מהומה רבה על כן דבר: על מערכת החינוך הישראלית

Allan Katz2/8/2010

what is your vision for the educational system. Chana,
You made 3 points in your answer –
Sir Ken Robinson is for all kids – this would indicate that we would agree on many issues
Questioned Deborah Meier distaste for Charles Murray's work , - I will explain
and my points were important but not related to your article or your article was more narrow. –

I presented the argument that any discussion on the effectiveness of an education system needs to be in the context of what it means to be educated and what children need. To quote Case Hurley - 'Even if we looked at what we are doing, we would not know what to think because we have not defined what it means to be educated in a useful way'

So what do you think ?

Deborah Meier on Charles Murray –
Yes , she despises his work , it is very controversial, some call it scientific racism.
Imagine if the same research done on data from test scores was done here in Israel and it came to the conclusion that IQ was related to genes and people of color were of inferior quality. Sometimes a 'truth' like this is in a reality the biggest lie of them all. Check what Sir Ken Robinson says about IQ and kids.
Sir Ken Robinson expresses concern for the current day misuse of IQ tests in his book The Element:
Ironically, Alfred Binet, one of the creators of the IQ test, intended the test to serve precisely the opposite function. In fact, he originally designed it exclusively to identify children with special needs so they could get appropriate forms of schooling. He never intended it to identify degrees of intelligence or mental 'worth'. In fact, Binet noted that the scale he created 'does not permit the measure of intelligence, because intellectual qualities are not superposable, and therefore cannot be measured as linear surfaces are measured.

It is sadly ironic that Binet intended on his IQ test to be a tool used to find ways to properly include children with the opportunity to gain a better education; however, the IQ test, for the most part, has been used as a gatekeeper to exclude children from further education.
Before I read your answer to my question – is Ken Robinson only for gifted kids , I learned that your field is ' gifted children ' so the thought crossed my mind why would a leading educator like Deborah Meier be so against Charles Murray while you use his work to support your thesis. Deborah Meier spent a life time supporting kids and building schools for the underprivileged and believed in these kids potential and understood what they need. Your field is gifted children , the superior kids. Maybe because of this you identify with Murray's explanation why kid's are unsuccessful at school, it is because of their IQs. Now Deborah Meier is a romanticist as far as education goes and Charles Murray is not. Both agree that schools are failing our children, but for different reasons.
You list several lies about schools. The reason that pouring money into schools , improving the standard of teachers, integration of students, working on student self esteem does not improve achievement is not because of the innate qualities and intelligences of children but rather the whole educational philosophy which focuses on ' achievement and grades' , on teaching – all the talk now about merit pay based on test scores- rather on kids' learning . Learning for the vast majority of kids is of no interest and has no intrinsic value, suffer an alienation from a learning environment which is not relevant and focuses on ' drill 'n skill ?. So if the only benefit of schooling is a baby sitter for parents and a piece of paper at the end of the day , it is pretty obvious that תעודת בגרות does not contribute anything to being successful in life. By the way , this situation – where kids are alienated from the learning and the schools competitive arrangement put kids against each other , we are sure to have serious discipline problems.
So what do you think ?
You write – have a certain education for the half of the kids who are below average –something like vocational training , something for the average and of something special for gifted kids. So all that changes is that we have education for these kids and a different education for those kids. What about the education model – teacher focused transmitting information and the focus on achievement and test scores or kids actively participating in their learning and the focus on their learning ?
Charles Murray has made interesting observations and stimulated imho 2 interesting blogs by Deborah Meier + comments , and your interesting article.
To quote Deborah Meier
'So, thank you Charles Murray. It suggests that we can learn even from people whose work we often despise.'
And to quote a commenter -
'I admire the way you treat disagreements as gifts and a way to a better understanding.'
So what do all kids need?
'What all kids need is an engaging, stimulating curriculum on one hand and engaged, stimulating adults on the other.' We have to decide what skills and virtues ( for eg Deborah Meier's the 5 habits of the mind or Case Hurley's 6 virtues of the educated man ) they need to be independent and contributing individuals to society in the 21st century and then choose a curriculum that will promote these skills ,their curiosity and interest to discover. It is not what we teach but how they learn.

There is an interesting interview by writer Dan Pink the author of the WHOLE NEW MIND and Drive on the education required to give kids 21st centaury skills. He is asked in the interview – is this type of education for the brighter or more talented kids. He answered No. Having these skills is very much of what being ' HUMAN' is about.
So we should rethink ' education ' – more about kids learning than teaching and achievement and we will have more of a chance in helping all kids reach potentials and engage in serious intellectual thinking.

http://blogs.hbr.org/vi...28HBR.org%29

Despite the system , good teachers do make a difference , maybe not on test scores but as Sir ken Robinson says
Most of us can look back to particular teachers who inspired us and changed our lives. These teachers excelled and reached us, but they did this in spite of the basic culture and mindset of public education. There are significant problems with that culture, and I don't see nearly enough improvements. In many systems, the problems are getting worse. This is true just about everywhere...

Children everywhere are under intense pressure to perform at higher and higher levels on a narrow range of standardized tests...

The result is that school systems everywhere inculcate us with a very narrow view of intelligence and capacity and overvalue particular sorts of talent and ability. In doing so, they neglect others that are just as important, and they disregard the relationships between them in sustaining the vitality of our lives and communities.

Allan

אורית אלפי31/7/2010

תודה על המאמר. מאמר חשוב ומאיר עיניים עם נתונים מעוררי חשיבה. עדיין נשארות שאלות לא לגמרי פתורות ביחס למסר החינוכי שהיינו רוצים לתת לכלל הילדים במערכת (ובעיקר לאותו החצי שיכולותיו הם מתחת לממוצע), אבל כפי שאת מציעה, אלו שאלות שחשוב לעסוק בהן בלי שקרים וחצאי אמיתות.

חנה דויד29/7/2010

כל הנושאים שאתה מעלה, אלן, חשובים, אבל.... כל השגותיך חשובות מאוד, אבל אין הן קשורות למאמרי. כמו כן, יש לי בעיה עם ההפניה למאייר, שמבחינתה 'צ'ארלס מורי ראוי לשמצה'. אני מאוד נזהרת משימוש בסופרלטיבים מסוג זה. אני השתמשתי בספרו להוכחת טיעוני.
לשאלתך: האם סרטון ההרצאה של קן רובינסון מיועד רק למחוננים – התשובה היא כמובן לא ולא. משה רבנו אומר ליהושע: 'ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם' (במדבר יא 29); ובנימה זו: 'מי ייתן וכל ילדינו יזכו לחינוך טוב, לסרטים מצחיקים ולמורים משכילים ורגישים'. הסיבה שבעטיה כתבתי שאני שולחת את הסרטון לנערים ולנערות מחוננים ויצירתיים ולהוריהם היא פשוטה: אלה בעיקר הילדים וההורים שאני פוגשת. מאחר שתחום התמחותי הוא מחוננות, כשרונות מיוחדים ויצירתיות, הורים פונים אלי לייעוץ עם ילדיהם המחוננים, המוכשרים והיצירתיים...

חנה דויד29/7/2010

תודה לירון אבני על ההמלצה.

ירון אבני27/7/2010

עולם השקר - אדיר כהן. בעקבות המאמר כאשר ראיתי את ספרו של אדיר כהן - 'עולם השקר' לא יכולתי להתאפק וקניתי - כ 700 עמודים על עולם השקר האנושי - מרתק וחשוב לכל מי שעובד עם אנשים ובמיוחד למטפלים. על ההיבטים הפילוסופיים, הפסיכולוגיים, התרבותיים, האישיים, הזוגיים ועוד ועוד. הספר כולל פרק (מוטה לטעמי אם כי חשוב בפני עצמו כביקורת לגיטימית) על השקר של טיפול פסיכולוגי.

Allan Katz26/7/2010

Links. http://www.alfiekohn.or...gressive.htm
Alfie kohn's web site plenty of resources

Joe Bower is a canadian teacher who puts into practice Alfie Kohn's teaching
He has abolished grades in his classroom.
http://www.joebower.org/
this is my new blog I have a special interest in the CPS collaborative problem solving approach to parenting as well as Alfie Kohn's Unconditional Parenting
http://allankatz-parent...hey-can.html

I just glanced at the Ken Robinson post - - I am familiar with his work
Humour - Edward de Bono says this is an example of creative 'lateral ' thinking
Chana - Is ken Robinson only for the brilliant kids ?

Allan Katz26/7/2010

My new title is ' if you read Charles Murray , be sure to read Deborah Meier's and Case Hurley. Chana,
I read more slowly Deborah Meier's 2 blogs on Charles Murray. My new title is ' if you read Charles Murray , be sure to read Deborah Meier's and Case Hurley's comments. One needs a definition of what it means to be educated to make meaning and reflect on Murray.


http://blogs.edweek.org...y_et_al.html

http://blogs.edweek.org...was_fun.html


'Along came an article by Charles Murray of 'The Bell Curve' infamy. He proclaims that the failure of current reforms is proof that he’s right—serious intellectual work is not appropriate for most kids, and certainly not most poor kids of color. It’s genetic! So let’s get off the kick about all kids going to college, he argues. To my surprise, his solution rang a bell—as it did for you, Diane. It set us both thinking!' - D Meier


Deborah Meier is focused , not on getting all kids into college based on their test scores and how much they know , but focusing on how they think and how much they care, helping them become interdependent and contributing citizens.

On some level it would appear that Charles Murray and Deborah Meier on the same page.

'We both know that on the biggest question—of human potential—Murray is dead wrong. It takes only one example to prove that point. It is no longer a matter of hope or faith for me, but experience. Although one example doesn’t demonstrate how it can be done on a larger scale.' – D Meier

The question is what meaning do we make of Murray's research and other tests scores data. In the past the NCLB act – No child left behind act was passed and this focused on a ' skills 'n drill type of education. Today the focus is on high stakes standardized testing , teaching to test and a very narrow curriculum. Vocational training alone in no way provides the type of education Deborah Meier promotes. Without a definition of what it means to be educated we don't know what to think about the situation.


Case Hurley author of the book the six virtues of the educated man explains this point well.

'Even if we looked at what we are doing, we would not know what to think because we have not defined what it means to be educated in a useful way. (The usefulness of a definition of 'educated' is important -- I got that from Alfie Kohn.)

Without a definition of what it means to be educated, Murray and Hess can use the 'higher test score' definition as evidence of public education's failures, and nobody has recourse because nobody has a useful, rich, alternative definition of what it means to be a public school graduate. We are leaving the rich definitions to the private schools, which plays right into the hands of those who want to give up on public education.

So I completely disagree with the second commenter -- all kids DO need the same thing. The six virtue definition of the educated person says they all need understanding, imagination, strong character, courage, humility and generosity. Only when we define 'educated' in terms of virtues, instead of knowledge and skills, will we be able to confront those who want to give up on public education. Only then will we know how to assess what we are trying to do, and only then will we be able to say exactly what all kids need -- two intellectual virtues, two character virtues, and two spiritual virtues.

BTW -- these virtues have nothing to do with Bill Bennett's ideas, character education, or the sentiments published on greeting cards. They always have been and always will be the virtues of the educated person. (I am saying it again.) www.sixvirtues.com '

The question – what it means to be educated is even more relevant here in Israel where there are big communities who choose not to educate their children according to the Department of Education's Liba curriculum. It seems to me that these communities whose educational focus is on learning Talmud , a study which is multidisciplinary , and promotes critical and design thinking have allies in educators like Alfie Kohn and Deborah Meier. We should be asking ourselves if the Liba program promotes the six virtues of the educated man.

חנה דויד26/7/2010

סר רובינסון ועוד.... שלום ירון,
מאוד נהניתי לקרוא את תגובתך – ואתחיל דווקא מהסוף.
אני נוהגת להמליץ על ההרצאה של סר קן רובינסון, עליה המלצת, הן להורים והן לנערים ולנערות המחוננים והיצירתיים שמגיעים אלי לייעוץ. הנה תגובה לדוגמה:
מעניין מאוד, גאוני, שנון ומצחיק...אהבנו
עצוב שזה נכון.
אחד הדברים הבולטים ביותר בהרצאה של רובינסון הוא חוש ההומור האדיר של המרצה. פרופ' אבנר זיו 'שלנו' כתב רבות על הומור ויצירתיות, והקשר בין השניים נחקר רבות לא רק בישראל... לדאבוני חוש הומור, שהוא אחד ממאפייני המחוננות החשובים ביותר, אינו נמנה עם המעלות התדירות בקרב אנשי החינוך שלנו – בכל הדרגות. אבל כדי לא להוציא את דיבתנו רעה אביא דוגמה דווקא ממקום אחר.
בסוף יוני האחרון הוזמנתי לתת את ההרצאה המרכזית [KEYNOTE] בכנס International Conference on New Horizons in Education. נושא הרצאתי היה: Gifted case studies (זה עתה סיימתי לתרגם את נוסח ההרצאה לעברית והוא יתפרסם באתר זה בקרוב). מאחר שהכנס התקיים בקפריסין הטורקית, ואורגן על ידי מספר אוניברסיטאות טורקיות, וזאת בשבוע בו הגיע המתח בין ישראל לטורקיה לשיאו, חשבתי שכדאי לנסות להפיג את המתח בעזרת מעט הומור. היות והרצאתי החלה ב-9 בבוקר, לא מעטים מהנוכחים נראו לי מעט מנומנמים. לפיכך פתחתי במלים: 'איזה מזל שאני צריכה לשעשע אתכם רק שעה ולא לילה שלם, רק פעם אחת ולא 1000 פעמים'. הסתכלתי סביבי – אף פרצוף לא נע. המשכתי: 'אבל אם לא אצליח לשעשע אתכם זה לא כל כך נורא, נכון? לפחות לא תהרגו אותי'. ייתכן שהנוכחים באמת היו עייפים מדי, ייתכן שהמבטא שלי באנגלית ממש גרוע – מכל מקום: חוסר התגובה הספיק לי להבין שלא זה המקום להשתמש בהומור...

ה'הסתכלות פנימה' לעומת ה'שקר' הם, לדעתי, לב הסוגיה שאתה מעלה. ד'ר ניצה ירום כתבה לאחרונה בבלוג שלה פוסט מעניין הקשור לנושא זה: 'מטפלים שנרתעים מטיפול'
http://www.hebpsy.net/b...st.asp?id=88
תקצר היריעה מלמנות אפילו חלק קטן מהספרות שנכתבה על כך. לפיכך אסתפק בתיאור חוויה שחוויתי לפני מספר שבועות בהקשר זה.
בחודש שעבר נכחתי בטקס הסיום של תכנית 'אמירים' [תכנית הלימודים לתלמידים מצטיינים במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית], וההרצאה שנישאה על ידי עפר מנחם, בוגר התכנית, היתה: 'לשיר את הסדר החברתי: כיצד מעשה השירה ממחיש את היחסים בחברה'. ההרצאה 'נשענה' על שירה של תרצה אתר: 'אהבה יומיומית' – הידוע יותר במלות הפתיחה שלו: 'שקרים שקטים'. לתרצה אתר היתה לא רק היכולת המופלאה לראות בבירור את הישענות חיינו על שקרים, אלא אף לספר לנו על כך ביצירת אמנות שמרעידה את הנפש (גם ללא כל ידע על חייה-שלה).
אתה הלא יודע שלשאלתך: 'איזו זכות מוסרית יש לפסיכולוגים להלין על אחרים שבוחרים לעצום את עיניהם ולחיות בשקר ' אין תשובה. פסיכולוגיה אינה עוסקת בזכויות, ובוודאי לא בזכויות מוסריות. ישנם כללי התנהגות מקצועית שנמצאים במסגרת החוק, ואחרים – ששייכים לתחום האתיקה. כל השאר יכולים להיות בגדר 'הידור מצווה', סייגים נוספים שאנשי מקצוע מטילים על עצמם, או, לחילופין, התנהגויות שעליהן נאמר: 'נבל ברשות בתורה'; או 'כשר אבל מסריח'. אף אחד לא אוהב סירחון, אבל אי אפשר לכפות על מטופלים להחרים מישהו בגלל ריח רע.
ואסיים שוב בנימה אישית. באמתחתי למעלה מ-100 פרסומים מדעיים, אבל יש לי גם 'פה גדול'/'מקלדת לא זהירה'. לפיכך אין לי כל סיכוי לקבל אי-פעם פרופסורה. ניתנה לי, כמו לכל אדם אחר, בחירה חופשית: לשתוק או לדבר ולכתוב. בחרתי באופציה השנייה, ולכן אל לי להלין על שיש בתחומי פרופסורים שמספר פרסומיהם הוא רק רבע מזה שלי...

חנה דויד26/7/2010

סר רובינסון ועוד....

חנה דויד26/7/2010

סר רובינסון ועוד....


























































































































































/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:'Table Normal';
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:'';
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:'Calibri','sans-serif';
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}






























































































































































/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:'Table Normal';
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:'';
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:'Calibri','sans-serif';
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}


שלום ירון,
מאוד נהניתי לקרוא את תגובתך – ואתחיל דווקא מהסוף.
אני נוהגת להמליץ על ההרצאה של סר קן רובינסון, עליה המלצת, הן להורים והן לנערים ולנערות המחוננים והיצירתיים שמגיעים אלי לייעוץ. הנה תגובה לדוגמה:  
מעניין מאוד, גאוני, שנון ומצחיק...אהבנו עצוב שזה נכון.
אחד הדברים הבולטים ביותר בהרצאה של רובינסון הוא חוש ההומור האדיר של המרצה. פרופ' אבנר זיו "שלנו" כתב רבות על הומור ויצירתיות, והקשר בין השניים נחקר רבות לא רק בישראל... לדאבוני חוש הומור, שהוא אחד ממאפייני המחוננות החשובים ביותר, אינו נמנה עם המעלות התדירות בקרב אנשי החינוך שלנו – בכל הדרגות. אבל כדי לא להוציא את דיבתנו רעה אביא דוגמה דווקא ממקום אחר.
בסוף יוני האחרון הוזמנתי לתת את ההרצאה המרכזית [KEYNOTE] בכנס International Conference on New Horizons in Education. נושא הרצאתי היה: Gifted case studies (זה עתה סיימתי לתרגם את נוסח ההרצאה לעברית והוא יתפרסם באתר זה בקרוב). מאחר שהכנס התקיים בקפריסין הטורקית, ואורגן על ידי מספר אוניברסיטאות טורקיות, וזאת בשבוע בו הגיע המתח בין ישראל לטורקיה לשיאו, חשבתי שכדאי לנסות להפיג את המתח בעזרת מעט הומור. היות והרצאתי החלה ב-9 בבוקר, לא מעטים מהנוכחים נראו לי מעט מנומנמים. לפיכך פתחתי במלים: "איזה מזל שאני צריכה לשעשע אתכם רק שעה ולא לילה שלם, רק פעם אחת ולא 1000 פעמים". הסתכלתי סביבי – אף פרצוף לא נע. המשכתי: "אבל אם לא אצליח לשעשע אתכם זה לא כל כך נורא, נכון? לפחות לא תהרגו אותי". ייתכן שהנוכחים באמת היו עייפים מדי, ייתכן שהמבטא שלי באנגלית ממש גרוע – מכל מקום: חוסר התגובה הספיק לי להבין שלא זה המקום להשתמש בהומור...
 
ה"הסתכלות פנימה" לעומת ה"שקר" הם, לדעתי, לב הסוגיה שאתה מעלה. ד"ר ניצה ירום כתבה לאחרונה בבלוג שלה פוסט מעניין הקשור לנושא זה: "מטפלים שנרתעים מטיפול"
http://www.hebpsy.net/b...st.asp?id=88
תקצר היריעה מלמנות אפילו חלק קטן מהספרות שנכתבה על כך. לפיכך אסתפק בתיאור חוויה שחוויתי לפני מספר שבועות בהקשר זה.
בחודש שעבר נכחתי בטקס הסיום של תכנית "אמירים" [תכנית הלימודים לתלמידים מצטיינים במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית], וההרצאה שנישאה על ידי עפר מנחם, בוגר התכנית, היתה: "לשיר את הסדר החברתי: כיצד מעשה השירה ממחיש את היחסים בחברה". ההרצאה "נשענה" על שירה של תרצה אתר: "אהבה יומיומית" – הידוע יותר במלות הפתיחה שלו: "שקרים שקטים". לתרצה אתר היתה לא רק היכולת המופלאה לראות בבירור את הישענות חיינו על שקרים, אלא אף לספר לנו על כך ביצירת אמנות שמרעידה את הנפש (גם ללא כל ידע על חייה-שלה).
אתה הלא יודע שלשאלתך: "איזו זכות מוסרית יש לפסיכולוגים להלין על אחרים שבוחרים לעצום את עיניהם ולחיות בשקר " אין תשובה. פסיכולוגיה אינה עוסקת בזכויות, ובוודאי לא בזכויות מוסריות. ישנם כללי התנהגות מקצועית שנמצאים במסגרת החוק, ואחרים – ששייכים לתחום האתיקה. כל השאר יכולים להיות בגדר "הידור מצווה", סייגים נוספים שאנשי מקצוע מטילים על עצמם, או, לחילופין, התנהגויות שעליהן נאמר: "נבל ברשות בתורה"; או "כשר אבל מסריח". אף אחד לא אוהב סירחון, אבל אי אפשר לכפות על מטופלים להחרים מישהו בגלל ריח רע.
ואסיים שוב בנימה אישית. באמתחתי למעלה מ-100 פרסומים מדעיים, אבל יש לי גם "פה גדול"/"מקלדת לא זהירה". לפיכך אין לי כל סיכוי לקבל אי-פעם פרופסורה. ניתנה לי, כמו לכל אדם אחר, בחירה חופשית: לשתוק או לדבר ולכתוב. בחרתי באופציה השנייה, ולכן אל לי להלין על שיש בתחומי פרופסורים שמספר פרסומיהם הוא רק רבע מזה שלי...
 

 
 

חנה דויד26/7/2010

סר רובינסון ועוד... [ל"ת].


























































































































































/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:'Table Normal';
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:'';
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:'Calibri','sans-serif';
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}






























































































































































/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:'Table Normal';
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:'';
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:'Calibri','sans-serif';
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}


שלום ירון,
מאוד נהניתי לקרוא את תגובתך – ואתחיל דווקא מהסוף.
אני נוהגת להמליץ על ההרצאה של סר קן רובינסון, עליה המלצת, הן להורים והן לנערים ולנערות המחוננים והיצירתיים שמגיעים אלי לייעוץ. הנה תגובה לדוגמה:  
מעניין מאוד, גאוני, שנון ומצחיק...אהבנו עצוב שזה נכון.
אחד הדברים הבולטים ביותר בהרצאה של רובינסון הוא חוש ההומור האדיר של המרצה. פרופ' אבנר זיו "שלנו" כתב רבות על הומור ויצירתיות, והקשר בין השניים נחקר רבות לא רק בישראל... לדאבוני חוש הומור, שהוא אחד ממאפייני המחוננות החשובים ביותר, אינו נמנה עם המעלות התדירות בקרב אנשי החינוך שלנו – בכל הדרגות. אבל כדי לא להוציא את דיבתנו רעה אביא דוגמה דווקא ממקום אחר.
בסוף יוני האחרון הוזמנתי לתת את ההרצאה המרכזית [KEYNOTE] בכנס International Conference on New Horizons in Education. נושא הרצאתי היה: Gifted case studies (זה עתה סיימתי לתרגם את נוסח ההרצאה לעברית והוא יתפרסם באתר זה בקרוב). מאחר שהכנס התקיים בקפריסין הטורקית, ואורגן על ידי מספר אוניברסיטאות טורקיות, וזאת בשבוע בו הגיע המתח בין ישראל לטורקיה לשיאו, חשבתי שכדאי לנסות להפיג את המתח בעזרת מעט הומור. היות והרצאתי החלה ב-9 בבוקר, לא מעטים מהנוכחים נראו לי מעט מנומנמים. לפיכך פתחתי במלים: "איזה מזל שאני צריכה לשעשע אתכם רק שעה ולא לילה שלם, רק פעם אחת ולא 1000 פעמים". הסתכלתי סביבי – אף פרצוף לא נע. המשכתי: "אבל אם לא אצליח לשעשע אתכם זה לא כל כך נורא, נכון? לפחות לא תהרגו אותי". ייתכן שהנוכחים באמת היו עייפים מדי, ייתכן שהמבטא שלי באנגלית ממש גרוע – מכל מקום: חוסר התגובה הספיק לי להבין שלא זה המקום להשתמש בהומור...
 
ה"הסתכלות פנימה" לעומת ה"שקר" הם, לדעתי, לב הסוגיה שאתה מעלה. ד"ר ניצה ירום כתבה לאחרונה בבלוג שלה פוסט מעניין הקשור לנושא זה: "מטפלים שנרתעים מטיפול"
http://www.hebpsy.net/b...st.asp?id=88
תקצר היריעה מלמנות אפילו חלק קטן מהספרות שנכתבה על כך. לפיכך אסתפק בתיאור חוויה שחוויתי לפני מספר שבועות בהקשר זה.
בחודש שעבר נכחתי בטקס הסיום של תכנית "אמירים" [תכנית הלימודים לתלמידים מצטיינים במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית], וההרצאה שנישאה על ידי עפר מנחם, בוגר התכנית, היתה: "לשיר את הסדר החברתי: כיצד מעשה השירה ממחיש את היחסים בחברה". ההרצאה "נשענה" על שירה של תרצה אתר: "אהבה יומיומית" – הידוע יותר במלות הפתיחה שלו: "שקרים שקטים". לתרצה אתר היתה לא רק היכולת המופלאה לראות בבירור את הישענות חיינו על שקרים, אלא אף לספר לנו על כך ביצירת אמנות שמרעידה את הנפש (גם ללא כל ידע על חייה-שלה).
אתה הלא יודע שלשאלתך: "איזו זכות מוסרית יש לפסיכולוגים להלין על אחרים שבוחרים לעצום את עיניהם ולחיות בשקר " אין תשובה. פסיכולוגיה אינה עוסקת בזכויות, ובוודאי לא בזכויות מוסריות. ישנם כללי התנהגות מקצועית שנמצאים במסגרת החוק, ואחרים – ששייכים לתחום האתיקה. כל השאר יכולים להיות בגדר "הידור מצווה", סייגים נוספים שאנשי מקצוע מטילים על עצמם, או, לחילופין, התנהגויות שעליהן נאמר: "נבל ברשות בתורה"; או "כשר אבל מסריח". אף אחד לא אוהב סירחון, אבל אי אפשר לכפות על מטופלים להחרים מישהו בגלל ריח רע.
ואסיים שוב בנימה אישית. באמתחתי למעלה מ-100 פרסומים מדעיים, אבל יש לי גם "פה גדול"/"מקלדת לא זהירה". לפיכך אין לי כל סיכוי לקבל אי-פעם פרופסורה. ניתנה לי, כמו לכל אדם אחר, בחירה חופשית: לשתוק או לדבר ולכתוב. בחרתי באופציה השנייה, ולכן אל לי להלין על שיש בתחומי פרופסורים שמספר פרסומיהם הוא רק רבע מזה שלי...
 

 
 

ירון אבני25/7/2010

על תפקידה של הפסיכולוגיה בחינוך ובחיים הציבוריים. חנה - את מעלה נקודות חשובות ואלם אני שואל את עצמי האם אין זה תפקידם של העוסקים בפסיכולוגיה להמשיך ולהאיר את עינינו לגבי היכולת המופלאה של בני אדם לשקר את עצמם ואולי להסתכל קודם פנימה.
היכולת לשקר לעצמך זאת תכונה אנושית בסיסית והנחה שצריכה לעמוד בבסיסו של כל דיון.
הנחה שצריכים להביא אותה הפסיכולוגים כאחראים על דיסיפלינה מקצועית שעוסקת בנפש האדם.
ואולם נאמר 'כל הפוסל במומו פוסל' - כדאי אולי גם להתבונן למשל על השקר שהממסד הפסיכולוגי מקיים עם ציבור הפסיכולוגים בנושא חוק הפסיכולוגים ושאלת העיסוק בפסיכותרפיה.
איזו זכות מוסרית יש לפסיכולוגים להלין על אחרים שבוחרים לעצום את עיניהם ולחיות בשקר?
בכדי להיות מסוגל לדרוש מאחרים עליך קודם כל לדרוש מעצמך להיות מסוגל להתגבר על אותם כשלים אנושיים ובכך להוות דוגמה לאחרים.
לעצם שאלת החינוך והבגרויות - מי שמנסה לקדם את הרעיונות שאת מדברת עליהם הוא קן רובינסון וכדאי להקשיב להרצאה שלו:
http://www.ted.com/talk...ativity.html

חנה דויד24/7/2010

למה לא לקרוא גם וגם?. Dear Allan,
Thanks for investing so much time and energy in your response.
I have hesitated a few days until deciding to answer you in Hebrew rather than I English: I hope that writing in Hebrew is to motivate more people to read not only my response but yours as well.
השאלה שאתה מעלה, 'האם תלמידים מקבלים איזושהי השכלה והאם הם נעשים לאנשים שלומדים במשך כל חייהם' היא כמובן שאלה חשובה מאוד, אבל אני בחרתי, במאמר זה, לעסוק בסוגיות אחרות. תעודת הבגרות מהווה גורם חשוב מאוד בכל הקשור בבני נוער – יש לה אספקטים פסיכולוגיים, חברתיים, משפחתיים, דידקטיים, כספיים ועוד. אם לדעתך זו שאלה לא חשובה – אני מאוד מכבדת דיעה זו. אבל כל אדם שחי בארץ, ולא רק מי שעסק שנים כה רבות בהכשרת מורות ויועצות, לא יכול להתעלם מהעובדה שמה שקובע את סדר היום הציבורי החינוכי כאן הוא הבגרות. אין בשום מקום במאמר כל דיעה משלי על חשיבות תעודת הבגרות כשלעצמה.
אני לא בדיוק יודעת איך להתייחס להמלצותיך לקרוא ספרים מסוימים ולא ספר אחר. אני נוהגת לקרוא כל מה שאני מספיקה במסגרת הזמן העומד לרשותי, ולא זכור לי אפילו פעם אחת בה המלצתי לסטודנטים שלי, להורים, לילדים או לנערים שהגיעו אלי לייעוץ לא לקרוא ספר מסוים. אבל – כשם שאני לא 'מקדמת' במאמרי את הספרים שלי, אין אני מקדמת מכירתם של ספרים של אחרים. כאשר אני מצטטת מספר מסוים – כמו שעשיתי בפתח מאמרי – הסיבה היא עניינית (או למצער – זה הדבר שאני משתדלת בכל מאודי לעשות).
אני לא חולקת על דעתך בשאלה: 'למה זקוקים ילדים'? אבל שוב – לא בכך עוסק מאמרי. מאוד אשמח לקרוא מאמר שלך בנושא זה, או בכל אחד מהנושאים החשובים האחרים שאתה מזכיר בתגובתך. במאמרי אני עוסקת, כפי שנאמר בתקציר שבראש המאמר, ב-10 שקרים, אמונות טפלות וחצאי אמיתות המקובלות בציבוריות הישראלית, ואשר מהן נגזר סדר היום הציבורי בכל הקשור לחינוך.
והערה אחרונה: באנגלית למלה education יש משמעות של 'חינוך' ו'השכלה' גם יחד. מאמרי אינו נוגע כלל בשאלה 'מיהו אדם מחונך', ואילו בשאלה 'מיהו אדם משכיל' הוא דן רק מנקודת המבט של מערכת החינוך. השאלה 'מה צריכה לכלול השכלתו הפורמאלית של האדם בימינו' כלל לא עלתה במאמרי, ולא בגלל שאין היא חשובה. שאלה זו שייכת לתחום החשיבה החינוכית, ואילו מאמרי דן בעשרה היגדים מקובלים, משמעותם המעשית, והפרכתם.

Allan Katz18/7/2010

Instead of Charles Murray read Deborah Meier Alfie Kohn.
The question that should be asked is whether kids are getting an education at all and are they becoming life long learners not how many get a piece of paper at the end of 12 years study , for sure we should be checking the curiculum , who needs maths , more than 90% of kids will never look at maths again and that's including those going to university . Instead of quoting Charles Murray we should be reading Deborah Meier and Alfie Kohn. All kids deserve an education that gives them life skills, how to communicate , critical and design thinking , aquire values of responsible and caring people . It is not about how much you know but how you think and how much you care
Below is a quote from Deborah Meier in a response to a Charles Murray essay , and from Alfie Kohn - what it means to be well educated
Alfie kohn has 2 books on education translated into hebrew.
Having read Deborah Meier and Alfie Kohn the question is not whether we should try and make all kids succeed in a school system and curiculum which does not teach thinking and values , at most some facts and skills or should we be examining what kids really need ?




What all kids need is an engaging, stimulating curriculum on one hand and engaged, stimulating adults on the other. Kids need to be keeping company with a lot of adults who have qualities kids of all races and classes admire and imagine they, too, could emulate. Interesting people with power. Keeping company with interesting peers and adults is half the battle, especially across lines of class, race, generation, status, and expertise. Then comes the hard part. Having unconditional respect for each other (as we learn to decide how much to trust each other). We need enough of the latter—trust—to feel that we are amongst people whose intent is probably trustworthy. What we can offer each other in the way of expertise is what time alone only can reveal.

Behind our claimed commitment to democracy is a leap of faith. It rests on a imagining a level of mutuality that we are unaccustomed to articulate much less practice, an acknowledgement of each other’s worthiness that we don’t often even pretend to. It asks of schools something we haven’t seriously considered. Hoover Institute’s Charles Murray calls it romanticism. But it’s a romance that has led us to hold dear to an equally fragile idea—democracy; it’s an idea sometimes hard to defend until one considers the alternatives.** It’s the “romanticism” that led Rose to go back home to interview members of his family about their working lives, and Sennett to re-examine the place of craftsmanship in the ideal of democracy itself.

Alfie kohn - what it means to be well eductaed

The assessments in such schools are based on meaningful standards of excellence, standards that may collectively offer the best answer to our original question simply because to meet those criteria is as good a way as any to show that one is well-educated. The Met School focuses on social reasoning, empirical reasoning, quantitative reasoning, communication, and personal qualities (such as responsibility, capacity for leadership, and self-awareness). Meier has emphasized the importance of developing five “habits of mind”: the value of raising questions about evidence (“How do we know what we know?”), point of view (“Whose perspective does this represent?”), connections (“How is this related to that?”), supposition (“How might things have been otherwise?”), and relevance (“Why is this important?”).

It’s not only the ability to raise and answer those questions that matters, though, but also the disposition to do so. For that matter, any set of intellectual objectives, any description of what it means to think deeply and critically, should be accompanied by a reference to one’s interest or intrinsic motivation to do such thinking. Dewey reminded us that the goal of education is more education. To be well-educated, then, is to have the desire as well as the means to make sure that learning never ends.

http://allankatz-parent...blogspot.com