פסיכולוגים ורבנים
"וילכו שניהם יחדיו" (בראשית,כב,ו) או "היפרד נא מעלי" (בראשית, יג, ט)?
מאת ד"ר שניאור הופמן
מלות מפתח: יהדות, רבנים, פסיכולוגיה ויהדות
תקציר
המאמר הקצר הזה דן ביחסים הבעייתיים בין פסיכולוגים לבין רבנים ומציג הצעה לשיפור המצב.
* * *
יחסם של רבנים אורתודוקסים לאנשי בריאות הנפש קוטבי ונע בין עוינות וחוסר אמון לבין שיתוף פעולה וכבוד. ההכרזות וההתבטאויות של כמה רבנים חרדים נעות בין ביקורת מאופקת מתונה וזהירה, המתירה קבלת ייעוץ מאנשי בריאות הנפש, לבין גיחוך וזלזול, הטחת האשמות ארסיות מלאות שנאה, ואיסור מוחלט להוועץ בהם. להלן מספר דוגמאות.
עמדות השוללות טיפול פסיכולוגי
דברי הרב משה פיינשטיין:
"בדבר חולי רוח ומחשבות שצריכים לילך לרופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים אם רשאים לילך לאלו שהן מינים וכופרים, לע"ד אין לילך לרופאים כאלו להתרפאות, כי מכיוון שאין הרפואות מסמים המרפאים אלא מרוב הדיבורים שלהם עם החולה נודעים מאיזה מחשבות הוא סובל, ומייעצים לו מאיזה מחשבות הוא סובל, ומייעצים לו איך להתנהג שודאי יש לחוש שמייעצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת ונגד עניני פרישות וצניעות... ולכן יש לחפש אחר רופא שומר תורה, ובאם ליכא יתנו עמו ויבטיח שלא ידבר עם החולה בעניני אמונה ותורה" (שו"ת אגרות משה, חלק יו"ד ב, סימן נז).
דברי הרב משה שטרנבוך:
"הפסיכולוגים רואים כרפואה לעצבים לתת לכל אחד תאות לבבו למלאותו ולא להגבילו כראוי. רק להציע לו זנות וכל תאוות העולם הזה, ותאוה מביאה עוד תאוה, ואין לדבר סוף. ולא מתרפא ורק מוסיף ומחמיר מצבו... הם מוליכים אותם שולל" (תשובות והנהגות א, תסה).
דברי הרב שמואל אוירבעך, ראש ישיבת מעלה התורה, כפי שפורסמו בעתון החרדי "יתד נאמן":
"בעוונותינו הרבים נפרצה פרצה נוראה מאד לקבל ולשמוע כביכול עצות והדרכות מפסיכולוגים וכיוצא בזה, אשר בודאי שזו עצת השטן רחמנא לצלן"
דברי הרב יהושע נויבירט:
"אסור להפנות חולים לפסיכיאטרים. פסיכיאטרים מטמטמים את הנפש" (הרצאה לארגון "נפש ישראל", תשס"ד).
הרב שלמה וולבה כותב:
"בעבודתי עם הרבים והיחידים, אני רואה יותר ויותר את ההרס שהפסיכולוגיה גורמת לנו" ... "כל יום ב'' וה'' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם בטחון עצמי. ואני שואל אותם, ''איפה זה כתוב בתורה שצריכים בטחון עצמי, וכי זה דבר טוב. מצאתי רק בטחון בהשי"ת שהיא הכרכית''" ..."הגעתי למסקנה שצריך לדחוק את רגלי הפסיכולוגיה מהציבור שלנו עד כמה שאפשר" (אגרות וכתבים, הרב שלמה וולבה, יצא לאור על ידי הועד להוצאת כתבי המשגיח, ירושלים, תשס"ה).
במרץ 2005 נערך באוניברסיטת בר-אילן כנס תחת הכותרת "שיתוף פעולה מקצועי בין רבנים ופסיכולוגים", בו השתתפו רבנים ואנשי בריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים). בכנס, שלושה רבנים חשובים של הציבור הדתי-הלאומי הציגו את דעותיהם:
הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לשעבר והיום הרב הראשי של תל-אביב, ציין שהיחס בין רבנים לפסיכולוגים דומה ליחס שבין הלכה לרפואה, אבל הדגיש את ההבדל בין הרופא האובייקטיבי לבין הפסיכולוג הסובייקטיבי: "הפסיכולוג לא מתפקד בבועה וחלק מן האמונה שלו, תפיסת העולם שלו וערכיו משפיעים על דרכי הטיפול שלו".
הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת-כהנים בירושלים ורבה של הישוב בית-אל, אמר ש"הלכה ופסיכולוגיה הם שני עולמות שונים, היכולים ללכת יחד, למרות העובדה שהם מדברים בשתי שפות שונות; הפסיכולוג מטפל במה שקיים ואילו הרב מטפל במה שצריך להיות".
הרב יעקב אריאל, הרב הראשי של עיירית רמת-גן, חידד נקודה זו באומרו: "הבעיה היא, שהפסיכולוג מציע למטופל להשלים עם המציאות ואילו הרב מציע שהוא יעשה את המציאות ליותר שלמה. כל עוד ימשיכו הפסיכולוגים להציע למטופלים שלהם להשלים עם המציאות, הרבנים ימשיכו להסס להפנות אנשים לטיפולם".
דוגמאות נוספות של תגובות "לא ידידותיות" לפסיכולוגיה נמצאות בקובץ שיצא לאור לפני שנה (תשס"ז) על ידי פלדהיים, בשם "בינת המדות". הקובץ יצא לאור על ידי ארגון חרדי בשם בינת הלב מירושלים. מטרת הקובץ היא הדרכת משגיחים וראשי ישיבות כיצד להתיחס לבעיות חינוכיות ונפשיות של בני ישיבות. כותבים בו גדולי הרבנים החרדים, החל מהרב אלישיב וכלה בראשי ארגון בינת הלב.
אחד הרבנים הכותבים שם כותב (בעמ'' 81): "כשאדם מתלונן שמעשיו נובעים מכפייתיות, שהוא לא מסוגל להימנע מזה, אנחנו צריכים להסביר לו את האמת הפשוט שבבית דין היו מלקים אותו... ולכן מה שמוטל עלינו כמטפלים, הוא להכלים אותו... זה מה שיעורר את נקודת הכבוד שהיא נקודת הקיום הפנימית שלו, ויעזור לו לקבל על עצמו אחריות למעשיו ולנהוג כבן דעת".
רב חשוב אחר עונה לשאלה באותו קובץ (עמ'' 12):
שאלה: "אם בחור מרגיש רגש נחיתות נוראה שהוא לא מסוגל לעשות כלום, האם גם זה מדות ?"
תשובה: "בודאי, כי רגש נחיתות זה גאוה ! אם אחד הוא בעל גאוה הוא חושב שבעצם היה צריך להיות כך וכך ולא מכירים בזה. וזה מה שכואב לו. ואם היה יודע מה הוא באמת, לא היה כואב לו, רק כואב לו כי חושב שבעצם הוא גדול ולא מקבל מה שצריך לקבל, הכל מידות !"
עמדות התומכות בטיפול פסיכולוגי
לעומת אלו, יש גם מקרים בודדים בהם מוצגות עמדות התומכות בטיפול פסיכולוגי, כלהלן:
"התעסקות חובבנית בתחום הזה [הפסיכותרפיה] גורמת לתוצאות שליליות ועלולות רחמנא לצלן להביא להתאבדות, ולפני שאומרים לאנשים עם הפרעות כפיתיות ואנשים הסובלים מדכאון להתייעץ ברבנים שלהם ולא בפסיכולוגים, יש לבדוק באופן אובייקטיבי ולפרסם בציבור את אחוז ההצלחה במקרים המסוימים הללו" (1).
בשבועון המופץ בציבור לחסידי בעלז בשם "המחנה החרדי", יש ראיון ארוך עם איש החינוך הרב אהרן פרידמן בגליון של ערב סוכות (תשס"ט). בתשובה לשאלה "מה מידת מעורבותה של הפסיכולוגיה בטיפול בבחורי הישיבות הקדושות כיום?" משיב הרב פרידמן: "אין בידי נתונים כדי לענות על שאלה כזאת. אולם עד כמה שאני ידוע, ואני מאד מקווה ומאמין שכך אכן פני הדברים, קיימת בישיבות חלוקת עבודה מסוימת: כאשר מדובר בעבודת ה'' ובענייני מידות שבין אדם לחברו, פונים למשגיח נבון וחכם או ל''עובד'' שהוא גם יודע איך לדבר ולהשפיע, ואילו כאשר מדובר בחולשה/מחלה נפשית למשל, או בעיה רגשית וכדומה, הרי במקרים שבהם אין למשגיח ידע ונסיון מוקדם, נכון שיפנה את התלמיד המדובר לעזרה מקצועית, וכשם שפונים לרופאים כלליים כאשר מדובר במחלה גופנית או לאינסטלטור כאשר מדובר בנזילה".
ב"עלהו לא יבול" (עמ'' קלד, סע'' 147) מסופר שהרש"ז אויערבאך אמר: "יש מקום להתייעץ עם פסיכולוגים, אם זה עוזר ... אז מה אם זוהי חכמתם של גויים. אם יש עצות טובות היכולות לעזור למה לא לקבלם?" ראה גם "התורה המשמחת" (בית אל, תשנ"ח, עמ'' 155) שלאחר שהרש"ז אויערבאך בירר אצל פסיכולוג מהי שיטת הטיפול בה הוא מתכונן לנקוט, הורה, "לא רק שמותר להיכנס לטיפול זה, אלא שזו אף מצוה".
הפסיכיאטר הידוע מארצות הברית, ד"ר נחום קלאפטר, ניסח את הבנתו כיצד טיפול פסיכולוגי צריך להיתפס כדבר נפרד מן האמיתות של התורה ומקיום ההלכה, ומשום כך, אין כלל מקום לדבר על סתירות ביניהם (הדברים נאמרו בהתכתבות אישית):
- "לימוד תורה ושמירת המצוות, אינם דרכים בהן ניתן לטפל בפסיכופתולוגיה. הם המסלול, הניתן לנו על ידי השם, דרכו אנו מזככים את עצמינו במטרה להגדיל את הכרתנו אותו, ולשפר את העבודה שלנו כלפיו. אנשים הסובלים מהפרעות אישיות, הפרעות במצבי רוח, חרדות קשות, הפרעות פסיכוטיות ומהפרעות פסיכופתולוגיות אחרות, מוגבלים ביכולתם לעבוד את השם וללמוד תורה. ייתכן שהדבר נובע ממגבלות קוגניטיביות או מבעיות התנהגותיות. או, כפי שמצוי יותר, יתכן שהדבר נובע מהיכולת הלקויה שלהם לעסוק ביחסים בין-אישיים בעלי משמעות. בעיות של יחסים בין אישיים פוגעות באופן חמור ביכולת של האדם לקבל עצות מאחרים, ליהנות מהכוונה רוחנית, ליצור חברים, לעבוד או ולהחזיק בעבודה, להתחתן, לתפקד כהורה יעיל לילדיו, ולהשתתף בחובות קהילתיות. פציינטים אלו לא יפיקו תועלת משיחה מוסרית או מחומרה נוספת; הם זקוקים לטיפול. רק לאחר קבלת טיפול מתאים, הם יהיו מסוגלים לשקוד בתורה ובמצוות אם ירצו. רק לאחר קבלת טיפול מתאים, יוכלו להפיק תועלת משיחה מוסרית. במילים אחרות, כוח הבחירה שלהם נעשה מוגבל בגלל הקשיים הפסיכולוגיים שלהם. על ידי טיפול מתאים, כוח הבחירה שלהם מתרחב.
- כפסיכיאטר, פסיכותרפיסט ופסיכואנאליטיקן, אין תפקידי לקרב לא-יהודים לשבע מצוות בני נח, או לקרב יהודים לתרי"ג המצוות. פעולה בכיוון הזה תפגע ביכולת שלי לעזור לשקם את בריאות הנפש של המטופל. אני מוּרשה לעסוק בטיפול פסיכופתולוגי בלבד. איני מוּרשה ללמד תורה או לעסוק בקירוב נשמות אבודות.
- הרבה דברים מקובלים הם, בכל זאת, אסורים. התנהגויות ספציפיות תמיד דורשות שיקול ביחס להתאמה שלהם במצב מסוים. אפילו בתוך מסגרת תרבותית אחת, יתכן שהתנהגויות מסוימות נחשבות מתאימות לחלק מהאנשים, ומזיקות לאחרים.
הרב י. ד. סולובייציק, בתחילת חיבורו הגדול "איש ההלכה", כותב שלפי דעתו, חיים של תורה אינם שלווים יותר או מאוזנים יותר. אדרבה, מוצא הוא שחיים של תורה מלאים קונפליקטים, קשיים ודילמות. הוא מאמין שהאמונה שהדת מהווה מקלט לנפש מוטרדת אינה אלא השקפה נוצרית. ההתנסות שלו בתורה לא גרמה לו רוגע ולא פתרה לו את בעיותיו. הוא הרגיש שהתורה יצרה בעיות חדשות משלה, ושחיים של תורה הם חיים מלהיבים, עשירים ומגוונים, המלאים אנדרלמוסיה אינטלקטואלית, רוחנית ורגשית. הוא לא בא בטענות נגד מציאות זו; הוא פשוט רצה לבטל את האמונה המוטעית שהתורה פותרת את כל בעיותיו של האדם.
בודאי שאנו מאמינים שעל ידי הדרכה וחינוך נכונים, ניתן לחיות חיי תורה וההלכה באופן מאוזן ובריא מבחינה פסיכולוגית. אך מאידך, ישנן הרבה דרכים נוספות מחוץ למסגרת של חיי תורה שיכולות להיות בריאות מבחינה פסיכולוגית. לימוד התורה ודקדוק ההלכה אינם ערובה להצלת האדם מניהול חיים לא מאוזנים, מחוסרי שמחה ובלתי מספקים. מעיד על כך ריבוי הפניות לעזרה פסיכולוגית מתוך ציבור שומר תורה ומצוות" [עד כאן מדברי ד"ר קלאפטר].
לרבנים ולקלינאים יש להציע זה לזה דברים בעלי ערך שיאפשרו להם לשפר את עזרתם לאנשים הפונים אליהם. לכן, חשוב ביותר שהם יכירו איש במגבלות מקצועו וישקלו את היתרונות שיש בעבודה ובהתייעצות משותפת (2,3,4). חשיפת הרבנים לידע פסיכולוגי בסיסי, להבנה רחבה יותר בפסיכופתולוגיה, ולשיטות טיפול בבעיות נפשיות תאפשר להם לייעץ, לאנשים בקהילה ובמסגרות לימודיות השרויים במצוקה נפשית, ולאבחן מתי להפנותם לטיפול פסיכיאטרי.
הרב שלמה וולבה ז"ל כותב כך: יש צורך דחוף בארגון קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים, במטרה להפיץ ידע בסיסי על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול בהן בקווים כללים ע"מ שידעו להפנות חולים אל הרופא. ידיעה בסיסית היתה מסלקת דעות קדומות רבות" ("פסיכיאטריה ודת", בשבילי הרפואה 5, סיוון תשמ"ב).
נראה שכדאי לאמץ הצעה טובה זו לטובת הרבנים ולטובת אלו שאותם הם משרתים.
מקורות
1. Greenberg D. & Witztum E. (Editorial): "Ultra Orthodox Jewish Attitudes Towards Mental Health Care", Israel Journal of Psychotherapy & Related Sciences, 31, 3, 143-144, 1994.
2. Lichner-Ingram B. and Lowe D. “Counseling Activities and Referral Practices of Rabbis”, Psychology and Judaism, 13, 3, 133-148, 1989.
3. Slanger C.: “Orthodox Rabbinic Attitudes to Mental Health Professionals and Referral Patterns”, Tradition, 31 (1) 22-33, 1996.
4. הופמן, ש. ובר-אילן, נ. "התערבות רבנים בטיפול" ב"התערבויות חדשניות בפסיכותרפיה", פרק 9 (לאוב, ב. והופמן, ש.) ספרים הוצאה לאור, 2007.
