סבא נֹח על הספה, לדורותיו: רשמים מהרצגה
מאת נוחי טל-שטרית
רשימה רשימה בעקבות המופע"נח על הספה" , מופע בסדרת המופעים"וישב על הספה" שבה מתארחים גיבורי התנ"ך על ספת הפסיכולוג. המופע הוצג במודיעין, ב-27.3.2011
סקרנותי כלפי ה"הרצגה" המופע "נח על הספה" נבעה משני טעמים משמעותיים בחיי: האחד - תפיסתי את מקורות היהדות כנציגים של תרבות חכמה ורבת השפעה על משמעותה של משפחה; השני הוא עיסוקי במושג הסבוּת, תחום שאני שרויה במסע להעמקת ההבנה שלו, שהביא אותי להתעניין באופן מיוחד בסבא נח, בשל סיפורו יוצא הדופן ואף המטריד, על שפע השתמעויות המושג והתפקיד הסבי בדמותו. חיבור זה עם ניסיוני האישי הביא אותי לאולם מרוגשת-משהו לקראת המופע הייחודי.
הגדרת המופע כהרצגה מסמנת את ייחודו, שכן הוא מורכב משילוב של הצגה ומינִי-הרצאות. באמצעות דמויות מהתנ"ך מומחשים במופע היבטים חשובים של חיי היומיום של ימינו – במשפחה, בזוגיות, ובחיי הנפש, ומוצגות דינמיקות אנושיות מהקליניקה בת זמננו. הדמויות בהצגה, המגולמות על-ידי ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג קליני ושחקן, ועל-ידי עו"ד גיל סלוביק, הן הפציינט נח והפסיכואנליטיקאי "הלל הזקן", "ראשון הפסיכולוגים בכל הזמנים". כל סצנה מבוארת בעזרת הרצאה עניינית ובהירה, וביחד הן מלכדות את סיפורי התנ"ך עם מסע הנפש, קשרי משפחה לדורותיה, ופושקות צוהר אל התנ"ך כספר הטיפולים הראשון.
שני סיפורי נח – המבול, ואחרי המבול: קללת סבא נח את נכדו כנען - נתפרים זה אל זה בעבודת אמנות, המרשימה במיוחד לנוכח העובדה ששתי המעשיות אינן נכרכות יחד בכל המדרשים. מבעד לפרשת נח המקראית ושלל הדמויות שלצדו מתפתחות במופע דמותו ואישיותו של נח בתהליך הפסיכותרפויטי. הקהל פוגש ברבדים מנפש האדם המופשלים בעדינות במסע הטיפולי, וזוכה להיות עֵד לשחרורו טיפין-טיפין מהאימה ההידרופובית אליה נקלע ומבריחתו אל ההתמכרות האלכוהולית.
ההרצגה נפתחת עם הידלקות נורית המבול על רקע קריאתו הדרמטית של הקברניט, המזמינה את החיות אל "נח קרוּזל" ואותנו – 'לצלול' לתוך תיבה, למעמקים שמעבר לקרקע שמתחת לרגליים. וכמו בטיסה פועם ספק: האם יעמוד הקברניט במשימתו לנהוג את התיבה ואותנו בתוכה בשלום?
הסצנות מתובלות בהומור סטנדאפיסטי בן זמננו, המבהיר ומאניש את סיפורם של המשתתפים בפרשה מבלי לפגום בעומק הדמויות ובהגשה המתפתחת של הסיפור ומשמעויותיו. בחן וירטואוזי מקרבים פכלר וסלוביק את התנ"ך לזמננו, ומזכירים אירועים ומושגים כמו הצונאמי, מלחמת המפרץ, מלחמת לבנון השנייה, PTSD, ואשמת השורדים. "נחיתות הביניים" בהפסקות שבין המערכות מאפשרות להם לפרש את מסעה של הנפש, ולספק פרשנויות למצבים, מושגים ותהליכים שהוצגו. ההסברים על שיטת הפסיכותרפיה הדינאמית, על טיבן של אסוציאציות, על משמעותם של מנגנוני הגנה בשימוש יומיומי ועל הבדלים בין תיאורטיקנים, ניתנים "בלשון בני אדם" בהירה.
סבא נח – משפחה ואינטימיות
בסיפור המבול מיוצג ההיבט של הובלה ומנהיגות בקהילה ובמשפחה, באמצעות דמותו של נח כעומד בראש המשפחה וכמי שנבחר להוביל חברה חדשה. במיתולוגיה האבוריג'ינית, 'נתיב החלום' נחצב ברגלי אבות קדומים, ואנו צועדים בו בעקבותיהם; כך על נח כאב המשפחה מונחת משימת ההובלה - עליו להתוות את הדרך שכל אחד מבניו יעבור בה בעתו, וינהיג את עצמו במסע הנפש שלו.
בהמשך, קללת סבא נח את כנען נכדו פורשת פרשה תמוהה: מבעד לקללה הבלתי נתפסת של הסב את נכדו, מבצבצת מרובד עמוק יותר שבירת המיתוס של הקשר המשפחתי ה'טהור' - חידת מהותה ומשמעותה של משפחה המפלחת דורות מבראשית.
בהרצגה אנו פוגשים התכנסות מאולצת של המשפחה לתוך תיבה, כאשר האירועים במהלך אותה שנה בתוך התיבה נותרים בגדר חידה. מעניין לדמיין בהקשר זה משפחה מורחבת יוצאת בימינו למסע בקרוואן או בספינה למשך שנה, בלי פייסבוק, וללא שום תקשורת עם העולם שבחוץ... פכלר וסלוביק מדגישים את השפעתם של פרטים חסרים בהקשר של היחסים והדינאמיקה המשפחתית בתיבת נח: איך הסתדרו בני המשפחה בצפיפות התיבה כל השנה? כיצד התחלקו תחומי האחריות ומשמרות העבודה בטיפול בחיות לאורך כל היממה? מה היו הרגלי האינטימיות במשפחה המכונסת בצפיפות במסע הישרדותי משותף ? כיצד התנהלו מערכות היחסים, כולל יחסי המין – גלויים או מוסתרים?
הפרטים החסרים בולטים גם בהעדרן של מילות הנחיה של ה' לנח (מה ומתי אוכל כל אחד בתיבה?) ואף מילה גם על תפילה ובקשה.
הקללה שבברכה
נח תולה את פנייתו לטיפול ברגשות האשמה שלו על כי קילל את כנען נכדו, באמרו "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו". עם פרישת סיפורו מתברר כי ההתמכרות של נח קשורה לדיכאון שמקורו ברגשות אשמה מסיביים, ומתגלה כי נח מוצף ברגשות אשמה בתחומים נוספים בחייו, על צורותיהם השונות: אשמה קיומית, אשמת השורדים, אשמת השתיקה, אשמת הבן המועדף, אשמת השתיינות וההתמכרות, אשמת חוסר אמונה.
אשמה קיומית, מפרש הלל הפסיכולוג הזקן, היא אשמה יומיומית. היא עלולה להביא אדם להתנהגויות הרסניות כהתמכרות להימורים, אלכוהול, סמים, שבהן הוא משחזר ובורח מאשמה כבדה. למעשה, הוא מכור להפסד.
אשמת השורדים, לעומתה, היא אשמת הברכה והקללה - כאשר לצד ברכת ההישרדות מאירוע קשה מופיעה ה"קללה" בדמות אשמה שקשה לשאתה על ההישארות בחיים בעוד רבים אחרים לא זכו לכך. במציאות של ישראל ניתן לפגוש אופנים בולטים אלו של אשמה אצל נפגעי PTSD. נח, שחש אשם על שנותר חי בעולם שנחרב, התיק את הכעס שלו על אלוקים אל נכדו. בווריאציה של ימינו, אם הבוס משפיל אותנו ואין ביכולתנו להגיב, אנחנו עלולים לעשות שימו ש במנגנון ההתקה (displacement) ולהתיק את הכעס אל ילדינו, זוגיותינו – או להפך. הנפש מתגוננת באמצעות התקת רגשות בלתי נסבלים, המועברים ליעד שקל יותר להפקידם אצלו.
אשמת השתיקה המאפיינת הימנעות ממעורבות בחיי האחר, מתבטאת בשתיקתו של נח מול אלוהים ללא ניסיון להציל את האנושות (בניגוד למשל לאברהם, שיערער על החלטות האל במקרה של סדום). סלוביק ופכלר קושרים בין השתיקה של נח לנוכח ההשמדה ההמונית של האל לבין מילותיו הראשונות המתוארות בפרשה – קללת נכדו, וגורסים: "מי ששותק מתי שצריך לדבר, סופו שפותח פיו בקללות על נכדו".
אשמת הבן המועדף מגלה גם היא את צלה האפל של הקללה אשר בברכה, המתגוללת בתנ"ך מדור לדור - העדפת הבל על קין, המאבק בין רבקה, המעדיפה את יעקב, ליצחק המחבב את עשיו, המתח בין יוסף ואחיו. נח נבחר להישאר בחיים לאחר המבול על-ידי האל, המסביר לו "כי אותך ראִיתִי צַדִיק לפנַי". לפי המדרש, אביו של נח למך ייעדו לנחם את האנושות ולתקן את האדמה, ובמובן זו רואה בו עוד מלידתו בן מיוחד, וכבר בשם שהוא מעניק לנח צפוּן ייעודו ומעמדו המועדף - "זה ינחמנו ממעשינו" (מדרש תנחומא בראשית יא).
בטיפול מאפשר הפסיכולוג הלל הזקן לנח לקבל את אנושיותו של האל, ובכך גם את אנושיותו שלו – אם על אלוהים הגדול נאמר "ויעצב אל לבו" - מותר גם לאדם להיות בדיכאון, כי בצלם אלוהים ברא את האדם. לאדם דתי, מזכיר סלוביק, קשה לקבל את האל כאנושי, משום שבכך מקטינים את האל, ועל כן מעדיפים אל רחוק – טרנסצנדנטי. אולם קבלת הקטבים שבתוך האדם, האלוהי והאנושי שבו, ממוססת את הרגשת האשמה ומאפשרת "לזרום" עם החיים מבלי לטבוע בשיטפונותיהם.
סמלים, מיתוסים ומשמעויות
כתלמידה בשיעורים בקהילת היהדות המתקדמת, אני סופגת מחוכמת התנ"ך, אשר בעיניי הוא ספר הפסיכולוגיה החכם ביותר שנכתב אי פעם, בהביאו מיתוסים מעניקי משמעות לאירועי חיים. "הפרשיות בתנ"ך מהוות עבורנו 'כאן ועכשיו' מקור אדיר של משמעות", כותב דב אלבוים בספרו של אברהם בורג "בלשון בני אדם". ובורג כותב: "התורה היא ספר אמונה אלוהי-אנושי שסיפוריה, הם משלים וסמלים לעולמות רוח ונפש מורכבים ועמוקים. [...] וסיפור המבול הוא משל על אודות יחסי הבורא וברואיו, היוצר ועולמותיו". זהו סיפור על אמונה ותיקון עולם.
סמלים ומיתוסים דומים לסיפורו של נח שזורים בתרבויות שונות – כמו סיפור אותנפישתים על המבול בעלילות גילגמש. הדמיון בין הסיפורים מהווה עדות להוויה אנושית אחת ולארכיטיפים משותפים. לצד המבול, סיפורו של נח שופע ארכיטיפים נוספים בעלי משמעות עמוקה המופיעים גם הם בתרבויות רבות: פיצולי ניגודים, כמו הניגוד שבין העורב השחור והיונה הלבנה, מופיעים גם הם במיתוסים רבים בדמות הניגוד בין שמים-ארץ, נשי-גברי, טוב-רע, חיים-מוות; תודעת הזכר והנקבה בכל אדם, מיוצגת בסיפור נוח בזוגות בעלי החיים שעלו לתיבה.
מוטיב התיבה - בין אם מייצג אגו, כמו אצל פרויד, או את בטנה של הנפש הנשית לפי יונג - מהותו מובנת כהתכנסות לצורך עבודת מודעות עמוקה ומאומצת, של ירידה ועליה בשלוש קומותיה; התכנסות זו לתוך הלא-מודע, בתיבת-אגו מגופרת היטב וחשוכה, מוארת מבעד צוהר יחיד, נחוצה למסע הגיבור, הצנוע, חסר המילים. יציאה מן המקום בו מתרחשות חוויות אנושיות ראשוניות טרום-מילוליות, מלוּוה במבוכה לנוכח הפער בין האפלה שבפנים לבין מה שנגלה באור שבחוץ.
גם המתח בין גילוי להסתרה בסיפורו של נח, מתח המודגש בהרצגה, טעון בסמליות. עירומם של אדם וחוה בטרם דעת עולה על הדעת לנוכח ערטולו של נח מול בניו מכח הבחירה שלא לדעת, שכולנו נעים בין קצוותיה, לעתים עד לאיבוד הדעת. חם מבטא זאת בצחוקו הלצי, המשרה אי נוחות כאוטית של אובדן גבולות, עד אי שפיות. האם יש במעשייה זו רמז ליחסים הומוסקסואליים? או שמא תובנה לגבי השפעתה של קרבה יתרה שהתקיימה בתיבה, המסבירה את הצבת הטאבו?
כך, גם נרטיב החיפוש הנצחי מופיע בסיפורו של נח ומגיע לשיאו בשליחתו את העורב והיונה לחפש אדמה ואת שורשי הנפש בקרבה. בהצגה נחשף מסע הנפש המוצפת בסבל קיומי, שרק עם הגיע 'מים עד נפש' ולכמעט טביעה, צוללת היא לתוך עצמה. הסערות בחייו של נח, שהצטנף בתיבתו מפני המים הרבים, ושכוסו ביציאתו בשתיינות כמנגנון התקה, הובילו אותו בהרצגה לפתחו של הפסיכולוג הלל הזקן – לברר את הקולות בשובו מ'ארץ המתים' ולנקותו מפני טראומת המים ומאשמת האנושיות על הטוב והרע שבה – של אלוקיו, ומאליו גם שלו.
מסע הגיבור של נח הנו צנוע. נח הוא איש מעשה, לא איש של מילים, וגבורתו פשוטה, וככזו ניתנת לחיקוי. גבורתו השותקת של נוח, שהציל את האנושות מכליה, מנכיחה את שאלת פנטזיית ההצלה של המטפל שכוחו בדיבור: האם ניתן להשפיע על דרך חיים ולהציל באמצעות מילים? האם מישהו מקשיב לדברים שיש לנו לומר (או קורא אותם)? הרב סידני כץ ז"ל השווה פעם את סיכויי ההצלחה של דרשה לסיכוייו של אדם העומד על בניין גבוה וזורק למטה כדור אקמול, שמישהו למטה ברחוב שבדיוק יש לו כאב ראש, יתפוס אותו. ובכל זאת, אנו ממשיכים לנסות... מתוך אמונה?
לרשימה נוספת על ההרצגה באתר פסיכולוגיה עברית
