מהו התפקוד הנוירו-פסיכולוגי הלקוי בהפרעת קשב וריכוז (ADHD)?
ד"ר אלון אבישר
רקע:
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה המופיעה בילדות ומתאפיינת בקשיים בקשב ובריכוז ובאי שקט מוטורי. שכיחותה באוכלוסייה עומדת על 3-7%. אבחון ההפרעה מתבסס על שני סוגי סימפטומים התנהגותיים: סימפטומים של קשיים בקשב, וסימפטומים של אימפולסיביות והיפראקטיביות. על פי הסימפטומים, מתוארים שלושה סוגים של :ADHD עם קשיים בקשב בלבד (ADHD-IA), הפרעה היפראקטיבית-אימפולסיבית בלבד (HI-ADHD), וצירוף של שני סוגי הסימפטומים: קשיי קשב והיפראקטיביות אימפולסיביות יחדיו (ADHD-COM) (DSM-IV-TR; American Psychiatric Association, 2000). עם זאת, בספרות (למשל:Barkley, 1997) נטען שבמציאות לא קיים הסוג ההיפראקטיבי אימפולסיבי בלבד, וכי במציאות ישנם למעשה שני סוגים בלבד להפרעה: ADHD-IA (המוכר גם כ-(ADD), ו-ADHD-COM. השאלה הנשאלת היא מהי הלקות הנוירו-פסיכולוגית שבבסיס ה-ADHD, והאם יש לקות שונה לשני סוגי ה-ADHD.
האם לקות נוירו-פסיכולוגית בפונקציות קוגניטיביות של סלקציית קשב היא הלקות המרכזית בADHD?
לפי אחת ההשערות הראשונות בתחום, היות ו-ADHD מוגדרת כהפרעת קשב ומלווה בקביעות בסימפטומים התנהגותיים של קשיי קשב (מוסחות, קושי לשמור על קשב לאורך זמן וכו'), הניחו כי בבסיס ההפרעה עומדת לקות בפונקציות קשביות קוגניטיביות האחראיות על סלקציה ומוסחות.
יכולות בפונקציות קוגניטיביות של סלקציית קשב (סלקציה, מוסחות, מיקוד והכוונה) נמדדות במחקר הנוירו-פסיכולוגי באמצעות מטלות בהן נבדק צריך לאתר גירוי מטרה מבין גירויים לא רלוונטיים (מסיחים). ישנם סוגים רבים של מטלות, חזותיות בעיקרן, שההבדל ביניהן הוא במספר מסיחים, בבולטות המטרה לעומת המסיחים, ועוד. הפערים בין תוצאות הביצוע של איתור גירוי המטרה (במדדים של מהירות ודיוק) במטלה הבסיסית (ללא מסיחים), לבין התוצאות במטלה עם מסיחים מהווים מדד לתפקודי הקשב הקוגניטיביים לסלקציה ומוסחות.
כבר במחקרים מוקדמים לא מצאו הבדל משמעותי בביצוע במטלות קשב סלקטיבי בין ילדים עם ADHD ביחס לילדים ללא הפרעה (Van der Meere & Sergeant, 1988). על סמך תוצאות אלה ותוצאות נוספות, החוקרים הדגישו כי על אף ש-ADHD מלווה בקביעות בסימפטומים ההתנהגותיים של קשיי קשב, יש הצדקה לזניחת התיאוריות שהניחו כי לקויות בפונקציות קשביות הן הבסיס המרכזי להפרעה (Huang-Pollock, Nigg & Carr, 2005). יש לציין גם כי לא נמצאו הבדלים בתפקודן של פונקציות קשב אלה בין הלוקים ב-ADHD-IA לבין הלוקים ב-ADHD-COM. באופן מפתיע, נמצא כי לקויות בפונקציות של סלקציה קשבית קשורות דווקא להפרעות אחרות, כמו הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (Cohen, Lachenmeyer & Springer, 2003), ולאפיוני אישיות מופנמת עם קווים נוירוטיים - ולא לסימפטומים התנהגותיים של קשיי קשב ב-ADHD (Avisar, 2010).
לסיכום, נראה כי בניגוד לאינטואיציה, לקויות בפונקציות קוגניטיביות של סלקציה קשבית הן אינן הלקות המרכזית המסבירה את הסימפטומים ההתנהגותיים של קשיי קשב ב-ADHD.
לקויות נוירו-פסיכולוגיות בפונקציות ניהוליות בהפרעת קשב וריכוז
בשנים האחרונות התמקד רוב המחקר שעסק ב-ADHD בלקויות בפונקציות ניהוליות (Executive functions), שאותן רואים כאחד המוקדים שלההפרעה. פונקציות ניהוליות כוללות יכולת תכנון, ארגון, וויסות התנהגות, גמישות חשיבתית, התמקדות במטרות, זיכרון עבודה ועוד. מאמר סקירה (meta-analysis) של אחד מהחוקרים הנחשבים בתחום (Seidman, 2006), ריכז את הממצאים שנאספו בנושא והגיע לכמה מסקנות: ראשית, ל-50% מהסובלים מ-ADHD יש קשיים בפונקציות ניהוליות, כאשר פרטים שונים יכולים להראות לקויות שונות בפונקציות ניהוליות שונות (הטרוגניות); עם זאת ל-50% האחרים מהסובלים מ-ADHD אין קשיים בפונקציות ניהוליות, ולכן אי אפשר לאבחן פרט כלשהו על פי מטלות המודדות קשיים בפונקציות ניהוליות. קשיים בפונקציות ניהוליות נראו יותר באנשים עם ADHD הסובלים גם מלקויות למידה, וקשה לדעת האם הקשיים בפונקציות ניהוליות קשורות ללקויות למידה או ל-ADHD. גם מנת משכל (IQ) משפיעה על קשר זה, כאשר גם כאן לא ברור לגמרי האם הקשיים בפונקציות הניהוליות מושפעות יותר ממנת משכל או מה-ADHD. כמו כן, קשיים בפונקציות ניהוליות הם לא ספציפיים לADHD-, ויכולים להיראות גם בהפרעות פסיכיאטריות אחרות. לבסוף, הטיפול התרופתי השכיח ב-ADHD אינו מביא לשיפור משמעותי בתפקוד במטלות הבודקות פונקציות ניהוליות.
מממצאים אלה עולה כי אחת מהלקויות ב-ADHD היא בפונקציות ניהוליות. מצד שני, מכיוון שלקויות בפונקציות ניהוליות הן לא בלעדיות או קיימות תמיד בהפרעה, לא ניתן לטעון שהלקות המרכזית לסימפטומים ההתנהגותיים ב-ADHD הן לקויות בפונקציות ניהוליות.
לקות בשמירה על קשב ועוררות ולקות בעיכוב תגובה
בין הפונקציה הקוגניטיבית של שמירה על קשב/רמת עוררות והפונקציה הקוגניטיבית של עיכוב תגובה קיים שוני תיאורטי, שכן פונקציית עיכוב התגובה נחשבת לאחת מהפונקציות הניהוליות בניגוד לשמירה על הקשב/עוררות. חרף השוני ביניהן, שתי הפונקציות נמדדות באמצעות אותן מטלות ולכן ייסקרו כאן יחדיו. הפונקציות הקוגניטיביות הללו נמדדות בדרך כלל באמצעות המבחן לביצוע מתמשך (Continuous Performance Test - CPT) וגרסאותיו השונות (כמו מבחן "טובה", המוכר יותר בארץ). במטלות לבדיקת קשב מתמשך מוצגים לנבדק גירויים אחד אחרי השני באופן נפרד (ללא הסחה, בניגוד למטלות הבודקות קשב סלקטיבי). הנבדק אמור להגיב לגירוי מטרה שמופיע מדי פעם, כאשר תדירות הופעת המטרה משתנה בהתאם למטלה. למבחן שלושה מדדים עיקריים: (1) שונות זמן התגובה למטרה: שונות גדולה (תפקוד נמוך) תתקבל אם נבדק יגיב לעתים מהר ולעתים לאט להופעת המטרה, בעוד שונות נמוכה (תפקוד גבוה) תתקבל אם נבדק הגיב במהירות דומה לכלל המטרות; (2) טעויות השמטה – מקרים שבהם נבדק לא הגיב למטרה כשהופיעה מעידים על תפקוד נמוך; (3) טעויות הוספה – מקרים שבהם נבדק הגיב ללא צורך לגירוי שאינו המטרה מעידים על תפקוד נמוך. שני המדדים הראשונים הם מדדים ליכולת שמירה על קשב ורמת עוררות, והמדד השלישי הוא מדד לעיכוב תגובה. הממצאים מראים כי באופן עקבי, אנשים עם ADHD מתפקדים פחות טוב מאנשים ללא ADHD בכל המדדים של מטלות אלה (Hervey, Epstein & Cury, 2004).
לאור התפקוד הירוד של אנשים עם ADHD במדדים של שמירה על קשב במבחן CPT (שונות גדולה בזמן תגובה וטעויות השמטה), אחת התיאוריות המוקדמות הסיקה כי הלקות המרכזית של ADHD היא בקשב מתמשך ובעוררות (Douglas, 1972). לעומת זאת, ולאור התפקוד הירוד של אנשים עם ADHD בטעויות הוספה במבחן CPT, אחת התיאוריות המרכזיות בשנות האלפיים הניחה כי הבסיס לכל הלקויות בפונקציות הניהוליות ב-ADHD היא לקות בעיכוב תגובה (Barkley, 1997). תיאוריה זאת מספקת גם הסבר הגיוני לסימפטומים ההתנהגותיים של אימפולסיביות והיפראקטיביות, כנובעים מהלקות בעיכוב תגובה.
בשנות האלפיים נוצרה אם כן הסכמה בספרות כי הלקות בעיכוב תגובה היא הלקות בבסיס הסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD, וכי ישנה פריצת דרך בתחום. עם זאת כמה שאלות נשארו פתוחות: ראשית, מדוע אותם אנשים עם ADHD המראים קשיים בפונקציה של עיכוב תגובה מראים קשיים בפונקציית העוררות (פונקציה של שמירה על הקשב), ומה הקשר בין הפונקציות השונות הללו. כמו כן, נשאלה השאלה בדבר התקפות של התיאוריה לאנשים עם ADHD-IA, כלומר עם סימפטומים התנהגותיים של קשיי קשב בלבד ללא אימפולסיביות והיפראקטיביות.
בעקבות השאלות הללו עלתה השערה שלפיה לקות בשמירה על קשב ועוררות היא העומדת בבסיס הסימפטומים ההתנהגותיים של קשיי קשב האופייניים לתת-הקבוצה ADHD-IA (כמו חולמנות ומוסחות), בעוד לקות בעיכוב תגובה קשורה לסימפטומים ההתנהגותיים של אימפולסיביות והיפראקטיביות ב-ADHD-COM. עם זאת, מחקרים שבדקו את ההשערה מצאו שגם המדדים של שמירה על קשב ועוררות וגם המדד של עיכוב תגובה נמצאו קשורים הן לסימפטומים ההתנהגותיים של קשיי קשב וגם לסימפטומים התנהגותיים של היפראקטיביות/אימפולסיביות. בנוסף, נמצא שיש מתאם חיובי גבוה בין קשיים בפונקציה של עיכוב תגובה לפונקציה של קשיים בשמירה על קשב ועוררות - ממצא המלמד כי לפונקציות אלה יש כנראה קשר הדוק זו לזו (Avisar & Shalev, 2009; Epstein et al., 2003). בנוסף, מחקר שהתפרסם באחד מכתבי העת הנחשבים ביותר בתחום (Johnson et al., 2007) מצא שנבדקים עם ADHD שהראו מדדים גבוהים של טעויות הוספה (טעויות בעיכוב תגובה), הראו גם לקות בשמירה על הקשב והעוררת. המחקר הסיק כי קשיים בפונקציה של עיכוב תגובה נובעים דווקא מלקות בשמירה על הקשב והעוררות.
ממצאים אלה מראים כי ההשערה המרכזית, לפיה לקות בשמירה על קשב ועוררות קשורה לסימפטומים התנהגותיים של קשיי קשב (ADHD-IA) ואילו לקות בעיכוב תגובה קשורה לסימפטומים התנהגותיים של אימפולסיביות/היפראקטיביות (ADHD-COM) אינה נכונה. עם זאת, הממצאים הראו שקשיים בשמירה על הקשב ועוררות קשורים בצורה הטובה ביותר לשני סוגי הסימפטומים ההתנהגותיים, ונכון להיום חוקרים מסכימים יותר ויותר כי אחת הלקויות המרכזיות ב- ADHDהיא הפונקציה הקוגניטיבית של שמירה על הקשב והעוררות. עולה השאלה האם יש כלל הבדל נוירו-פסיכולוגי בין הפרעת קשב ללא היפראקטיביות (ADHD-IA) לבין הפרעת קשב עם היפראקטיביות (ADHD-COM). כיום זוהי אולי אחת מהשאלות החשובות בתחום, שאין לה עדיין תשובה. הספרות מראה כאמור כי בין שני סוגי ה-ADHD אין הבדלים משמעותיים בתפקוד במטלות נוירו-פסיכולוגיות.
היות ועדיין לא נמצא תפקוד נוירו-פסיכולוגי לקוי המרכזי ב-ADHD ומבחין בין ADHD לאוכלוסיות אחרות, ישנה הסכמה בספרות כי לא ניתן לקבוע אבחנה של ADHD באמצעות כלים נוירו-פסיכולוגיים בלבד, אלא רק להיעזר בהם (Seidman, 2006). האבחון שנחשב לתקף כיום נעשה על-פי הסימפטומים ההתנהגותיים של קשיי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות על פי ה-DSM. עם זאת,חשוב לציין כי גם הסימפטומים ההתנהגותיים המאפיינים ADHD יכולים להופיע או להיות קשורים להפרעות אחרות. להלן שתי דוגמאות מרכזיות שכדאי להסב אליהן את תשומת הלב.
אתגרים באבחון ADHD על סמך סימפטומים התנהגותיים
על-פי ה-DSM, על מנת להגיע לאבחנה של ADHD יש לשלול עיכוב התפתחותי, הפרעות נפשיות, הפרעות אישיות והפרעות במצבי רוח. אולם אחד האתגרים באבחון ההפרעה קשור לשאלה האם הסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD - קשיים בקשב, חוסר שקט ואימפולסיביות - הם ייחודיים להפרעה זאת. ממצאים מראים כי קשיים רגשיים שאינם קשורים לתפקוד קוגניטיבי מתאפיינים בסימפטומים התנהגותיים של קשיי קשב ואימפולסיביות (Hopwood & Morey, 2008). כמו כן, הפרעות רגשיות ופסיכיאטריות רבות מתאפיינות בסימפטומים התנהגותיים של ADHD, כולל קשיי ריכוז וחוסר שקט (Furman, 2005). נראה אם כן שחלק מהסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD אינם ייחודיים להפרעה זאת, והם קיימים בעוד הפרעות רגשיות ופסיכיאטריות.
אתגר נוסף באבחון ADHD על סמך סימפטומים התנהגותיים קשור לאבחנה המבדלת בין הפרעה זאת לבין אבחון לקויות למידה.
ADHD כשלעצמה אינה מוגדרת כלקות למידה, והמנגנונים העומדים בבסיס לקויות למידה אינם קשורים ל-ADHD. בספרות מצוין כי לקויות למידה קיימות בקרב לפחות 20% מהסובלים מ-ADHD, עם זאת, המחקרים המצביעים על הפרעות בלקויות למידה בקרב בעלי ADHD צריכים להילקח בחשבון בזהירות רבה, היות ונמצא כי דיאגנוזה של קו-מורבידיות בין ADHD לליקויי למידה וליקויי קריאה טומנת בחובה סיכון לאבחון שגוי, שכן בחלק מהמקרים הסימפטומים ההתנהגותיים של לקויות למידה דומים לסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD(Vlam, 2006).
סיכום
סקירה זאת מנסה להביא את הלך הרוח במחקר העכשווי בנוירו-פסיכולוגיה העוסק ב-ADHD ותר אחר הלקות הנוירו-פסיכולוגית העומדת בבסיס הפרעה. למרות המחקרים הרבים שנעשו בתחום, עדיין קיימות מספר סוגיות מרכזיות שאינן פתורות: הממצאים מראים למרבה הפלא כי לקות בפונקציות קשב (כמו הכוונה, מיקוד וסלקציה של קשב) אינם בסיס מרכזי לסימפטומים ההתנהגותיים של ההפרעה. גם לקויות בפונקציות ניהוליות נמצאו בקרב לוקים ב-ADHD באופן חלקי בלבד, ולא ייחודי. כך, הליקוי בעיכוב תגובה בקרב אנשים עם ADHD נמצא שנוי במחלוקת, וקשור כנראה לפונקציות של שמירה על קשב ועוררות. לקות בשמירה על קשב ועוררות מראה את הקשר העקבי ביותר לסימפטומים ההתנהגותיים של ההפרעה, אך נראה שעדיין אין הסכמה במחקר בנוגע ללקות הבסיסית שמסבירה את הסימפטומים ההתנהגותיים של ADHD. לבסוף, לא נמצאו לקויות קוגניטיביות המבדילות בין ADHD-IA (ללא אימפולסיביות/היפראקטיביות) לבין ADHD-COM (עם היפראקטיביות אימפולסיביות).
המחקר בתחום אף מראה כי הסימפטומים ההתנהגותיים של ההפרעה אינם ייחודיים, ויכולים להופיע בהפרעות פסיכיאטריות רבות אחרות. ממצאים אלה מראים כי אבחון ההפרעה אינו פשוט, היות ולא ניתן להתבסס על תפקודים במבחנים נוירו-פסיכולוגיים בלבד (שכן כאמור אין לקות ייחודית ל-ADHD). כמו כן, אבחון המתבסס רק על סימפטומים התנהגותיים צריך להיערך בזהירות רבה, היות ונראה כי לפחות חלק מהסימפטומים ההתנהגותיים מופיע גם בלקויות למידה וגם בהפרעות פסיכיאטריות אחרות.
מקורות
American Psychiatric Association. (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th ed., Text Rev.). Washington, DC: Author.
Avisar, A. (2010). Which personality and behavioral characteristics are associated
with difficulties in selective attention? Journal of attention disorders, xx, 1-xx [Online-First, ahead of print] doi: 10.1177/1087054710365976.
Avisar, A. & Shalev, L. (2009). Sustained attention and behavioral characteristics
associated with ADHD in adults. Submitted.
Barkley, R. A. (1997). Behavioral inhibition, sustained attention and executive functioning: Constructing a unifying theory of ADHD. Psychological Bulletin, 121, 65–94.
Cohen, Y., Lachenmeyer, J.R., and Springer, C. (2003). Anxiety and selective
attention in obsessive–compulsive disorder. Behavior Research and Therapy, 41, 1311–1323.
Douglas, V. I. (1972). Stop, look and listen: The problem of sustained attention and impulse control in hyperactive and normal children. Canadian Journal of Behavior Science, 4, 259–282.
Epstein, J. N., Erkanli, A., Conners, C. K., Klaric, J., Costello, J. E., & Angold, A. (2003). Relations between continuous performance test performance measures and ADHD behaviors. Journal of Abnormal Child Psychology, 31, 543–554.
Eysenck, H.J. (1967). The biological basis of personality. Springfield, IL: Charles C.
Thomas.
Furman, L. (2005). What is attention-deficit hyperactivity disorder (ADHD)? Journal of Child Neurology, 20, 994–1002.
Hervey, A. S., Epstein, J. N., & Cury, J. F. (2004). Neuropsychology of adults with attention-deficit/hyperactivity disorder: A Meta-Analytic Review. Neuropsychology, 18(3), 485–503.
Hopwood C. J., & Morey, L. C. (2008). Emotional problems suppress
disorder/performance associations in adult ADHD assessment. Journal of Psychopathology and Behavioral Assessments, 30, 204–210.
Huang-Pollock, C.L., Nigg, J.T., and Carr, T.H. (2005). Deficient attention is hard to
find: applying the perceptual load model of selective attention to attention deficit hyperactivity disorder subtypes. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 46, 1211-1218.
Johnson, K. A., Kelly S. P., Bellgrove, M. A., Barry, A., Cox, M., Gill, M., & Robertson, I. H. (2007). Response variability in Attention Deficit Hyperactivity Disorder: Evidence for neuropsychological heterogeneity. Neuropsychologia, 45, 630–638.
Seidman, L. G. (2006) Neuropsychological functioning in people with ADHD across the lifespan. Clinical Psychology Review, 26, 466–485.
Van der Meere, J., and Sergeant, J. (1988). Focused attention in pervasively
hyperactive children. Journal of Abnormal Child Psychology, 16, 627-639.
Vlam, S. L. (2006), Attention-deficit/hyperactivity disorder: Diagnostic assessment
methods used by advanced practice registered nurses. Pediatric Nursing, 32(1), 18 – 25.