הותר לפרסום בפסיכולוגיה עברית באדיבות HOT בידור ישראלי
עורכת: ליאת המנחם, מגיש: פרופ' יורם יובל
תמלול: ענת פרידלנד
אז מה זה דחף? והיש דבר כזה דחף בלתי נשלט? בואו נראה. מונח, שתבע אותו פרויד, ושהיה שימושי מאוד בפסיכולוגיה למרות שהיום הרבה פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים ממעטים להשתמש בו, הוא מושג הדחף. איזה שהוא דבר שנובע מבפנים מהביולוגיה שלנו ומניע אותנו לעשות משהו. לאכול, לברוח ממשהו, להזדווג, בעיקר להשקיע את האנרגיה הנפשית שלנו במשהו או במישהו אחר. זה מושג הדחף. ומטבעו הוא מונח שמביע אנרגיה או דחיפה לאיזה שהוא כיוון, והדבר הזה הוא לא מקרי. באמת, כשאנחנו מרגישים רגש חזק אנחנו לא יכולים לשבת בשקט ולחוות את הרגש שלנו. הרגשות שלנו דוחפים אותנו לעשות משהו. לנשק, לחבק, לברוח, לכעוס, להתנגש במניאק שנכנס לפנינו בתור של המכוניות, וכו'. המושג הזה של דחף מתקשר גם מיד לנושא על עיכוב. האם אפשר לעכב דחף. והתשובה היא, זהו הדבר שאליו בעצם מכוונת מערכת החינוך, שאליו בעצם מכוונת ההורות. מה שאנחנו לומדים במהלך הילדות הארוכה שלנו, שאצל אנשים מסויימים מסתיימת בגיל 70 או 80, זה להשתלט בהדרגה על הדחפים שלנו. אנשים שלא יכולים או לא רוצים להשתלט על הדחפים שלהם עושים הרבה מאוד צרות בעולם. ובעצם נבדל מן החיה ונבדל האדם ההגון מן הרוצח הוא לא בזה שאין להם דחפים הרסניים. אפשר להגיד בהכללה, שכמעט לכל הגברים יש פוטנציאל לרצוח, יש בתוכם את הזעם ואת היכולת להרוג מישהו. הרוצח נבדל מהאדם ההגון בזה שהאדם ההגון משתלט, רוצה להשתלט, יכול להשתלט על הכעס שלו. רבים מאוד העבריינים שטוענים בבית המשפט שהם סבלו מדחף לאו בר כיבוש. השופטים סקפטיים בקשר לטענה הזאת, ולעניות דעתי, הם בדרך כלל צודקים. אנחנו יכולים לכבוש את כעסנו, זה מה שהופך את הדחף שלנו. זה מה שהופך אותנו לבני אדם, לבני אדם שלמים, ואנשים שאומרים שהם לא יכולים, לעיתים קרובות הם לא רוצים או לא מתחשק להם. זוהי נקודה מסובכת, אבל באופן כללי ניתן לומר, יש כזה דבר דחף, הדחף הזה יכול להנחות את חיינו, הוא דוחף אותנו לעשות דברים, דברים רגשיים, ובעצם רוב הילדות שלנו מוקדשת, ורוב החינוך שלנו מוקדשים להשתלט ולרסן את הדחף הזה, או לתעל אותו למקומות שבהם הוא יכול להביא תועלת במקום נזק.
