שימוש ביועץ לצאת ממבוי סתום בטיפול פסיכולוגי
אסתר הרמן, M. Sc. ושניאור הופמן, Ph. D.
המרפאה הקהילתית "חיבה", בית חולים מעייני הישועה
מבוי סתום עשוי להיווצר בטיפול פסיכולוגי מסיבות שונות, וביניהן היות המטפל שרוי בחששות, בספקות, או בתסכולים לגבי הטיפול. (1) שימוש נאות בהתערבות, ולו חד-פעמית של יועץ (קונסולטנט), עשוי לתרום תרומה משמעותית לטיפול, להגביר את יעילותו ולהביא במצב של מבוי סתום לתוצאות חיוביות ומהירות יותר.
יועץ יכול להיות יותר אובייקטיבי מהמטפל. הוא יכול להגיע לתובנות בקלות רבה יותר, והוא חופשי לפעול ולומר דברים שהמטפל יהסס לבטא. קיית' וויטקר (2) מתייחסים למטאפורות של אם-אב (נשי-גברי), כשהם מתארים את היחסים בין קו-תרפיסטים. "נראה שהמטפל שהתחיל את הטיפול שרוי בכל הבעיות הרגילות של היותו אם. הוא תמיד מקבל ודורש מעט. בניגוד לו, היועץ נכנס לפגישה והופך לכעין אב. יש לו אוריינטציה מציאותית, הוא דורש, אינטלקטואלי, הרבה פחות מתפתה לקבל את התלונות המקוריות של הצגת הדברים המקורית, וחופשי יותר לחשוב על מה שמוצג לפניו כגשטלט שלם" p.91)). יועץ יכול להציע או לבצע התערבויות נועזות, להעלות נושאים מאוד רגישים וכאובים, ולהיות פרובוקטיבי בכך שהוא מטיל ספק בשאיפה וביכולת של המטופל להפיק תועלת מהטיפול ומשינוי בכלל. היועץ אינו טרוד בנוגע לתוצאות בעתיד, או להשפעת עמדותיו והתנהגותו על מערכת היחסים הטיפולית. מובן שניתן לעשות את כל זה רק לאחר דיון מוקדם והסכמה של המטפל.
פפ סבורה כי "רעיונות מוגזמים ויוצאי דופן, מתקבלים בקלות רבה יותר כשבאים מגורם סמכות שאינו נוכח בחדר, מאשר מהמטפל הישיר הנאלץ להיאבק עליהם". (3)
תיאור מקרה-1
משה (שם בדוי) אברך כולל בן 46 נשוי + שישה ילדים, הגיע למרפאה ואובחן על ידי הפסיכיאטר כסובל מחרדת קהל ודיכאון. משה סירב לטיפול תרופתי ונענה לטיפול פסיכותרפיה.
משה מתאר בטיפול כיצד שנים הפגין את קולו הערב בבית הכנסת וזכה לנחת רוח מהקהל, עד לפני כשנתיים כאשר בעת חזרת הש"ץ בתפילת שחרית שבת, קולו בגד בו. משה חש חנק בגרון, רעד בכל גופו, סחרחורת חזקה איימה עליו מלווה בתחושת עילפון. משה מיהר לסיים את התפילה במהירות כשפניו סמוקות וכל גופו רועד ורטוב מזיעה קרה.
מאז, חייו של משה מתחלקים לשניים: החיים לפני האירוע ולאחריו. בעקבות האירוע 'הטראומטי', החל להסתגר. משה מתאר דימוי עצמי ירוד, חוסר תאבון, נדודי שינה, וחוסר עניין בפעילויות שונות שבעבר הסבו לו הנאה. משה מתאר סידרה של הימנעויות מאירועים חברתיים כגון: אינו מתארח בבית הורי אשתו (חושש שמא יאלצו אותו לעלות לתורה וכדומה) אינו שר זמירות שבת בביתו, נעלם בשעת התפילות בבית הכנסת בכל פעם כאשר פונים אליו בבקשה לשמש שליח ציבור, ומרבה להסתגר בביתו. משה גילה פחד מופרז מהביקורת של אנשים וחשש שמא יחשפו סימני החרדה והחולשה שבו בפני אנשים ששופטים אותו. מתאר חשש ניכר וממושך ממצבים חברתיים בהם נחשף בפני אנשים לא מוכרים וסמכותיים. משה מבין כי החשש שלו מוגזם ולא הגיוני אך בוחר להימנע. בשלב זה, הטיפול במשה התמקד בחיזוק המוטיבציה והקשר הטיפולי, מסוגלות עצמית, חיזוק דימוי עצמי חיובי ואתגור מחשבות אוטומטיות מעוותות. (4). הוסבר למשה הקשר בין המערך החשיבתי ובין התגובות הרגשיות וההתנהגויות הנלוות לו. משה הבין את מאפיין החשיבה הדיספונקציונאלית שהתבטאה אצלו בהגזמה, הכללה, נטייה לראות מצבים בשחור או לבן והנחת מסקנות קטסטרופאליות הפוגמות בתפקוד. משה גילה תובענות גבוהה כלפי עצמו והסביבה ונטה לפנות אל עצמו בדרישה וציוויים. בהמשך שילבנו טכניקות התנהגותיות הכוללות חשיפות של משה למצבים לא נוחים. תרגלנו עמידה במצבים בעלי סיכון התואמים ליכולת, למוטיבציה ולסף תסכול של משה. בנינו מדרג חשיפות והחלנו בחשיפה הדרגתית בפני קהל, תחילה בנוכחותי ובהמשך נעזרתי בצוות המקצועי במרפאה על מנת ליצור מצבי חשיפה. משה נחשף במרפאה בנוכחות אנשי טיפול ופסיכיאטרים. החשיפה הייתה הדרגתית תוך כדי עבודה על עיוותי חשיבה שעלולים לעלות לפני ובעת החשיפה. חל שיפור משמעותי במצבו התפקודי חברתי, הוא כיום מסוגל להופיע בפני אנשים שאינו מכיר, מצליח להתארח אצל חמיו ואף לשיר זמירות שבת.
למרות ההתקדמות בטיפול, משה עדיין אינו מוכן להיחשף לתפילה בבית כנסת וכן לעלייה לתורה. בשלב זה של הטיפול החלטתי (א. ה.) להיעזר בקו-תרפיסט – יועץ, אותו הזמנתי לטיפול לעזור לקדם את הטיפול במקום בו נתקע. שיתפתי את משה בכך כי לדעתי נחוץ לשלב יועץ בטיפול מאחר ומצד אחד אני רואה התקדמות משמעותית, ומוטיבציה גבוהה לשינוי, עמידה במטלות, ויחד עם זאת תקיעות בטיפול.
בשלב זה החלטתי להזמין את היועץ (ש. ה.), בהסכמת משה כמובן. היועץ הופיע בטיפול ומילא תפקיד של דמות סמכותית ואובייקטיבית אשר העז לעלות הצעות מאתגרות ממני, לבחון את מידת המוטיבציה של משה ולבצע חשיפות נועזות יותר. היועץ הפעיל טכניקה נוספת שבדקה את טווח הרגשות של משה. משה נאלץ להתמודד עם היועץ שהעמיד אותו במצבים בהם נאלץ לסרב. בפגישה הטיפולית נקטנו בעמדות מנוגדות כאשר היועץ טען בעקשנות כי משה אינו דורש מספיק מעצמו, תוך שהוא מעמת את משה עם ההגנות הבלתי מסתגלות שלו. היועץ ביטא ספק לגבי מידת המוטיבציה ויכולתו של משה להשתנות ולכן הציע להתנות את המשך הפגישות הטיפוליות בהתקדמות משמעותית יותר של משה כגון: עליה לתורה בבית כנסת – מה שנשמע עבור משה כרעיון מהפכני, לא רגיש ולא ראציונאלי. בשלב זה של הטיפול נערך ויכוח בחדר כאשר אני מופיעה בתפקיד ה'אם' הדורשת מעט ובהדרגה וטוענת בפני הנוכחים בחדר כי יש לבצע חשיפות באופן הדרגתי וכי אנו מעוניינים להתקדם לאט ובטוח. תמכתי והדגשתי את כוחותיו של משה ושאיפתו לחולל שינוי. חשפתי את האספקטים החזקים והבריאים של משה אל מול היועץ ה'אב' הסמכותי והביקורתי, הדורש הישגים גבוהים משמעותיים יותר, ובעיקר מהירים יותר. היועץ הטיל ספק בשאיפה וביכולת של משה להפיק תועלת מהטיפול ומשינוי. משה ואנוכי מיהרנו לתרץ את התקיעות, ולהדגיש את ההישגים עד כה.
הפגישה הסתיימה בהסכמה כי משה עולה השבוע לתורה ואף מתפלל ערבית בנוכחות קהל ובכך מותנית הפגישה הבאה. הפגישה הנ"ל הותירה את משה ברגשות כעס סמויים כלפי היועץ. משלב זה של הטיפול חל שינוי נוסף במשה, המגלה אסרטיביות גבוהה יותר ואף יכולת לסרב ולהתמודד עם סירוב.
משה עמד במשימה בהצלחה רבה וחש סיפוק רב מכך. יחד עם זאת העלה תמיהה לגבי חוסר הרגישות של היועץ. בפגישות הבאות, למרות שהיועץ לא נכח פיזית, נוכחותו בחדר הייתה מורגשת מאד, "כצל בולט במערכת המשולשת". (5)
משה מתאר את היועץ כמי ש"אינו מסוגל לפרגן, אינו מבין את הקושי, ביקורתי וחסר רגש". בטיפול ניתנה לגיטימציה לכעס שעלה אצל משה עקב התערבותו של היועץ. משה גילה קווים מקבילים בין היועץ לאביו ופתח לראשונה לשיחה את נושא יחסיו המורכבים עם אביו הסמכותי והביקורתי, שאינו מסוגל להחמיא.
המטרות הטיפוליות הושגו אולם מטרת העל עדיין לא הושגה: הופעה של משה כחזן בבית הכנסת בו 'נכשל' לפני כשנתיים. משה חש התקדמות עצומה, בטחונו גבוה הרבה יותר, תפקודיו ומיומנויותיו החברתיות השתפרו בהרבה אך הוא עדיין חש געגועים עזים לימים עברו בהם עמד מול התיבה והתחזן בקולו הערב ואף נהנה מהמעמד. בשל ההתקדמות והמוטיבציה אותה הפגין משה מצד אחד, ותקיעות בטיפול מצד שני, החלטתי להביא שוב את היועץ, כמובן בהתייעצות ובהסכמת משה.
תחילה, סירב משה לנוכחותו של היועץ "הבלתי מתחשב, שאינו בקיא בטיפול בפוביות חברתיות, שחשב לשבור את רוחו...." הסירוב תורגם על ידי כהתקדמות טיפולית נוספת שכן בתחילת הטיפול לא היה מסוגל לסרב ונהג לרצות את כל הנוכחים וכעת מסוגל להביע עמדה הפוכה, ולסרב בפני דמות ה'אם' המיטיבה. לאחר ששקל שוב את הבאת היועץ לחדר, משה שינה דעתו בנימוק כי ראוי לפתוח את הדברים 'ולנקות את הלב מול היועץ הבלתי מתחשב והמגלה חוסר רגישות טיפולית למצבו'. משה חש כי יש דברים שלא אמר בטיפול וכי נכון לאמרם אחת ולתמיד...
בפגישה טיפולית בהשתתפות של היועץ ושלי, חש משה מתוח מעט, תנועותיו היו קצרות, וניתן לחוש כי המעמד קשה עבורו. הצגתי את התקדמות של משה עד כה, ואת הקושי לפרוץ את המחסום האחרון. בנקודה זו הצטרף משה לשיחה וטען כי חש שלא הובן על ידי היועץ שניסה להמעיט מהישגיו עד כה. היועץ ניסה לזהות את הרגש שהופיע אצל משה. משה טען כי אינו חש דבר. היועץ לא הרפה ודרש עימות מול רגש הכעס המודחק והמוכחש של משה. משה סירב להודות ברגש זה וטען כי לעולם אינו כועס כל פי הנחיית הכתוב בתורה "אסור לכעוס". היועץ אמר: "גם משה רבינו כעס, ואפילו אלוקים כעס על בני ישראל". משה התקשה לשמוע את הדברים והמשיך לטעון כי מעולם לא חש כעס. הכחשה של משה לרגשות שליליים המצויים בו הייתה חזקה. בהמשך חשף היועץ עבר רגיש וכאוב בנוגע ליחסים המורכבים של משה מול אביו הביקורתי הסמכותי והקושי של משה כילד לגדול במחיצתו. משה טען כי מעולם לא כעס על אביו "אסור לכעוס על אבא". "כיצד אתה מגדיר מה שאתה מרגיש כעת?" - שאלתי, משה ענה: "אולי אכזבה". ותיאר אכזבה שחש כלפי עצמו. עודדתי את משה להתחבר לחוויות כואבות בילדות, לבטא כעס ולהבחין בין חוויות מתסכלות מהעבר לאלו בהווה.
מנקודה זו חלה התקדמות נוספת בטיפול. משה נחשף לרגש הכעס אותו הדחיק שנים ובו סירב להכיר, ובנוסף עלה לתורה בבית הכנסת בו נכשל בתפילה. בהתייעצות עם היועץ הוחלט שלא לסיים את הטיפול וכך שיתפתי את משה בכך שהיועץ רואה כי משה מתמיד בטיפול, ומגלה מוטיבציה וכוחות לאורך כל הטיפול . נכחותו ה"רואה ואינו נראית" של היועץ משמעותית מאוד למשה ואף נוכחתי כי דבריו השפיעו בקלות ותרמו לדימוי העצמי של משה ששאל שוב ושוב האם באמת היועץ חושב עליו דברים אלו.
בשלב זה, בהסכמתו של משה, גויסה אשתו לטיפול. בהתרגשות, תיארה את השינוי המשמעותי שחל בבעלה מאז תחילת הטיפול והוסיפה כי בעלה נוטה לדחיינות וחושש משינויים. לדעתה גישתו של היועץ התגלתה כיעילה ונחוצה בייחוד כשמדובר באישיות דחיינית וספקנית. משה התבונן בה ואמר בטון חד : "תפסיקי לחשוב שאם לוחצים אותי משהו יקרה, אין לך מושג מה עברתי". תגובתי הייתה אמפתית כלפי קשייו של משה. אשתו הבינה לראשונה כי עליה לתמוך ולקבל את החרדה שחש בעלה, וכי התהליך שעבר היה ללא טיפול תרופתי. למרות שהיועץ לא נכח בפגישה, נוכחותו הייתה מורגשת. משה: "אני בטוח שאחרים היו בורחים ממנו". נוצרה קואליציה דמיונית של משה ושלי כאשר מולנו היועץ (הרואה ואינו נראה) ואשתו. משה החליט להוכיח את עצמו ולהיחשף בבית הכנסת ה"טראומטי", ולשם כך היה צורך בגיוס תמיכת האישה ובעזרתה.
משה שוב עומד במשימה בהצלחה. הוא מפגין במפגש הטיפולי ביטחון עצמי ושפת גוף בטוחה ואסרטיבית. בנוסף, הוא הביע רצון להתחיל ללמוד פיתוח קול על מנת להגמיש את יכולותיו הביצועיות והטכניות. בסיום הפגישה ביקש ממני לדווח ליועץ כי עמד במשימה אך סייג דבריו באומרו, כי זאת משום שהחשיפות היו הדרגתיות ומותאמות לקצב האישי שלו.
משה החליט להשתתף בשיעורי פיתוח קול. במהלך הפגישה תיאר את חששותיו להיחשף בפני מורה סמכותי "השופט את ביצועיו". משה מצליח לזהות מחשבות דיספונקציונאליות החוסמות אותו ומצליח לאתגר את מחשבותיו ולהחליפן במחשבות מסתגלות ויעילות יותר. שיעורי פיתוח קול מספקים למשה עונג רב, והוא מקבל חיזוקים חיוביים מהמורה וחש כי יכולותיו הביצועיות משתפרות ומקדמות אותו לעבר המטרה. המורה ומשה משתפים אחד את השני בטראומות שעברו, ומשה לראשונה חש שאינו חריג. משה מעדכן אותי בהישגיו ומבקש ממני לעדכן במקביל את "היועץ".
מסקנות
ניתן לבחון כמה מטרות משמעותיות שהושגו בשיתוף יועץ חיצוני והם:
1. ערעור זמני של מערכת הגנות הנוקשה של המטופל.
2. חיזוק הקשר מטפל-מטופל וסיוע בפיתוח הברית הטיפולית.
3. הכנסת חומר, רעיונות, עימותים, לחדר הטיפול בלי לסכן את הקשר בין המטפל והמטופל.
חשוב לציין כי הגורמים שהשפיעו על הצלחתן של התערבות המשותפת, קשורים בהתאמתו של המקרה, בעיתוי הנכון, ווביחסים המבוססים על אמון, ברית טיפולית והערכה הדדית ושיתוף פעולה בין המטפל והיועץ.
הבחירה של היועץ נקבעת על-פי הרקע שלו, תכונותיו, ניסיונו וכישוריו המיוחדים. למשל, משלבים לעתים יועץ רב כדי 'לחלץ' טיפול כאשר בעיות של רגשי-אשם קיצוניים תוקעים את התהליך הטיפולי. (6) כפי שקית וויטאקר מציינים, (2) "כשמטפלים במשפחה קתולית משתדלים להשתמש בכומר כיועץ".
סלנגר, (7( במחקר שלה על היחס של רבנים אורתודוקסים לאנשי בריאות הנפש, מדגישה את הנקודות הבאות: "מאוד חשוב שאנשי בריאות הנפש יקחו אחריות ליזום קשר עם רבנים; מאוד חיוני להכיר את המומחיות של רבנים ולעבוד בהתאמה ובשיתוף פעולה אתם; כדאי לשקול גישות טיפוליות שיכללו השתתפות של רבנים."
להלן תיאור מקרה של התערבות חד פעמי מוצלח של רב בטיפול של חולה עם רגשי-אשם פתולוגי.
תיאור מקרה-2
דוד, רווק בן 27 הגיע למרפאה, כשהוא מתלונן על קוצר נשימה, לחץ בחזה, כאבים ברגלים, ירידה בתפקוד בעבודה, ריכוז נמוך והרגשה כאילו "הולך להשתגע" ממחשבות חוזרות ביחס למותו של אביו. מבעיות אלה הוא סובל כ- 10 שנים, אולם רק לאחרונה נענה להפצרות אמו לפנות לטיפול.
תוך כדי בכי הוא סיפר על אסון שהתרחש במקום הולדתו בחו"ל שנתיים לפני עלייתם ארצה, אסון אשר שינה באופן דרמטי את חייו ואת חיי משפחתו. אביו, שסבל ממחלות פיזיות קשות ומצבו הנפשי הלך והדרדר, הביע לעיתים קרובות בפני המשפחה את רצונו למות. יום אחד מצא דוד את אביו במרתף מנסה לשים קץ לחייו בתליה. האב ביקש מבנו להזיז את השולחן שמעליו הוא עמד, בכדי שיוכל למות, אבל דוד סרב. לאחר הרבה התגרויות ותחנונים מצד האב, הזיז דוד את השולחן מתחת לרגליו, בניסיון להרגיעו ולהשקיטו, אך מיד לאחר מכן החזיר את השולחן למקומו המקורי. האב התרגז מאוד על דוד והתחיל לקלל ולצרוח עליו והורה לו להזיז שוב את השולחן. דוד הזיז שוב את השולחן, אבל הפעם הוא לא הצליח להחזיר את השולחן למקומו בגלל הבעיטות של האב. דוד רץ לאמו לעזרה, אבל כשהם הגיעו, האב כבר היה מת.
בחצי שנה שלפני הפניה לטיפול, יצר דוד קשר רציני עם אשה שעברה לגור עמו, אבל לא סיפר לה את הסוד הנורא. דוד חש כי אינו יכול להתחתן ולהיות לאב, כיוון שהוא אמלל את משפחתו. עתידו נראה לו מעורפל, והוא רמז על אפשרות שישים קץ לחייו.
בפגישה השניה דוד ביטא הרבה רגשי אשמה ביחס למות האב, וגילה רגשות מעורבים כלפיו: מצד אחד, הוא היה מאוד קשור אליו ותלוי בו ומצד שני, הוא חש כלפיו כעס רב ושנאה.
באחת הפגישות הועלה הרעיון שהסימפטומים והסבל הרב של דוד מבטאים את רגשי האשם והענישה העצמית שקיבל על עצמו לאור תחושותיו כלפי אביו ובעיקר בשל כך שגרם למותו, והועלתה האפשרות של כפרה. המטפל (ש. ה.) הציע לדוד התיעצות עם סמכות רוחנית דתית. בהיותו אדם הקרוב לדת, הסכים דוד להצעה, אולם ביקש כי ישוחח קודם לכן עם הרב "פן יקבל הלם".
בפגישה עם הרב הוצגו לפניו בקצרה מטרות הפגישה והרקע של דוד. לפגישה, שהתקיימה בבית הכנסת, הגיע דוד נרגש ביותר.
לבקשת הרב, תאר דוד את הרקע המשפחתי ואת נסיבות האסון. לאחר מספר שאלות נתן הרב את חוות-דעתו: "המעשה חמור מאוד. על פי התורה אין לאיש רשות ליטול חיים של אדם אחר. למרות שאביו דרש זאת ממנו היה עליו להתעלם מבקשת אביו ולא לסייע לו בשום אופן". בצטטו מספרו של הרמב"ם הבהיר הרב לדוד, כי קיימים שני שלבים של חזרה בתשובה: השלב הראשון הוא התהליך של חרטה ומוסר כליות, תהליך שאותו דוד כבר עבר, תהליך שנמשך זמן רב מדי. "חייב אתה דוד לעבור כבר לשלב השני של שינוי זהות* ועשיית צדקה. נדמה ששינוי הזהות שלך יבוא בכך שתבנה משפחה, ותוליד בנים בע"ה: מה התועלת בחרטה ויסורים במשך כל כך הרבה שנים? בהתנהגותך אתה אך מנציח את החטא, כיוון שהנך עוסק בו כל הזמן, והגיע הזמן שתעבור לשלב של תיקון שיבוא באמצעות עשיית צדקה ומעשים טובים, ובעיקר באמצעות הקמת בית בישראל והולדת ילדים".
בפגישה הבאה, הועבר לדוד סיכום דברי הרב, והוצע לו לקחת אותו הביתה ולעיין בו, כי הוא זקוק לזמן כדי לעכל את משמעות השיחה עם הרב ואת תוכנו של המכתב. כמו כן התבקש להתקשר כשירגיש מוכן לפגישה.
* "חלק מהתהליך הטיפולי במקרים של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות אצל "רוצחים בשגגה" זה "לסלוח לעצמם ולהמשיך להגדרה מחדש וקבלת האני" (8)ׁׂ
מספר חודשים לאחר מכן, התקשרה חברתו של דוד לבקש שהרב יערוך את טקס הנישואין כפי שהבטיח לדוד בשיחה אתו. היא סיפרה שמכתבו של הרב השפיע מאוד על דוד ומילותיו חזרו אליו פעמים רבות. דוד הגיע למסקנה כי אינו יכול לברוח מהצעותיו של הרב, ולפני שבועיים עלה לקבר אביו (9) בהתאם להצעת הרב, סיפר לו על כוונתו להינשא וביקש ממנו סליחה ואישור להתחתן. (10)
לקראת הנישואין, תרם דוד לבית הכנסת, שבו נערכה פגישתו עם הרב וששם תיערך החופה, ספרי קודש (שכללו את ספרי הרמב"ם), לזכרו של אביו.
במקרה שתואר לעיל, התערבותה של דמות דתית בעלת סמכות, הצליחה להפחית מרגשי האשמה המוגזמים של מטופל, שהגבילו את תפקודו, ושגרמו לסבל נפשי וסימפטומים קשים. ההתערבות אפשרה לו להשתחרר ממחשבות הרסניות ולהשיב לו את כוחו הנפשי כדי להתרכז ולעבוד על בעיותיו.
הפסיכותרפיסט מסוגל אומנם לעזור למטופל לבחון את רגשות האשמה, המוסר והמצפון שלו, אך הוא איננו יכול לקחת חלק בתהליך התשובה והכפרה של אדם, החש עצמו אשם, ולהעניק לו "היתר" לגבי התנהגותו. "רק אישיות הנחשבת והמקובלת על האדם כמייצגת את הישות הנשגבה בה הוא מאמין, תוכל להעניק לו את מבוקשו." (11)
מקורות
1. Omer, H. Critical interventions in psychotherapy: From impasse to turning point.
2. Keith, D. V. and Whitaker, C. A. Cotherapy with families. In B. B. Wolman and G. Stricker (Eds.) Handbook of family and marital therapy,
3. Papp, P. The process of change.
4. Beck, J. S. Cognitive therapy: Basics and beyond.
5. Bernard, H. S., Babineau, R. and Schwartz, A. J. Supervisor trainee cotherapy as a method for individual psychotherapy training. Psychiatry, 43, 138-145. 1980.
6. Laub, B. and Hoffman, S. A multi-modal psychotherapeutic approach to a case of "matricide". Family Therapy, 1987,14, 1, 35-42.
7. Slanger, C., Orthodox rabbinic attitudes to mental health professionals and referral patterns. Tradition, 31:1, 22-33, 1996.
10. van der Hart, O., Coping With Loss: The Therapeutic Use of Leave Taking Rituals. Trans. C. L. Stennes,
11. Buber, M., Guilt and guilt feelings, In: Friedman, M., Ed., The Knowledge of Man.
