המרפא הפצוע: הרהורים אישיים

דור איגלה4/11/2012

מרגש. נשארתי עם פה פעור.. מאמר כל כך מרגש וחשוב

תמי גנדלמן14/3/2011

מאמר רלוונטי במוסף הארץ. כדאי לקרוא מאמר שהתפרסם ב11.3.11 במוסף סוף השבוע של 'הארץ' על מטפלים עם מחלה נפשית.
מאמר מצויין של לימור גל.

תמי גנדלמן6/1/2011

המרפא הפוצע. לפעמים המרפא הפצוע יכול לפצוע את המטופל. לכן באמת חשוב שאנו המטפלים נהיה בטיפול ובהדרכה. וזה לא כל כך משנה לצורך העניין אם אנחנו מטופלים בבריאות הנפש או שיש לנו בעיות רגשיות או פסיכולוגיות אחרות שיכולות לגרום לנו להיות פצועים מדי, בתקופות מסויימות בחיינו, כדי לטפל באחרים.
אני יכולה להגיד מההתנסות שלי כמטפלת עם מחלה נפשית, שבתקופות בהן הייתי פסיכוטית או במצב של דיכאון יותר חמור, הייתי חייבת לקחת חופשת מחלה. הבעייה שלי היתה שכשהתחלתי את המסלול של ההכשרה שלי כפסיכולוגית קלינית, הסתרתי את המחלה, מתוך חשש שהמערכת לא תקבל אותי ולא תאפשר לי להיות איש מקצוע. פחד זה לא נבע רק מדעות קדומות שלי אלא מסיפורים של אנשים אחרים שהקריירה שלהם נעצרה בגלל שהתמודדו עם מחלה נפשית, ולכן את כל הטיפול במחלתם לקחו באופן פרטי, הסתירו במקומות ההתמחות, מה שהכביד על התהליך.
מנסיוני האישי אני יכולה להגיד, שההסתרה היתה טעות. קודם כל בגלל שהיא הכבידה עלי מבחינה נפשית. כולם יודעים שיש בסוד משהו שמכביד ומקשה על כל התנהלות. במיוחד לנו המטפלים בבריאות הנפש, שצריכים בעצמינו להיות אנשים די בריאים בנפשינו.
מחלה נפשית אין זה אומר שלאדם אין אישיות בריאה. זה רק אומר שהוא צריך לטפל בגוף ובנפש ביתר תשומת לב בתקופות מסויימות בחייו. תקופות משבריות יש לכל אדם. אצל אדם כמוני הן יכולות להתבטא בפסיכוזות, מאניות או דיכאונות.
במהלך ההתמחות כשנאלצתי להסתיר את המחלה- או אולי לא באמת נאלצתי אלא בחרתי לעשות ככה מתוך הפחד שלי, לקחתי הדרכות פרטיות כדי להתמודד עם אותם מקומות בעבודה שלי שנגעו בפצעים האישיים שלי. כך, ההדרכה המקצועית שלקחתי במסגרת העבודה לא נתנה לי את כל המענה.
בעקבות הצלחתי בבחינת ההתמחות לפני למעלה מחמש שנים, ובעקבות יציאתי מהארון שלאתר זה תפקיד חשוב בה, התקבלתי בעבודה שלי כפסיכולוגית מן המניין עם מחלה נפשית. הקולגות שלי ממש יצאו מעורם כדי לעזור לי ולסייע לי. יכולתי לקחת חופשת מחלה בלי להסוות את סיבותיה, לקבל טיפול פסיכיאטרי כפרסונל במקום עבודתי, לקבל הדרכות נוספות במידת הצורך, ובכלל- המון תמיכה ואהבה ועזרה מחברי.
מסתבר שהמנהלת שלי הרגישה את המצבים הנפשיים שלי, וידעה בעצם שאני חולה, אבל לא העלתה את זה כדי לא לפגוע בפרטיותי. גם הפסיכולוגית האחראית אצלינו, דר' שרה אבין היקרה, עזרה לי המון ועדיין עוזרת.
יורם, מאד התרגשתי מדבריך. אכן קשה למצוא אדם נורמלי בעולמינו. כי מהי הנורמה? למי מאיתנו אין איזה פצע שאנו סוחבים איתנו מעברינו, מההווה שלנו, מיחסינו עם הורינו, עם בני זוגינו, מהטראומות שהחיים בארץ הזאת מזמנות לנו...
כן, לפעמים המרפא הפצוע יכול להיות פוצע.
גם לדעתי אין דבר כזה מרפא שאינו פצוע, אלא אם כן מדובר בבודהה או אדם רוחני אחר שהגיע לעולמינו כדי לרפא אחרים. כל המרפאים הם גם פצועים. הפצע הוא מקור ההחלמה. ולכן, האחריות שלנו המטפלים היא גם לטפל בעצמינו. לא נוכל לטפל בצורה אחראית במטופלים שלנו אם לא נהיה בריאים.
ולגבי חשיפה עצמית- אני מצאתי שהיא מאד יעילה במפגשים שלי עם בני נוער והורים המתמודדים לראשונה עם מחלה נפשית. החשיפה שלי כאשת מקצוע עם מחלה נפשית נותנת תקווה שאפשר בארץ שלנו להיות פסיכולוגית קלינית המטופלת בבריאות הנפש. שהסטיגמה לא כל כך נוראה. שזה אפשרי. ושזה שאתה חולה נפש לא אומר שיש לך בעייה באישיות, באינטיליגנצייה, בכישרון או ברגישות. אולי אפילו להיפך.
תודה לכולכם על דבריכם החמים.
תמי.

ג'יין אייר2/6/2010

תמי, כ"כ ריגשת....

גדעון פ3/5/2010

האם מטפל פצוע יכול להפוך למטפל פוצע?. סליחה אם אני שובר את החגיגה, אבל האם לפעמים הפצע הפנימי של המטפל חמור דיו כדי להביא לפגיעה באמפטיה וביכולת הריפוי שלו ולזלוג להיפך, לניצול ופגיעה במטופל כדי שישמש את הסודו-מרפא לצורך הנסיונות שלו לרפא את הפצע הפנימי של עצמו?

רוית מיטב1/4/2010

כל כך מרגש. וגם נוגע.

תמר ווסרמן26/3/2010

מרגש, תודה!.

אודי אוחיון25/3/2010

אומץ. התרשמתי, היזדהיתי, ובעיקר התרגשתי מכתיבתך.
מדגיש עד כמה חשוב שאנו כאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, נחווה טיפול בעצמנו, למעננו, ולמען מטופלינו.
אודי אוחיון, תרפיסט.

מרונה לורברבלט24/3/2010

בקריאה שניה ושלישית. זה מרגש אפילו יותר.
'תהליך' היא לא רק מכבסת המילים לסכיזופרניה.
תהליך הוא המסע כולו.

ארי זקס23/3/2010

ובנימה חסידית - כמו הסיפור על ה"הינדיק". אני מקוה שאת מכירה, אם לא 'תגגלי' ותמצאי, את הסיפור של רבי נחמן על בן המלך שהשתגע, עד שהזקן החכם ירד איתו אל מתחת לשולחן, וישב איתו (ערום), ועל ידי הצטרפות אל חייו של ה'משוגע' (אני חייב להוסיף מרכאות כי כולנו כאלו, גם המשוגעים ה'נורמאלים') יכול היה להתחבר אליו גם ברמה הרגשית, ולעבור איתו את תהליך ההבנה העמוקה של תהליך החיים למרות ה'חריגות' של כל אחד מאיתנו.

יורם צדיק15/3/2010

מרגש ונוגע. תודה לך תמי על מאמר מרגש ונוגע.
אני רוצה לצטט מתוך הספר "בכבלי אנוש", שכתב סומרסט מוהם, ובו יש התייחסות לנושא הנורמלי והשונה.
בספר מתואר תהליך ההתפתחות של הדמות הראשית, פיליפ קארי, שסובל מנכות ברגלו, המביאה לצליעה בולטת. הנכות הזו גורמת לו לרגשי נחיתות ולחוסר בטחון במשך שנים.
וכך כותב מוהם בסוף הספר, על מחשבותיו של פיליפ:
"כשחשב עכשיו על דרך החתחתים הארוכה של חייו, קיבל אותה בשמחה. הוא השלים עם המום שהקשה על חייו כל כך. הוא ידע שבגלל המום ברגלו נסתלף אופיו. אבל עכשיו ראה שבזכותו קנה לו כשרון ההסתכלות-הפנימית שהעניק לו אושר רב כל כך. בלעדיו לעולם לא היה זוכה בהערכה חדה כל כך ליופי, בנטיה העזה לאמנות ולספרות, ובעניין שהיה לו תמיד במחזה המגוון של החיים. הלעג והבוז שניתכו לעתים קרובות כל כך הפנו את עינו פנימה ...ואז נוכח שהנורמלי הוא הדבר הנדיר ביותר בעולם. כל אחד יש לו פגם כלשהו, גופני או רוחני".

יורם

דים סאם14/3/2010

נותן השראה. מתחברת מאד מאד :)

סמדר בן עמי14/3/2010

מרגש. תמי יקרה,
המחשבות וההרהורים שלך - עוזרים לי לתת משמעות לתהליכים האישיים שלי,
ולמפגשים עם ילדיי האישיים ועם הילדים בהם אני מטפלת.
מרגש ומרתק.
תודה, סמדר.

ישראל בן יעקב14/3/2010

לדעתי. הדברים לא כל כך פשוטים.
נכון, שאם השני כעת חלש וכמו שאת מציינת הם לא פוגעים [וצריך לרחם כשמדברים שטויות], אבל תחשבי נא כשאנחנו כועסות על מישהי או מקללים ורוטנים וכו' ומריבות בין אנשים. למה שם לא עוצרים עם רחמים?
התשובה, כי כשהשני יכול לפגוע בך, אתה תרמוס אותו.
רק בגלל שכעת החולים כל כך שבירים, נהפך הלב לרחם.
אז בואו נא ונתחיל לרחם כבר קודם.
ואם נחשוב שאלימות מילולית או כל דבר שיעציב את הזולת וירמוס את נפשו, נחשוב שזה מדכא את נפשו ממש כמו לחולי הנפש.
אז רחמים!!!
האם אני צודק?

יששכר עשת13/3/2010

ברכות מקרב לב. תמי היא אישה מופלאה. נאבקת באומץ, ביושר מקצועי לטובת כל מי שזקוק הכרה באדם שמעבר ל'מחלה'. השירים שלה הם עבורי השראה והבנה עמוקה של מה שמתחולל בנפש האדם המעונה מחוץ ומבפנים. תודה מקרב לב. יששכר.