חמש תחנות בדרך לשינוי
המסע הטיפולי של נער בשירות המבחן לנוער
מאת ורד לבא וזאבה פינגר
פרולוג
הילד הרע – לאה גולדברג
ואינני יודע איך זה קרה
לפתע נכנס בי הילד הרע
דחפתי אותה והיא נפלה...
איך אסביר להם שזה לא אני?
זה הילד הרע שנכנס לי בפנים,
תמיד הוא נכנס בי בלי כל אזהרה,
הילד הרע!
"לך מפה!" אני מבקש אותו,
כי אני רוצה לגרש אותו
אבל הוא נטפל ונטפל!
כבר ניסיתי הכול, אבל אין לי ברירה.
מה לעשות בו, בילד הרע?
או אולי
כשקצת אגדל
יעזוב אותי
וחסל?
מבוא
תופעת האלימות בקרב בני הנוער היא נושא חברתי מתוקשר ביותר. אנו שומעים, חדשים לבקרים, על קטטות בין בני נוער בבתי ספר, ברחוב ועל יד מועדונים. אנו שומעים על נערים שנפצעו או נדקרו, על מכות כאמצעי לחיסול חשבונות או על התעללויות אלימות ופגיעה בחלשים. האלימות לובשת צורות שונות: החל באלימות מילולית: קללות, העלבות, איומים וסחיטה באיומים, וכלה בהשתתפות בקטטות, תקיפות שונות ושימוש בחפצים ובסכינים. התופעה מדאיגה מאוד ומעסיקה אנשי חינוך, גורמי חוק וכמובן את ההורים.
כקצינות מבחן לנוער וכעובדות סוציאליות, ניתנו לנו המנדט החוקי והחובה המוסרית על ידי המדינה לטפל ולשקם נערים ונערות עוברי חוק, שהסתבכו בעבירות אלימות. אנו קצינות מבחן לנוער מזה שנים רבות. בשלוש השנים האחרונות אנו עובדות באופן צמוד, בהנחיה משותפת של קבוצות טיפוליות לבני נוער שהופנו לשירות המבחן בגין עבירות אלימות. במשך השנים הצטבר בשירות המבחן, ואף אצלנו, ידע רב לגבי טיפול בנערים המופנים בגין עבירות אלה. חלק קטן מהידע מצאנו לנכון להביא במאמר זה.
השימוש בסמכות הוא כלי מרכזי בעבודתו הטיפולית של קצין המבחן לנוער. הסמכות הניתנת לקצין המבחן היא מתוקף חוק הנוער "שפיטה, ענישה ודרכי טיפול" (תשל"א 1971). בחוק זה מוגדר תפקידו של קצין המבחן: להגיש חוות דעת לגורמי החוק (משטרה, היועץ המשפטי לממשלה, ובתי המשפט) על מצבו ותפקודו של הנער ולהמליץ על אופן ההתייחסות לתיק הפלילי. הסמכות לטפל ולשקם את הנער עובר החוק אף היא מוגדרת בחוק זה.
תפקידנו העיקרי כקצינות מבחן מטפלות הוא, השיקום ומניעת העבירה הבאה. במקרה של אלימות, מטרתנו תושג במידה שהנער ילמד להתמודד עם מציאות חייו בדרך אחרת, כלומר – בדרך לא אלימה.
עם השנים למדנו כיצד לנצל באופן מושכל את הסמכות הניתנת לנו כדי לגייס את הנערים, שבמקרים רבים הם חסרי מוטיבציה לטיפול או לשינוי, לתהליך התארגנות משמעותי. אך גורם זה כשלעצמו אינו מספיק. הצלחת תהליך השיקום תלויה במשתנים נוספים כגון: הורי הנער ומשפחתו, אישיותו של הנער, יכולותיו הלימודיות והשכליות וכן הסביבה החברתית והתרבותית, המצב הסוציו-אקונומי ועוד.
מתוך עבודתנו הפרטנית והקבוצתית עם נערים עוברי חוק בתחום האלימות, למדנו לזהות אצל רבים מהנערים תהליך שיש לו מאפיינים משותפים. ניתן להתבונן על תהליך זה גם כעל מסע המורכב מחמישה שלבים שאנו קוראות להם "תחנות", שבמהלכו מתרחש השינוי. המסע לוקח אותנו אל תוך עולמו הפנימי של הנער: מחשבותיו, עמדותיו, ערכיו ורגשותיו. מצאנו כי התחנות שהנער עובר במסע יכולות לשמש גם כלי המעריך את מקומו של הנער ביחס לשימוש בהתנהגות אלימה, ובניית תכנית טיפולית המתאימה למצבו.
בחרנו לתאר במאמר את המסע הזה באמצעות מסעו האישי של נער אחד, אשר טופל בשירות המבחן לנוער בצפון, הן באופן פרטני והן בקבוצה.
תחנת המוצא: התקופה הראשונה – היכרות עם חן וניסיונות טיפוליים
חן, נער מעיר בצפון הארץ, הופנה לשירות המבחן לנוער בגיל 14 לאחר ביצוע מספר עבירות.
העבירה הראשונה שבגינה הובא לדין הייתה עבירה של תקיפה וחבלה. הנער הואשם בכך שתקף נער אחר, הכה אותו באבן על ראשו, בעט בו ברגלו והכה בו באגרופים בכל חלקי גופו. הנפגע נזקק לטיפול רפואי בבית החולים. חן טען להגנתו שהוא הותקף במוט ברזל על ידי נפגע העבירה.
לאחר אירוע זה נפתחו לחן ארבעה תיקים פליליים בגין סחיטה באיומים. המדינה טענה כי חן אילץ נער אחר, בעזרת איומים, לגנוב עבורו ממתקים ושתייה. חן הכחיש וטען כי הנער גנב את הממתקים ביוזמתו וחילק לכולם.
תקופה קצרה אחר כך נפתח לחן תיק בגין החזקת סכין וכלי פריצה. הוא נתפס בשעת לילה מאוחרת וטען להגנתו כי הלך לחפש נחושת, והכלים היו במטרה להשיג נחושת ולמכור אותה תמורת כסף.
בנוסף נפתחו כנגד הנער שבעה תיקים נוספים, אשר נסגרו במשטרה מחוסר ראיות. בין התיקים שנסגרו: תקיפה וחבלה בעזרת אבן, נהיגה ללא רשיון וגניבה מתוך רכב.
רקע משפחתי: הוריו של חן חיו בנפרד. הרקע לפרידה הייתה אלימות קשה של האב כלפי האם. חן היה זה שהזעיק את המשטרה נגד אביו והביא להפסקת האלימות כלפי האם, וזירז בכך את הליכי הפרדה בין ההורים. לאחר מספר חודשים חזר האב להתגורר בבית. האם עשתה עמו הסכמים ברורים שנגעו לדרישות התנהגות, אחריות כספית ועוד. עם הזמן השתפר הקשר בין חן לאביו.
אמו של חן חולה בסרטן. לכל אורך הקשר עם המשפחה האם עברה ניתוחים, טיפולים ומצבה השתנה. בתחילת הקשר עם השירות האם עדיין עבדה לפרנסת המשפחה, עד שבשל מצבה הבריאותי נבצר ממנה לעבוד. הקשר של חן עם אמו קרוב עד כדי תלות הדדית.
לחן אח אחד, הגדול ממנו בארבע שנים, שהיה מטופל בשירות המבחן, עבר תאונת דרכים ונפגע בראשו.
בבית קיבל עליו חן תפקיד הורי. הוא עזר רבות בבית, ניקה, ערך קניות, ליווה את אמו בטיפולים והיה מעורב מאוד בבעיותיה הבריאותיות ובקשר עם האבא.
הנער למד בחטיבה ולאחר מכן בבית ספר מקצועי. תפקודו בבית הספר היה לקוי מאוד. הוא נעדר רבות והפסיד חומר. על אף קשייו, נבצר מהצוות החינוכי לעזור לו, נוכח היעדרויותיו וחיסוריו.
לדברי האם והנער, היה חשש למחלה כרונית אצל הנער, מחלה שהביאה לחום בלתי מוסבר ולקשיים במערכת הנשימה. הנער תירץ את היעדרויותיו ואי שיתוף הפעולה במחלות שונות – הן מחלות שלו והן מחלת אמו.
האם תמכה במעשיו ובהתנהגותו של בנה ללא עוררין. היא תפסה את תפקידה כאם טובה ותומכת, במידה ותגונן עליו באופן מלא: חן אינו תוקף אלא קורבן, הסובל מהמשטרה ומגורמי החוק. לדבריה, הצוות בבית הספר אינו פועל לטובתו של חן, ולכן היא סירבה לשתף עימם פעולה.
בשירות המבחן נעשו ניסיונות שונים כדי לעזור לחן. נערכו עמו שיחות פרטניות, ועלו בהן הדאגות והחששות וחוסר יכולתו להתחייב. בשיחות המשיך הנער להכחיש את חלקו בביצוע העבירות והאשים אחרים במצבו. בד בבד, הבטיח כי הוא למד לקח וכי ערך שינוי מהותי בהתנהגותו. לכאורה נראה היה כי יש בו מוטיבציה לשינוי, אך בפועל, המשיך לבצע עבירות. בבית הספר הצליח לתפקד היטב לתקופות קצרות בלבד.
הערכנו כי בסיטואציה של פגישה בשירות המבחן, חן מסוגל להתארגן ולהבין מחשבתית את שעליו לעשות, אך במצב לחץ, כאשר הוא נשלט בידי הכעס, הוא אינו מוצא בעצמו את הכוחות לעצור ולמנוע את ההתפרצות האלימה. עדיין לא קיים אצלו גבול פנימי שיכול לסייע לו.
התיקים של חן נדונו בבית המשפט במשך חודשים רבים. בכל פעם ניתנה לחן תקופת ניסיון נוספת, על מנת שיוכל להוכיח את עצמו.
בפגישת קד"ם – קבוצת דיון משפחתית (מפגש שבו שותפים הנער, משפחתו וגורמים טיפוליים בקהילה, ומטרתו בניית תכנית טיפולית-מערכתית מקיפה לנער) השתתפו האם, הנער ונציגי בית הספר, ונעשה ניסיון לתת מענה מערכתי לצרכיו של חן. נבנתה תכנית טיפולית שכללה התחייבות של חן לבקר בבית הספר גם כשאמו אינה חשה בטוב. במקרה של עימות במסגרת – חן התחייב לפנות למחנכת ולא לריב או לעזוב את בית הספר. על האם ועל חן הוטלה האחריות למצוא פעילות קבועה לנער בשעות אחר הצהריים וכן לדאוג להגעתו הסדירה לשירות המבחן. בפועל חן לא עמד בהסכם.
הערכנו כי לא חל בנער שינוי משמעותי, וכי הקשר הממושך עם גורמי החוק: המשטרה, בית המשפט ושירות המבחן לא הותיר בו חותם שהוביל לשינוי אמיתי בהתנהלותו. לפיכך הוחלט כי בדיון המשפטי הבא יומלץ לסיים את הקשר בין חן לשירות המבחן ללא תכנית שיקומית. קיווינו כי העונש שחן יקבל מבית המשפט יהווה מסר חד-משמעי וברור, שירתיע אותו ויעזור לו ליצור את הגבול פנימי שהוא זקוק לו.
תחנה ראשונה: הנער חווה את תוצאות ההתנהגות האלימה; הוא מפסיד ומשלם מחיר כיוון שהתנהג באופן אלים.
תנאי ראשון לשינוי הוא אי שביעות רצון מהמצב הקיים. למדנו כי נער אשר שילם מחיר על ההתנהגות האלימה, ירצה לשנות אותה. המחיר שונה מנער לנער, ויכול להיות קשור לכל תחומי החיים. חשוב לציין כי המחיר הוא יחסי לכל נער ואינו יכול להיקבע באופן מוחלט.
דוגמאות למחירים או הפסדים: חקירה במשטרה, מעצר קצר או ארוך בבית מעצר, מעצר בית, הרחקה מבית הספר, פגיעה במערכות יחסים עם אנשים חשובים, ובראש ובראשונה ההורים והמשפחה, פציעה או חבלה גופנית שנגרמה כתוצאה מהשתתפות בקטטה, סטיגמה (תווית) שלילית של עבריין או אלים, פגיעה בתהליך הגיוס לצה"ל, רגש אשמה הקשור לפגיעה שפגע באחר, חובה לקשר עם קצין מבחן, הליך משפטי ועוד.
כל נער יתפוס בדרך שונה את המחיר שהוא שילם. נער אחד ייפגע בעיקר מהחקירה במשטרה, השני יראה את הסטיגמה כהפסד הגדול ואילו השלישי יכאב את אובדן האמון של הוריו בו.
רוב הנערים תופסים את המעצר מאחורי סורג ובריח כגורם אשר דוחף אותם לשינוי.
המחיר שהנער משלם גורם לכאב. הכאב דוחף אותו להבין כי הוא רוצה לשנות את הגורם לכך – את התנהגותו האלימה.
תחנה ראשונה בדרך לשינוי – חן משלם לראשונה מחיר משמעותי על התנהגותו האלימה.
חודשיים לאחר מפגש הקד"ם, וארבעה ימים אחרי אחד מהדיונים המשפטיים, נתפס הנער בגין החזקת סכין. כדרכו, חן הכחיש את המעשה אף שהשוטרים ראו את הסכין נופלת בעת שהוא התכופף לסדר את נעליו.
החזקת סכין נחשבת בעיני המשטרה לעבירה חמורה. המשטרה אינה מקלה ראש בעבירה כזו, בוודאי לא במקרים של נערים בעלי עבר פלילי קודם.
בשלב זה הנער, ובעיקר אמו, הבינו שיש חשש למצבו. ניתנו לחן הזדמנויות רבות, אך הוא לא שינה את התנהגותו. היה ברור להם שבית המשפט לא יסכים להמשיך באותה הדרך. יש צורך בשינוי אמיתי, שאם לא כן חן ישלם מחיר גבוה. לראשונה הן האם והן הנער הבינו שחן ישלם על מעשיו. התיק בגין החזקת הסכין נפתח לאחר שנה שלמה שלא נפתחו לנער תיקים חדשים. הנער הבין שדיבורים בלבד על דרך חדשה ושינוי – לא יתקבלו יותר.
חן ואמו החליטו על יציאה לפנימייה. התברר שחן היה מעוניין ביציאה לפנימייה מזה זמן רב, אך אמו חששה להישאר בבית בלעדיו. לדבריה היא זקוקה לילדיה לידה ואינה יכולה לחיות ללא נוכחותם הקרובה. עם זאת, החשש הרב מתגובת המערכת לעבירה, הביאה לשינוי ולהסכמה מצד האם ליציאת חן מהבית. חן החליט להירשם לפנימייה מקצועית המתאימה ליכולותיו.
בקיץ זה פרצה מלחמה בצפון ששיבשה את כל מערכות החיים. עם זאת, התברר שהאם ובנה דבקו במטרתם ואכן הנער נרשם לפנימייה. הוא עבר את המבחנים וקיבל מכתב המלצה משירות המבחן. בסופו של דבר הוא לא התקבל לפנימייה מתוך חשש שהתנהגותו תשפיע לרעה על החניכים בפנימייה. חן חש אכזבה רבה ובנוסף חווה הפסד אמיתי– מחיר של עלבון ודחייה מצד פנימייה מקצועית שבה לומדים חבריו. הדחייה העמידה מולו מראה, ושיקפה לו כיצד תופסת הסביבה אותו ואת דרך התנהגותו.
עניינו המשפטי של חן נדחה פעמים רבות. כל דחיה היתה במטרה להביא לשינוי במצבו של חן, בצל האיום של המשפטי. המטרה של הדחיה היתה להביא למצב של שינוי והתקדמות ואז להגיע להחלטה שתהיה טיפולית וחיובית ולא ענישתית ותביא בשיקול הדעת את השינוי וההתקדמות שהנער עשה. (במרבית המקרים הנערים מעדיפים לסיים את המשפט ולא לדחות לנסיונות נוספים). בית המשפט קיבל את הבקשה לדחיות והסכים להן. בתקופה זו הגענו להחלטה שהנסיונות הטיפוליים לא הביאו לשינוי המיוחל ולכן המלצנו על סיום המשפט בלי המלצה להמשך טיפול. משמעות המלצה כזו היא שייתכן שההחלטה המשפטית תהיה בכיוון של ענישה ולא טיפול. בית המשפט החליט לאפשר תקופת ניסיון נוספת של טיפול בנער ודרש מחן להתארגן באופן אחראי ורציני לתוכנית השיקום. התובע במעמד המשפטי דרש לנקוט דרך של ענישה חמורה כלפי חן.
חן חווה מספר הפסדים אשר זעזעו אותו והניעו אותו לחשיבה: התיק החדש שנפתח לאחר שנה ללא עבירות חדשות המחיש לו כי הוא עדיין נמצא בסיכון. ההתייחסות המחמירה של גורמי החוק לעבירה של החזקת סכין והדרישה של התובע להחמיר בעונשו הפחידה אותו. הדחייה מצד הפנימייה פגעה בדימוי העצמי שלו והמחישה לו כיצד תופסת המערכת החינוכית את התנהגותו. המסר משירות המבחן לבית המשפט, כי אינו מתאים לשיקום וטיפול, ויותר מכול – החשש והדאגה למצבה הבריאותי של אמו מחמת הצער שהוא מסב לה, גרמו לו לתחושות אשמה כבדות.
תחנה שנייה: אחריות אישית – הנער מבין את הקשר בין התנהגותו האלימה למחיר ששילם ומקבל אחריות מלאה או חלקית על החלקים האלימים שלו.
למדנו כי ההפסדים או הכאב לכשעצמם אינם גורם מספיק למוטיבציה לשינוי. הנער צריך להבין כי הם תוצאה של התנהגותו האלימה. כלומר הנער צריך לקבל אחריות על ההתנהגות האלימה.
נערים רבים נשארים במקום של הכאב וההפסד כיוון שהם תולים את הסיבות להפסד ולכאב באחרים ולא בעצמם: "המנהל שונא אותי ולכן הרחיק אותי מבית הספר; המשטרה מחפשת אותי על מנת ''לתפור'' לי תיק פלילי ולכן נעצרתי; הקטטה שהשתתפתי בה היא מוצדקת כיוון שלא הייתה לי ברירה". אלה דוגמאות לטעויות חשיבה שהנערים משתמשים בהן כדי להצדיק את מעשיהם. כל עוד יישארו במקום זה לא תהיה להם אפשרות להתבונן אל תוך עצמם ולפיכך השינוי שייעשה יהיה חלקי וחיצוני.
בשלב זה תפקידו של קצין המבחן הוא לעזור לנער לעשות את החיבור בין דפוסי התמודדותו האלימים לבין התוצאות – ההפסדים. המסר הזה יופנם היטב אצל הנער במידה שיקבל אותו גם מאנשים משמעותיים נוספים בסביבתו: בראש ובראשונה ההורים, אבל גם אנשי החינוך, גורמי החוק והחברים. ככל שיהיו יותר שותפים להעברת המסר, כן יגדל הסיכוי שהנער יפנים אותו.
חן מקבל אחריות חלקית על מעשיו ומפסיק להסתתר מאחורי תירוצים
כאמור, באותו קיץ פרצה המלחמה בצפון, אירוע שהשפיע באופן מהותי על חייהם של כל תושבי האזור. נראה שהמלחמה השפיעה גם על חן, אשר החל להתבונן על העולם בצורה בוגרת ואחראית ופחות ילדותית. אמו של חן עברה אף היא שינוי: היא הבינה שאין מקום יותר להסברים והטחת אשמות. הדאגה והחשש למצבו של חן ולעתידו העצימה אותה, והיא חדלה לנקוט גישה של התגוננות וצמצום בחומרת מצבו. המסר שהעבירה לנער היה חד-משמעי: "עליך להתארגן ולערוך שינוי אמיתי. אני כבר לא יכולה לעזור לך. האחריות כעת מועברת אליך".
להערכתנו, דרישתה של האם היא אשר עזרה לחן לקבל עליו אחריות ולהודות בפני עצמו כי הבעיה המרכזית שיש לטפל בה אינה התיקים הפליליים או המשטרה או בית הספר, אלא דפוסי ההתנהגות האלימים שלו. כעת, משלא יכול היה להסתתר מאחורי הגנתה של אמו, נאלץ להתבונן בעצמו.
באותה תקופה נערכו ריאיונות לנערים שהיו מועמדים לקבוצת טיפול של שליטה בכעסים. כעת, לאחר שהבין והפנים שיש סיכון במצבו והחל לשלם על מעשיו, יש סיכוי שחן יוכל להפיק תועלת מהשתתפות בקבוצה ואף לקבל אחריות ולהתמיד. בריאיון הקבלה לקבוצה התרשמנו שחן מבין את הקשר שבין התנהגותו האלימה להפסדים שהוא חווה. הוא הביע רצון רב להשתלב בקבוצה. לאור זאת, החלטתנו הייתה לקבלו ולתת לו את הסיכוי להשתלב ולהשתנות.
תחנה שלישית: בדיקת עמדות – הנער בודק את עמדותיו בנושא השימוש באלימות ומתחיל לפקפק בהן.
נערים מפעילים אלימות וכוח, מתוך אמונות ועמדות פנימיות התומכות בכך. הם מאמינים שמי שמשתמש בכוח פיזי מעמדו בחברה יהיה חזק ויציב, "גבר". הם מאמינים שלפעמים אין דרך אחרת, ובמצבים מסוימים השימוש באלימות הוא בלתי נמנע. הם פעלו כדי להגן על עצמם, ולא ניתן היה לפעול אחרת. להבנתם, במצבים של כעס פועלים מתוך דחף, ללא יכולת לשלוט על המעשים. כשנער מגיע לשלב השלישי הוא מתחיל לפקפק באמונות אלה. האם אכן השימוש באלימות מעצים את מקומו בחברה? אולי יש אלטרנטיבות לשימוש באלימות במצבי לחץ, וניתן לבחור בהן? האם ניתן לשלוט על עצמנו בשעת כעס?
בשאלות אלה הנערים דנים במסגרת הקבוצתית, יחד עם קבוצת השווים. מצאנו שטיפול קבוצתי יעיל להשגת המטרה של שינוי עמדות. הנער לומד מבני גילו שמצבם דומה לשלו. הוא פתוח לשמוע דעות אחרות ורעיונות חדשים כיוון שהם באים מקבוצת השווים. הוא מרגיש בטוח ונוח, מאחר שהוא יודע כי חבריו מתמודדים עם שאלות הדומות לשאלות שהוא שואל. הנערים האחרים תומכים בו, אך גם מעמתים אותו עם החלקים שקשה לו לראות בעצמו.
הקבוצה שחן הצטרף אליה מנתה עשרה נערים מאזור הצפון בגילאי 18-15, אשר הופנו לשירות המבחן בגין ביצוע עבירות אלימות. חלק מהנערים היו בעלי היסטוריה עשירה של עבירות, אחרים הגיעו עם עבירה אחת בלבד, אך המשותף לכולם היה שהם חוו מחיר שבעקבותיו החלו לפקפק ברווח של השימוש בדפוסי ההתנהגות האלימים שלהם. התהליך הקבוצתי כלל 15 מפגשים. ארבעת המפגשים הראשונים מובנים על ידי המנחות, ועוסקים ביצירת חוזה, ובכלים ראשוניים להתמודדות עם כעס. המפגשים הבאים הינם מובנים פחות, ועוסקים בתכנים שהנערים מביאים. תכנים אלה הם נקודת מוצא עבור המנחות לשילוב וללימוד כלים נוספים בהתמודדות עם מצבי לחץ.
אחד הקווים המנחים העיקריים בבניית קבוצה הוא יצירת גבולות ברורים על ידינו. הנערים מחויבים להגיע לכל המפגשים ובזמן. כבר במפגש הראשון הם מספרים באופן כללי על העבירה שלהם. הם יודעים כי להשתתפות החיובית בקבוצה יש משמעות בבית המשפט ובלשכת הגיוס. גבולות אלה מאפשרים לקיים את הקבוצה גם במצבים של התנגדות, המאפיינים בעיקר את המפגשים הראשונים, אך מוכרים לנו לכל אורך התהליך הקבוצתי.
חן הביע רצון ומחויבות להגיע, אך המפגשים הקבוצתיים הראשונים היו קשים לו. הוא ניסה להשתמט בדרך המוכרת לו: הרגיש לא טוב. הוא איחר למפגש הראשון, חזר לעמדה של צמצום בחומרת מעשיו, שלל את הצורך האישי שלו בטיפול והביע ביטחון שלא יפיק תועלת מן התהליך שעבורו אינו אלא בזבוז זמן. אנו עמדנו על כך שהוא חייב להגיע לכל המפגשים, תוך שימוש בסמכות שניתנה לנו מבית המשפט.
עם הזמן חן החל להשתלב בקבוצה, לקח לעצמו מקום והחל לשתף את החברים במחשבותיו וברגשותיו. לאחר שהרגיש בטוח יותר בחבריו לקבוצה ובמנחות, העלה חן התלבטות הנוגעת לעמדתו ביחס לעבירת החזקת הסכין, שביצע.
הדפוס של ההכחשה מוכר לנו כדפוס עברייני. המניעים להכחשה נובעים מאמונות כמו: "מי שמודה פראייר, לא גבר"; "מי שמודה משלם מחיר גבוה"; "מי שמודה הוא חלש ורכרוכי" ובכלל, "בואו תוכיחו שעשיתי משהו לא בסדר, אין לכם דרך". חן החזיק בעמדה כי מעשיו אינם חמורים. המשטרה מחפשת אותו על מנת "לתפור" לו תיק.
בחקירתו במשטרה, בשיחות בשירות המבחן ובתהליך הקבוצתי, הכחיש חן כי הסכין הייתה שלו. במהלך אחד המפגשים הקבוצתיים חן התלבט כיצד לפעול בבית המשפט. האם לנהל תהליך הוכחות או להודות. עמדת הפתיחה של חן הייתה כי הוא לא ביצע את העבירה, הסכין לא הייתה שלו, היא הייתה מונחת על האדמה לידו כשהשוטרים תפסו אותו. מצד שני הוא מעוניין לסיים את הדיון המשפטי ומודאג מתוצאותיו כיוון שיש עדויות נגדו.
יחד עם חבריו לקבוצה שקל את הרווחים וההפסדים של הודאה בעבירה במעמד בית המשפט, אמת מול שקר. הנערים לא קיבלו את העמדה של "המשטרה תפרה לי תיק" ובדקו אתו את האחריות שלו. בסופו של דבר הודה בפניהם כי הסכין הייתה שלו. הוא קיבל מהם חיזוק לקבל אחריות על העבירה בבית המשפט. הנערים האמינו כי בית המשפט יקבל את הודאתו, ובסופו של דבר ירוויח.
בסיום הפגישה הודה חן כי הוא מרגיש הקלה רבה בכך שהודה באמת וקיבל עליה אחריות. הוא הודה לקבוצה על העזרה.
אנו היינו עדות לשינוי בעמדותיו, אשר התרחש לנגד עינינו. השינוי היה גם רגשי: חן נתן אמון בנו ובחבריו, הוא הרגיש חופשי לומר את האמת על עצמו, והסביבה קיבלה אותו על אף העבירה שעבר. בהמשך גילה אמון במערכת המשפט, קיבל אחריות על העבירה והודה בביצועה.
תחנה רביעית: התמודדות רגשית – הנער מתמודד עם העולם הרגשי הפנימי שלו, שהביא אותו להתנהגות האלימה.
מצאנו כי התגובה האלימה באה מתוך תחושות עלבון, השפלה, פחד, פגיעה, דחייה חברתית, חוסר ביטחון וחוסר אמונה בעצמו.
תחושות אלה ממלאות את הנער בעוצמה רגשית רבה. כדי להתמודד עם העוצמות הרגשיות וליצור לעצמו תחושה של שליטה, הנער מתעל את רגשותיו הקשים לכעס, שבא לידי ביטוי בהתפרצות אלימה.
אחד הצעדים המשמעותיים בטיפול הוא היכולת של הנער לזהות את התחושות בתוך עצמו ולהתמודד עמן. במסגרת הקבוצתית התומכת או בטיפול פרטני, הנער לומד להכיר את התהליכים הפנימיים המתרחשים בתוכו, שלעתים לא היה מודע להם כלל בעבר. הוא לומד כי אפשר לחיות עם הרגשות הקשים ולהתמודד עמם מבלי לפרוק אותם בצורה אלימה כלפי אחרים. בקבוצה ובחדר הטיפול מוצאים דרכים אחרות לבטא את הרגשות: על ידי העברת מסר לזולת בצורה אסרטיבית, לא תוקפנית, שימוש בהומור, ספורט, שיתוף אחרים ברגשות, האזנה למוסיקה ועוד.
חן מתמודד עם רגשות קשים במהלך התהליך הקבוצתי מבלי להתפרץ בכעס או אלימות
במפגש התשיעי של הקבוצה יכולנו לעמוד מקרוב על השינוי בדרכי התמודדותו של חן במצבי לחץ, בעקבות אירוע שהתרחש במהלך המפגש, בינו ובין נער אחר.
במפגש ביקשנו מתנדב אשר יציג את העבירה שלו לפני הקבוצה. המשימה הייתה לספר על העבירה שבגינה הגיע לקבוצה ולהמחיז בעזרת נערים אחרים את סיפור המעשה. הנערים התקשו להתנדב והתלבטו בינם לבין עצמם לגבי המטלה. בסופו של דבר התנדב נער בשם אלי.
אלי הוא נער רציני, לומד, שהגיע לקבוצה במטרה ברורה להשתתף, לעמוד בכל הדרישות, וללמוד דרכי תגובה אחרות מתוך הבנה שהוא עשה טעות חמורה. טעות שהוא עומד לשלם עליה מחיר גבוה, כנראה מאסר בפועל. אלי היה מוכן לעשות כל מאמץ לנסות ולתקן את הפגיעה.
אלי חיפש מתנדבים אחרים לעזור לו בהצגת העבירה. לאחר דין ודברים חן התנדב. אלי החליט לשחק את עצמו וביקש מחן שיציג את הנער שהסתבך עמו. הנערים הכירו את סיפור העבירה של אלי, אך ביקשנו ממנו לספר אותו שוב, ולתת הוראות בימוי לחן.
אלי תיאר את הרקע לעבירה שלו. תחילת הסיפור הייתה באירוע חגיגי, בו עבד כמלצר. במהלך האירוע המלצרים אמורים לקחת מגשים לשולחנות מהמטבח. בפתח המטבח נוצר תור של מלצרים המחכים למגשי האוכל. אלי הגיע לתחילתו של התור. ברגע שהגיע המגש עם האוכל, חטף אותו מלצר אחר. אלי התחיל להתווכח אתו והמלצר סטר לאלי תוך כדי ויכוח. התחיל עימות בין הנערים ושאר המלצרים הפרידו ביניהם. העימות נמשך לאחר מכן מחוץ לאולם, והתפתח אחר כך למצב שבו דקר אלי את המלצר.
אלי וחן החלו להציג את השתלשלות האירועים המתוארים בפני הקבוצה. הם התחילו במה שקרה באולם האירועים. חן חטף מאלי את מה שהיה לו ביד ולאחר מכן כשאלי התווכח אתו הוא נתן לו, בהתאם לתיאור האירוע, סטירה חלשה על פניו.
באותו רגע, ראינו את התנהגותו של אלי משתנה בבת אחת. הוא נעצר במקום, פניו לבשו תוקפנות רבה, מבטיו היו מזרי אימה, הוא השתתק וכל גופו התמלא בכעס ולחץ רב. שקט השתרר בקבוצה. אף אחד לא הגיב. בשלב זה אלי תפס את עצמו והלך אחורה והתיישב. חן הבין שיש בעיה והתחיל לדבר ולהתנצל. אלי לא היה מסוגל להגיב במילים מלבד מבטים מלאי זעם ותוקפנות שנעץ בחן. לקח לו זמן להירגע ולחזור לעצמו. חן במבוכה, התנצל שוב ושוב בפני אלי, חזר והסביר כי מדובר בהצגה, במשחק שמטרתו לשחזר את מה שקרה ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע באלי. אלי נשאר עם הכעס והיה לו קשה לקבל את התנצלותו של חן.
שתיקות ארוכות השתררו במהלך הדקות הנוספות, כשהנערים מנסים להרגיע את האווירה. בשלב זה חן קם ממקומו וביקש ללחוץ את ידו של אלי. אלי התקשה לקבל את המחווה והיה שקוע בכעסו ובעלבונו. חן נעלב אף הוא מכך שהמחווה שלו נדחתה, אך לא נתן לעלבונו ביטוי.
הפגישה הסתיימה בתחושה כבדה. מתוך דאגה יצאנו החוצה להיווכח שכל הנערים הולכים לדרכם ואין המשך לעימות מחוץ לקבוצה. הקבוצה התפזרה לדרכה ואנו הבנו שבניגוד לעבר, חן הצליח להתמודד עם התחושות הקשות שחווה מבלי להגיב באלימות.
במפגש הבא שוחחנו עם חן ואלי על תחושותיהם. אלי סיפר שלמד מהמפגש הקודם על התהליך הפנימי שמביא אותו לתגובה האלימה. חן חזר ואמר כי לא התכוון לפגוע באלי. הוא למד על עצמו, שאין צורך להגיב באלימות בכל מחיר. שיש בו הכוחות לשלוט בתגובותיו, גם במקרה של דחייה ועלבון. במקרה הזה אף יכול היה להבין את התגובה של אלי ולהזדהות עמה, אפילו שהייתה מכוונת נגדו. עם הזמן הוא חזר לקשר תקין עם אלי.
אנו חיזקנו את חן על היכולת שלו לשלוט בעצמו, להתגבר על כך שמחוות הפיוס שלו נדחתה בתחילה, ולא להגיב בהתפרצות כעס מילולית או באלימות פיזית, כפי שנהג בעבר כאשר חש שהעליבו אותו או דחו אותו. נוכחנו כי הוא התקדם כברת דרך ניכרת.
תחנה חמישית: ביסוס השינוי – הנער בודק את צורות ההתמודדות האחרות בחיי היום-יום, מקבל חיזוקים חיוביים ומבסס דפוסי התנהגות לא אלימים.
הנער עשה את השינוי המהותי. כעת הוא בודק את דפוסי ההתמודדות החדשים: בבית, בבית הספר, במקומות הבילוי ובכל מישורי החיים. כאשר הוא מקבל חיזוקים חיוביים מהסביבה על השינוי שעשה, מתחזקת בו ההכרה כי כדאי לו להמשיך בדרך לא אלימה. ללא תגובות חיוביות וללא הערכה על המאמץ שעשה יהיה לו קשה להמשיך ולהתמודד. לעתים הנער מגיע בשלב זה לבית המשפט לגמר דין, ובית המשפט אף הוא נותן בו אמון ומחזק אותו.
תפקידו של קצין המבחן בשלב זה הוא ללוות את הנער, לתמוך בשינוי ולעזור לו לעבור מכשולים שבדרך.
חן מבסס את השינוי
עם סיום התהליך הקבוצתי, התברר שחל שינוי במצבו ובהתנהגותו של חן בבית הספר. הוא עשה מאמצים, הן מבחינת נוכחות והן מבחינת התנהגות ולמידה. הוא קיבל חיזוקים מהצוות החינוכי על השינוי.
משפטו של חן אף הוא הסתיים, הוא נדרש לשלם פיצוי לקורבנות, אך לא הורשע. זאת לנוכח שיתוף הפעולה בקבוצה והדיווחים החיוביים שקיבל מאתנו – המנחות. חן למד ששינוי אמיתי מבפנים, גורר תגובה חיובית גם מצד גורמי החוק והממסד.
חן סיים את הטיפול בשירות המבחן, לאחר שלוש שנים.
היום, כמעט שנה לאחר שסיים את התהליך הקבוצתי, חן ממשיך לבקר בבית הספר. תפקודו תקין. לא נפתחו לו תיקים חדשים והוא עומד להתגייס לצה"ל.
תובנות והשלכות
בעבודתנו עם מתבגרים אלימים, אנו מוצאים שהקושי הגדול הוא לרתום אותם לתהליך הטיפולי. פעמים רבות אנו נתקלים בהתנגדות מצדם. הם אינם מורגלים להתבונן בעצמם ואינם רואים את הצורך בכך. שתי התחנות הראשונות במסע שעבר חן, מתייחסות לשלב הזה בתהליך.
למדנו שכאב ומחיר שהנער משלם על התנהגותו מדרבנים אותו לחשוב על הצורך לשינוי ואף לשנות. ההפסדים מהווים עבורו תזכורת תמידית שלא כדאי לעבור את הגבול בפעם הבאה.
חשוב שגורמי החוק (מערכת החקיקה, המשטרה, התביעות, הסנגוריה ובית המשפט) יבינו כי יצירת גבול ברור, ולעתים קיצוני כמו מעצר בית או מעצר בבית מעצר, אינם משרתים רק את האינטרס החברתי והציבורי, אלא משרתים לעתים את האינטרס של הנער, ועוזרים לו ליצור לעצמו גבול פנימי ברור. גבול זה ישרת אותו בפעם הבאה שיעמוד במצב סיכון.
במקרים רבים של התנהגות אלימה של נערים, הוריו של הנער ניסו להעמיד לו גבולות, אך הגבולות לא היו משמעותיים עבורו. עם זאת ניתן לעצור התנהגות כזו עוד לפני פתיחת תיקים והסתבכות עם המשטרה. בתי ספר שמעמידים גבולות ברורים ומעבירים מסר חד-משמעי וברור בכך שהנערים ישלמו על מעשיהם בתוצאות כואבות ומשמעותיות.
ברור שבמקרים רבים הוריו של הנער הם אשר יקבעו אם הגבולות שהציבו לו הגורמים האחרים יהיו יעילים. אם תהיה תמיכה באותם גורמים ובגבולות שהוצבו, יש סיכוי להצלחה. חשוב שההורים יהיו מודעים להשפעת המסר שהם מעבירים לבן.
הכאב והסבל, שכולנו מפחדים מהם, וכהורים אנו שואפים למנוע אותם מילדינו, יכולים לשרת את המטרה של יצירת שינוי אמיתי. מתוך ההתמודדות עם הכאב אפשר לצמוח להיות אנשים טובים יותר. מכאן החשיבות של הדרכת ההורים בכל טיפול שנעשה עם מתבגרים.
הצבת גבולות וענישה הם השלב הראשון, אך נדרש המשך על מנת להגיע לשינוי אמיתי ובר קיימא. אם הנער לא יעשה את ההקשר שבין התנהגותו האלימה למחיר ששילם, לא יוכל להתקדם. חשוב שהאחריות למצבו תועבר אליו, שאם לא כן הוא ימשיך לחיות באשליה שהאשמה למצבו היא ש"כולם נגדו" והוא לא יגיע לבדיקה עצמית. שלב זה הוא משמעותי, ובמקרים מסוימים קשה מאוד לעבור אותו. המסר האחיד מהסביבה: "ההפסדים שלך הם אך ורק תוצאה של ההתנהגות האלימה. תוכל לשנות רק את עצמך", הוא מסר שצריך לעבור לנער מההורים, מגורמי החינוך, מבית המשפט, מקצין המבחן ומהמטפלים האחרים. כאשר המשקל החשוב ביותר להעברת המסר מוטל על הורי הנער.
במאמר התמקדנו בטיפול במתבגרים עוברי חוק בתחום האלימות. הצגנו את המסע הפנימי לשינוי אצל מתבגר שהיה בטיפולנו.
סיום בנימה אישית
ההתמודדות בטיפול בנערים, הן בעבודה פרטנית והן במנחות הקבוצה, מעלה בנו תחושות רבות, הן תחושות של הצלחה וסיפוק והן תחושות של קושי ולעיתים אכזבה. הנערים מטופלים בתוקף צו בית משפט ומחויבים לשתף פעולה. עם זאת, לעיתים אנו נתקלות במצבים בהם הנער לא לוקח אחריות אישית על מעשיו, אינו מודע לחומרתן, ומעביר את האחריות לאחרים. לעיתים, אנו נתקלות בתגובות כאלו אף לאחר תקופת טיפול ארוכה ומשמעותית. עם זאת, יש מקום להמשיך ולהאמין שבהמשך הדרך, לאחר שהנער ישלם מחיר גבוה יותר על מעשיו – נוכל לעזור לו לעשות את השינוי הנדרש.
ולסיום, עולה בנו השאלה – האם וכיצד ניתן לצאת למסע דומה, לעבור את התחנות, גם עם מטופלים אחרים, בגילאים אחרים ואולי אף עם בעיות אחרות.
אפילוג
מכתב שכתבנו לחן, בסיום הקבוצה:
לחן,
בהתחלה ראינו שאתה לא בטוח שיש בך את הכוח
להמשיך בדרך החדשה שבחרת.
עם הזמן הוכחת לעצמך
שאתה מסוגל
ובפנים
יש כוח, אמונה, יכולת התמדה, השקעה.
למדת לשתף ולהיעזר בקבוצה.
היינו רוצות שתדע
שגם בחיים אפשר להיעזר באחרים
(כמובן אחרי שבוחרים בקפידה
את האדם המתאים)
אך בעיקר
האמן בעצמך
ובכוחות הנפלאים שבך.
כפי שגילית הבנה כלפי אחרים
גלה הבנה לעצמך.
ככל שיותר תעשה זאת
תכעס פחות ותשמח יותר.
בהצלחה והמשך ללא אלימות
