הספר "הילד" נכתב על יסוד עבודה משותפת של אריך נוימן ותלמידיו. "הילד" מציג גישה חדשנית החושפת מגמות התפתחות שמוטבעות בנפש הילד ומהוות בסיס להתפתחותו. שתיים מן המגמות הללו, שפועלות בילד משחר קיומו, הן צנטרוברסיה – הנטייה לייסד מרכזים או סמכויות שמאפשרים התפתחות של אישיות מובחנת, ואוטומורפיזם – הנטייה של כל יחיד להגשים את הפוטנציאל הייחודי הטמון בו. מושגים אלה תורמים להבנת הפרדוקס הגדול של ההתפתחות: המעבר מן האישיות הנרציסטית לאישיות המתייחסת אל הסביבה האישית והחברתית ומגשימה את הפוטנציאל הטמון בה במחיר של בדידות וויתור על נוחות.
נוימן למד בברלין פילוסופיה, פסיכולוגיה ורפואה. בשנת 1933 עבר לשוויץ ושם למד אצל קרל גוסטב יונג, בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בישראל הקים בשנת 1951 את האגודה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית, הירצה במכון יונג בציריך ובכנסים של איראנוס באסקונה.
נוימן נחשב לבולט מבין תלמידיו של יונג ולאחד הפוריים והמקוריים שבהם. ספרו "הילד" פורסם לאחר מותו ונחשב לתרומה ייחודית בהנבת יסודות ההתפתחות של האישיות הילדית.