חוויות מהכנס "לא דיברנו עוד על כסף"
מאת נטע ברקאי
- המניע: האתר הסכים לשלם בעבורי כרטיס כניסה לכנס בתמורה לכתיבת חמש מאות מילה. אפשר להגיד שאני בעצם פראיירית שעובדת בחינם. וזה נכון. אלא שבכול שאר הימים אני פראיירית שמשלמת לאחרים כדי שיתנו לי לעבוד בחינם. כך שמנקודת המבט שלי כסטודנטית מדובר בדיל טוב.
- האביזרים: קמתי בבוקר חדורת מוטיבציה ולקחתי איתי את האמ.פי, העט והדפדפת. לבשתי את בגדי ה"אני פסיכולוגית", אבל נמנעתי מהשאל, כדי ליצור את אפקט ה"אני עיתונאית". ובאמת זה עבד - בכניסה אמרו המארגנים: "היא מהעיתונאים של פסיכולוגיה עברית". וואו. הגשמת חלום.
- התפאורה: בית משען ברמת אפעל נראה כמו קיבוץ שמלא באנשים זקנים. לא יכולתי לדמיין תפאורה הולמת יותר לכנס שכזה. משהו בדשא ובשבילים מיד הכניס אותי למכונת הזמן שמעברה השני בצבצו מילים כמו: צדק, התאגדות ומאבק כנגד בעלי אינטרסים כלכליים. אח, אין כמו חירות, שיוויון ואחווה כדי לפתוח את סוף השבוע.
- הקהל: עשרות בודדות של מאזינים נכחו בכנס. הסנדביצ''ים הרבים שנותרו מיותמים בהפסקה העידו על כך שהמארגנים ציפו לקהל גדול יותר.
- שחקנים ראשיים:
- חנה שטרום כהן, יו"ר פורום הפסיכולוגים והעו"ס בבריאות הנפש למען רפורמה מטיבה, נראית כאישה למודת קרבות. עושה רושם שהיא המנוע מאחורי המאבק ושהיא מחזיקה בערכים סוציאליסטים בריאים. בדבריה היא קראה למטפלים "לצאת מחדר הטיפולים" או לפחות להוציא את הארנק לתרום למען המשך המאבק ברפורמה. לדבריה, אם הרפורמה תתקבל, המשמעות תהיה ש- 50% מהמטופלים כיום במרפאות הציבוריות לא יהיו זכאים לטיפול פסיכותרפויטי, ואילו 50% הנותרים יקבלו טיפול קצר מועד.
- מיקי תודר גולדין, אנליטיקאית קבוצתית, עלתה בתפקיד המגה-אינטלקטואלית. היא דיברה על משמעות הכסף: הוא נקשר אצלה בהתחלה לפאלוס, צואה, זיוף וניכור; בסוף דבריה הכסף עשוי היה להוות תזכורת לאחרות האחר וגשר מן הפנים לחוץ.
- דר'' איתמר לוי, פסיכואנליטיקאי, הופיע בתפקיד איש הרנסאנס. הוא השווה בדבריו את עבודתו של הפסיכותרפיסט לעבודתו של הצייר רמברנדט. בסיום דבריו התייחס לכך שהפסיכותרפיה הפסיכואנליטית נשענת על ערכים, שאינם רואים ביעילות את חזות הכול.
- אורית ליבוביץ'', מומחית לטיפול בפגיעה מינית, היא בודאי לוחמת אמיצה למען זכויות נשים ומיעוטים. בכנס היא הקבילה את התשלום עבור הטיפול אצל קורבנות תקיפה מינית למתן תוקף לתפיסת המציאות שלהן.
- פרופ'' גבי שפלר, פסיכואנליטיקאי וסטנדאפיסט מודחק, דיבר על הפסיכותרפיה כמקצוע. הוא צייר גבול ברור סביב חדר הטיפולים: בתוך החדר אנחנו משתמשים בטכניקה הטיפולית שכוללת פרשנויות ורגרסיות ושאר ירקות, אך ביציאתנו מהחדר אנחנו מתחברים למציאות ופועלים לפי חוזים וחוקים.
- מוסר ההשכל: טעה כול מי שחשב שהצגה של חנוך לוין יותר מעניינת מכנס על כסף. חניה בשפע, ישיבה מרווחת בשורות מצויינות באולם וכמות בלתי מוגבלת של סנדביצ''ים עם טונה – איפה עוד אפשר להשיג דבר כזה? זאת ועוד: בזמן שאני נהנת עד אובדן חושים אני יודעת שלא בשביל עצמי אני כאן, לא ממניעים אגואיסטים, אלא למען המטופלים, למען דור העתיד של המטפלים ומעל הכל – למענכם הקוראים.
- אפילוג: בכל זאת אני מרגישה צורך לתרום לקוראים הנאמנים שהגיעו עד לסוף הכתבה מעט מן החכמה שלמדתי בכנס על הכסף. תלמדו לעשות טיפול קצר מועד, עדיף CBT. אם אתם ממש מתנגדים, כמוני, כדאי שתתכוננו להרוויח מעט כסף.
