חוויות מהרצאתו של ד"ר מיכה אנקורי על "העצמי" אצל יונג
מאת נטע ברקאי שטרן
התחלה עם אישה ואופניים
חורף שחון. שעת ערב. פארק הירקון שמם מאדם. אישה צעירה חלפה במהירות על אופניים. רוח קרה נשבה על פניה. הרוח התגברה עד שנשאה את האישה והאופניים מעלה-מעלה והן נעלמו בשמיים.
פגישה עם העצמי
אי-שם ברום הרקיע התהלכה לה דמות גבר וסביבו קהל גדול. גבר לא צעיר, אולי אפילו זקן. שפתו היא שפת הסמלים והחידות, ופניו התחלפו בין אלה של רבי שמעון בר יוחאי, גרשום שולם, מיכה אנקורי, רענן קולקה, פרנץ קפקא ויונג. פניו התחלפו כיוון שחוכמתו לא היתה שייכת לו, אלא לאלה שנמצאו מולו ולאלה שחיו לפניו.
שפת הסמלים והחידות
"מי אני?" שאל הזקן. והצעירה, כתלמידה טובה, ענתה לו מול הקהל הרב: "הרי אתה אבא שלי!". הזקן צחק בקול גדול והעמיד אותה על טעותה: "כאשר משהו מסוים מסמל דבר-מה אחר איננו יכולים פשוט להעמיד את הנמשל במקומו של המשל. הסמל נושא בתוכו רב מימדיות, שאינה ניתנת להחלפה שלא תשנה את משמעותו. וחוץ מזה - טוב תעשי אם תחפשי את התשובה בפנימיותך ולא באנשים סביב". אמר והלך לדרכו.
הדרך
בכל מקום שבו נראה את הזקן, נמצא אותו תמיד בהליכה. כיוון שהמשיך ללכת, הצטרפה אליו הצעירה והדביקה צעדיו. "לא טוב לאדם לשקוע בספר ללא יציאה לשדות", הוא אמר, תוך שהם מתרחקים מן הקהל. "עליך לזכור שהדרך חשובה הרבה יותר מן הנקודה שאליה חשבת להגיע" הוא הוסיף, והיא חשבה עד כמה היא מצפה לכך שהלימודים ייגמרו והיא תוכל סוף-סוף להרוויח קצת כסף. "דרך הנפש היא ספירלית, לעולם איננה ישרה" היא שמעה אותו מסביר, בעודם צועדים יחדיו במעגלים הולכים וקטנים. בשלב כלשהו, היא פסקה מלהקשיב למילותיו ורק ניגון קולו נשמע.
הנקודה הפנימית
במרכז המעגל של מסלול הליכתם עמדה לה הנקודה הפנימית וכמו הפעילה עליהם את כוח משיכתה. לא היה לה מושג לאן מועדות פניהם והיא הופתעה לגלות אותם סובבים האחד סביב השנייה בדבקות שכזו. כאשר התקרבו אל הנקודה שביניהם החלו השמים להתקדר ולהוריד טיפות של גשם.
הזדווגות
מה מסמל העכבר שנכנס למחילה בקיר? זהו סמל להזדווגות. אך מה בדבר ההזדווגות עצמה? מה היא מסמלת? "את אחדות הניגודים שבכוחה לברוא, ליצור, להחיות", הספיק הזקן לומר לפני שהובל בידי קבוצה של נערים לבור.
סיום שחוזר לאישה ולאופניים
גשם חזק ירד כל אותו הלילה על העיר. האור הראשון הבריח את כל חיות הלילה ובוקר חדש עלה על פארק הירקון. הבחורה הצעירה דיוושה לה לאיטה מן הפארק, לאורך הטיילת, עד שהגיעה חזרה לביתה שליד הים. נכנסה אל הבית. סגרה את הדלת. ובבטנה החזיקה יצירה חדשה.
סוף
