האמנם מקום טוב באמצע?
חייהם של זוגות "דור הסנדוויץ"
סקירת הרצאתה של פרופ' איילה מלאך-פיינס מאת ישראלה שיר
ההרצאה נתנה בכנס "מה תאמר לנער כאשר הוא בן 50 - פסיכותרפיה באמצע החיים", שהתקיים ב- 3.6.09.
הכריך, הידוע בכינויו המושאל מלועזית, "סנדוויץ", שוב מגויס לעזרת הפסיכולוגיה. מעניין אם האדם אשר זכה לכנות את שתי פרוסות הלחם החובקות ביניהן ממרחים שונים ומזונות מפתים, בשם "סנדוויץ", מודע לתרומתו האדירה להמחשת תופעות אנושיות, חברתיות ופסיכולוגיות. אם "ילד סנדוויץ" נתפס סטריאוטיפית כילד הממוקם במקום מורכב בתוך המבנה המשפחתי, הרי "זוגות דור הסנדוויץ" אליהם מתייחסת פרופ' איילה מלאך-פיינס בהרצאתה, ממוקמים במקום מורכב באמצע החיים.
מדובר בזוגות בגילאי 40 ומעלה, העובדים במשרה מלאה, המטופלים מצד אחד בהורים קשישים ונזקקים, ומצד שני מטופלים בילדים צעירים שטרם עזבו את הבית. תופעת זוגות דור הסנדוויץ היא ללא ספק תוצאה של עליה בתוחלת החיים, עלייה מאסיבית של מהגרים בני 60 ומעלה לישראל, ומנגד עליה במספר הנשים העובדות (למעלה מ-55% הנשים בישראל יש ילדים מתחת לגיל 14 ו-11% מהזוגות בישראל הם כאלה).
"זהו תחום מחקרי מרתק" גורסת פרופ' פיינס "כי אנו מדברים על זוגות כפולי קריירה באמצע החיים, והבדלים שקיימים בין גברים לנשים והשפעה הדדית של התחומים: עבודה – משפחה". ההנחה שעומדת בבסיס המחקר הוא שריבוי הלחצים הללו גורם לשחיקה. בהרצאתה סקרה מלאך-פיינס תוצאות מחקר שנערך בארה"ב וישראל ובדק את שחיקתם של זוגות בעלי המאפיינים שהוזכרו לעיל.
מהממצאים והמסקנות של מחקרה של פיינס עולה כי נשים שחוקות יותר מגברים גם בעבודה וגם בנישואין, ובנישואין אף יותר מאשר בעבודה. הפער בין השחיקה של גברים לנשים גדול יותר בנישואין, אך מדדי השחיקה בעבודה גדולים יותר ממדד השחיקה בנישואין לשני המינים כאחד.
ועוד נתון חשוב שעולה ממחקרה של פיינס: אם לבעל קשה בעבודה האישה מושפעת מיידית ונשחקת יותר, ואם לאישה קשה בעבודה, אין לכך השפעה על לחציו של הבעל. קשה שלא לחייך למשמע מסקנה זו, שהרי היא נחשבת לעובדה הידועה לכל אישה ממוצעת, היינו: שאין מצוקה נשית גדולה מספיק כדי להדיר שינה מעיניו של הגבר שלצידה.
במהלך כתיבת סקירה זו חיפשתי כתבות באינטרנט העוסקות בנושא השחיקה ומצאתי מאמר מאת ג'ניפר סניוניור בניו יורק מגזין ובו אמירה מעוררת מחשבה: "שחיקה אינה מוגדרת ב DSM ואין לה טיפול תרופתי ידוע והיא אינה מסווגת כדיכאון או כמשבר אמצע החיים, למרות שלעתים התסמינים חופפים". מקריאת חומרים נוספים לצורך הכנת סקירה זו אני למדה כי תופעת השחיקה זכתה בשנים האחרונות למחקרים רבים, בעיקר בארה"ב, ונתפסת כתוצר לוואי של החברה המערבית. כך או כך, מדובר, ללא ספק, במצב נפשי בעל מאפיינים החוזרים על עצמם, הדורש, לדעתי, מענה תרפויטי.
את הרצאתה סיימה פרופ' מלאך-פיינס גם היא בהתייחסות ליישומיים התרפויטים הנגזרים מן הממצאים לזוגות או יחידים המגיעים לטיפול בגין שחיקה: בדיקת הקשר בין הבחירות הלא מודעות בעבודה ובאהבה. מה הבחירה הרומנטית ומה עומד מאחורי בחירת הקריירה?
אך נראה שיש עוד מקום להרחבה ופיתוח הן ברמת הדיאגנוסטית והן ברמה הפסיכותרפויטית של טכניקות טיפול אפקטיביות בתופעה.
