ברבור שחור, ברבור לבן
ניתוח פסיכולוגי בגישה קלייניאנית של הסרט 'ברבור שחור'
מאת מירה הורביץ
זהירות - ספויילר! מומלץ לצפות בסרט לפני קריאת הכתבה
מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ומייסדת גישת יחסי האובייקט בפסיכואנליזה, תיארה את מושג הפיצול (split) כמנגנון הגנה פרימיטיבי, המשמש להתמודדות עם החרדה שמעוררים בו רגשות מאיימים של תוקפנות ומיניות.
הסרט 'ברבור שחור' נפתח בסצנת פיצול: אגם הברבורים, הברבור הלבן הזך, התמים והטהור, מותקף על ידי הברבור השחור היצרי, הקנאי, התוקפן, הברוטאלי. בהמשך אנו מבינים כי מדובר בחלום של גיבורת הסרט, נינה, שמגולמת על-ידי השחקנית זוכת האוסקר נטלי פורטמן. כבר בפתיחה זו מציג הסרט את השקפתו, התואמת גם את הגישה הפסיכולוגית: כיוון שהחלום הוא של החולם, כל חלקי החלום מייצגים חלקים שונים של נפש החולם. לפיכך, גם הברבור הלבן וגם הברבור השחור, מייצגים חלקים בנפשה של נינה.
נינה כמובן אינה מודעת לכך. היא מזדהה לחלוטין עם הברבור הלבן ודוחה בשאט נפש את כל מה שמייצג הברבור השחור. אולם אז, מנהל הלהקה, תומא, מאתגר אותה: התפקיד שהוא מייעד לפרימה בלרינה במופע של אגם הברבורים הוא תפקיד כפול: בלרינה שתגלם את הברבור הלבן והברבור השחור לסירוגין.
בכך מבקש תומא מנינה למעשה את מה שאנו חותרים אליו בכל טיפול פסיכולוגי: אינטגרציה. האישיות הבריאה היא זו שחיה בשלום עם חלקיה השונים, האוהבים והתוקפניים, הטובים והרעים, היצריים והיצירתיים. אינטגרציה זו מהווה בסיס מוצק לעצמי יציב וליחסים מוצלחים עם הזולת. בתנאים של טיפול נפשי, אינטגרציה זו מושגת לאחר תהליך ארוך של היכרות עם החלקים האפלים והדחויים של הנפש וקבלתם.
בסרט מתבקשת נינה לעבור תהליך קשה זה בתנאי לחץ בלתי נסבלים: תחת הצורך להוכיח את עצמה שוב ושוב מול עיניו הבוחנות של תומא, במקביל להתבגרות מינית מזורזת והפיכה מילדה לאישה, תוך כדי תהליך-אינסטנט של מרדנות באמה השתלטנית ויצירת נפרדות - ובתוך כל אלה ניסיון להכיר בחלקים התוקפניים שלה עצמה. בתנאים אלה הדבר אינו אפשרי, ונפשה של נינה מתפרקת. מעניין לראות בסרט כיצד במקביל לנפשה המתפרקת, מתפורר גם גופה - גם במציאות וגם בהזיה. נינה חווה התקפים פסיכוטיים רודפניים, בהם חלקיה התוקפניים והמיניים מושלכים על לילי, רקדנית נוספת בלהקה, אותה היא תופסת כמתחרה שלה, ושאיתה היא מפתחת יחסי אהבה-שנאה בתוך נפשה שלה.
כך למשל מוצגת סצנה יפהפייה של בילוי משותף בין השתיים, המסתיים ביחסי מין ביניהן, בהם לראשונה נינה מגיעה לסיפוק מיני. במהלך הסצנה נרמזת לנו כוונת הבימאי, כאשר נינה המבוהלת רואה את דמותה שלה מתחלפת בדמותה של לילי. רק לאחר מכן מתברר כי הסצנה כולה היתה פרי דמיונה הקודח של נינה. נינה לא יכלה להכיל בתוכה את מיניותה שלה, והשליכה אותה על לילי, הנושאת עבורה את החלקים האפלים של נפשה, "הברבור השחור" שבתוכה.
תהליך זה הולך ומתעצם ומוביל לסוף הטראגי. על מנת שנינה תוכל לבצע את סצנת "הברבור השחור" בצורה כה אותנטית, חושנית ודרמטית, עליה "להרוג" את חלקיה האפלים המפוצלים – את לילי, אולם לילי זו, שעליה השליכה את חלקי הנפש האפלים שלה, היא הרי בת דמותה, היא עצמה. בסופו של דבר נפשה של נינה אינה יכולה לשאת את הפיצול, והיא פוגעת בעצמה. יצר המוות ניצח את יצר החיים, ולא התאפשרה האינטגרציה המיוחלת.
