RELOCATION ומתבגרים – האם זה "הולך" ביחד?
ליאת מרמלשטיין וליאת אראל שריסט
נסיעה לחו"ל למספר שנים היא חלומן של משפחות רבות. קל לדמיין איך חוזרים לארץ אחרי שלוש שנים בחו"ל והילדים מפטפטים בניהם באנגלית, אלבומי התמונות מלאים בחוויות משפחתיות ממקומות אקזוטיים בעולם וברקורד התעסוקתי של בני הזוג נוספה רובריקה חשובה ומרשימה של עבודה 'בעולם הגדול'. עם זאת, ברגע האמת, כשצריך להחליט אם נוסעים או לא, מתגנבים ללב חששות ומתחדדת התמונה כולה. בשלב זה, עולה המודעות גם לקשיים, לפחדים ולמורכבות של נסיעה כזאת עבור כל אחד מבני המשפחה. כל זה הולך ומסתבך אם במשפחה יש גם מתבגרים. לכן זה לא מפתיע שדווקא משפחות עם מתבגרים פונות לייעוץ עוד בשלב שלפני קבלת ההחלטה על הנסיעה.
אז כדי להבין מדוע המעבר כל כך מורכב בגיל זה, חשוב לייחד מספר מילים למאפיינים של גיל ההתבגרות. הניסיון לתחום בשנים את גיל ההתבגרות הסתבר כלא פשוט. בספרות המקצועית (וגם כאן קיימות מחלוקות) גיל ההתבגרות מוגדר החל מגיל 11-12 ועד גיל 18-20 (אריקסון, 1979 ). כיום כבר יש המדברים על התחלה בגילאים מוקדמים יותר וסיום בגילאים מאוחרים יותר.
מרבית התאורטיקנים העוסקים בגיל ההתבגרות מסכימים כי בתקופה זו חלים שינויים רבים – פיזיולוגים, רגשיים, התנהגותיים - הדורשים הסתגלות מחודשת של המתבגר וסביבתו.
כמה מילים על מתבגרים באופן כללי ובהקשר של השינוי…
RELOCATION עלול להיתפס על ידי מתבגרים כחוויה לא פשוטה. לגיל ההתבגרות מספר מאפיינים ההופכים את השינוי למורכב :
- בגיל ההתבגרות מתרחשים שינויים גופניים – צמיחה לגובה, עלייה במשקל, שינוי מבנה הגוף – וחלה התפתחות מינית. שינויים אלו הם מהירים ופתאומיים ועלולים ליצור אצל המתבגרים תחושה של חוסר שליטה על הגוף, מבוכה ואי נוחות. כאשר שינויים אלו מתרחשים במקביל לשינוי קיצוני בסביבת החיים, כפי שקורה בעת RELOCATION, תחושות אלו מועצמות. במצב זה המתבגרים נדרשים להתמודד עם השינויים, הבלבול והמבוכה שהם חשים בלי יכולת להיעזר במקורות התמיכה המוכרים (חברים, משפחה רחבה וכו'). בנוסף, עליהם להשקיע מאמצים בהשתלבות והסתגלות לסביבה החדשה, כשהם עלולים לחוש אי נוחות בנושא בסיסי שהוא המראה שלהם.
- התיאוריה הביוגנטית (סטנלי הול) מתייחסת לתקופת גיל ההתבגרות כתקופה של סערה ולחץ, המתבטאת בחוסר יציבות ובתנודות חזקות במצבי הרוח של המתבגר. גם אנה פרויד (1962) התייחסה לגיל ההתבגרות כגיל סוער מבחינה רגשית ותארה זאת כך "...לפעמים התנהגותם אל הזולת גסה ולא מתחשבת ואילו הם עצמם רגישים עד כדי קיצוניות ומצבי רוחם נעים כמטוטלת". ב RELOCATION המתבגרים מתמודדים עם רגשות מכאיבים (געגוע, עצב, חשש וכו') הקשורים למעבר, דבר המעצים את הסערה הרגשית המאפיינת גיל זה.
- גיל ההתבגרות מתאפיין במידה הולכת וגוברת של עצמאות ורצון לקבל החלטות לבד. ילדים צעירים אינם רואים לעצמם זכות לקבל החלטות, בעוד שמתבגרים מתקשים לקבל החלטה שנקבעה על ידי המבוגרים מבלי להתחשב בהם. החלטה על יציאה ל RELOCATION היא למעשה החלטה חד צדדית שמשפיעה באופן מהותי על חיי המשפחה כולה ובתוכה המתבגרים. לכן, היא יכולה להיתפס כהחלטה פוגעת. לאחר המעבר המתבגרים נתקלים בסביבה לא ברורה שהם אינם יודעים כיצד לפעול בה, דבר הפוגע גם הוא ביכולת של המתבגרים בשלב הראשון לתפקד באופן עצמאי, כפי שהיו רגילים.
- התיאוריה הפסיכודינמית (אריקסון, 1979) מתייחסת לגיל ההתבגרות כשלב של חיפוש וגיבוש זהות עצמית. הזהות העצמית מתפתחת באופן הדרגתי על רקע זהויותיו השונות של הילד במהלך התפתחותו. בגיל זה נוצרת אצל הילד היכולת לשלב זהויות שונות (בן, אח, חבר, תלמיד, שחקן כדורסל..) לתוך זהות ייחודית ומגובשת משלו. משימה התפתחותית זו מתרחשת תוך כדי אינטראקציה של המתבגרים עם סביבתם. RELOCATION מחייב את המתבגרים לעשות זאת בסביבה חדשה השונה מבחינה תרבותית וערכית. בנוסף, הזהויות המרכיבות את העצמי המוכרות לילד מהארץ (לדוג' תלמיד מצטיין, מקובל חברתית, פעיל בתנועת נוער) משתנות ומקשות על גיבוש הזהות העצמית.
- הדימוי העצמי הבלתי מגובש של המתבגרים עושה אותם נוחים להיפגע ולהיעלב. כשהם טועים בהבנת הכללים או כשמתייחסים אליהם בצורה בלתי מובנת הם נוטים לפרש זאת כעלבון, השפלה ובושה. ב RELOCATIONעקב שינויי התרבות והשפה, המתבגרים מוצאים עצמם פעמים רבות בסיטואציות מעין אלו.
- בגיל ההתבגרות הקשרים החברתיים תופסים מקום מרכזי וחשוב בחיי המתבגר. המתבגרים מעבירים את קשריהם באופן חלקי מן המשפחה לחברים כחלק מתהליך בניית הנפרדות והזהות העצמית שלהם. RELOCATION מצריך ניתוק מהחברים ולכן גורם לא פעם לסערת רגשות ולתחושת אובדן. העניין מסתבך, כשלוקחים בחשבון את הצורך הטבעי בגיל זה ביצירת קשרים רומנטיים עם בני המין השני. מתבגרים שמשאירים בארץ "אהבה" מציאותית או פנטזיונית (לא חשוב אם מדובר בקשר רומנטי קיים או בפנטזיה ליצירת קשר כזה עם מישהו ספציפי), מתקשים עוד יותר לבצע את המעבר.
חשוב להכיר את המורכבויות שביציאה ל RELOCATION עם ילדים בגיל ההתבגרות, על מנת להתאים את דרכי ההתמודדות באופן שייתן מענה לקשיים שתוארו. התמודדות מותאמת תהפוך את השינוי לחוויה משפחתית מוצלחת.
נשמע מסובך, אז מה עושים?
- מתי מספרים על המעבר – בשל המורכבות שתוארה, ניתן להבין מדוע מתבגרים זקוקים לזמן על מנת להתרגל לרעיון ולהתכונן לשינוי. לכן, חשוב לספר להם על הנסיעה מוקדם ככל האפשר, לאחר שההורים קיבלו החלטה על הנסיעה. הזמן עד הנסיעה יאפשר למתבגרים לעבד את כל הרגשות שיעלו, להיפרד מהחברים, לתכנן דרכי התמודדות ואפילו אולי לצפות לשינוי.
- פתיחות למגוון תגובות – החל מהרגע בו ההורים הודיעו לילדיהם על הנסיעה ועד הנסיעה עצמה עשויות להופיע מגוון של תגובות – החל מתגובות של התלהבות, דרך אדישות והתעלמות ועד תגובות של סירוב להצטרף לנסיעה. חשוב לא להיבהל מהתגובות השונות, ולאפשר למתבגרים לעכל את המידע החדש ומשמעויותיו ולהתארגן מבחינה רגשית ופיזית לשינוי. הדבר מצריך זמן, סבלנות ולעיתים סיוע מקצועי חיצוני.
- פתיחות למגוון פתרונות - בגילאים הבוגרים יותר (כיתות י"א, י"ב והלאה) קורה לא פעם שהמתבגרים מבקשים להישאר בארץ על מנת להמשיך את מסלול חייהם (לסיים בגרויות, להשלים הכנות לקראת הגיוס ולהתגייס לצבא). בעקבות זאת ההורים עומדים בפני דילמה קשה. אין לבטל אפשרות זו על הסף אך יש לדון בה ובהשלכותיה בכובד ראש ולקבל החלטה בהתאם לנסיבות.
- החזרה של תחושת שליטה – כיוון שיציאה ל RELOCATION פוגעת בתחושת השליטה שכל כך חשובה למתבגרים, יש למצוא דרכים להשיב להם תחושה זו – גם אם באופן חלקי. ניתן לעשות זאת על ידי שיתוף המתבגר בהחלטות כגון – עזרה בבחירת בית, בחירת חדר בתוך הבית, בחירת בית ספר ומגמת לימוד, איסוף מידע על המקום ומאפייניו ועוד. לעיתים שיתוף זה יכול להיתפס כמכביד על ההורים, אך יש לזכור כי הוא מחזיר למתבגר חוויות של שליטה ובחירה עצמית שהן, כאמור, חשובות בגילאים אלו.
- חיזוק תחושת הביטחון העצמי והמסוגלות – ניתן לחלק את הנטל של ההכנה לקראת הנסיעה גם עם המתבגרים. ישנן משימות שהם יכולים לבצע – חיפוש מידע רלבנטי באינטרנט, אריזה של חדר, תכנון פרידות מהחברים ומהמשפחה וכו'. מעבר לתעסוקה למתבגרים ולהקלה על העומס של ההורים, הדבר יחזק את תחושת הערך והמסוגלות של המתבגרים ויעזור בגיבוש הביטחון העצמי שלהם. תחושות חיוביות אלו הן חיוניות לתהליך ההסתגלות בהמשך.
- שפה – בשל הרגישות הגבוהה של המתבגרים ליכולתם להיות מובנים על ידי אחרים, כדאי לעודד אותם ללמוד את השפה החדשה או לשפר את הידע הקיים אם זו שפה שכבר מוכרת להם.
- קשרים חברתיים - כפי שנאמר, לקשרים החברתיים חשיבות רבה בגיל ההתבגרות. כדאי לשוחח עם המתבגרים על דרכים לשימור קשרים חברתיים קיימים ולחשוב עמם על דרכים ליצירת קשרים חברתיים חדשים. ניתן להיזכר עמם בדרכים בהם הצליחו ליצור בעבר קשרים חברתיים חדשים - כמו בכניסה לתיכון, בחוג חדש וכו'. בשלב זה רצוי לעזור להם להבין מה הסגנון האישי שלהם בכניסתם לחברה חדשה ולהמשיג להם אותו. לדוג', נער שקט יותר, שזקוק לזמן על מנת להרגיש בטוח וליצור קשרים חדשים, ניתן להראות לו, שהסגנון האפקטיבי עבורו הוא תקופה ראשונה של תצפית ו"למידת השטח" ורק לאחר מכן יצירת קשרים חברתיים באופן אקטיבי. היכרות עם סגנון אישי זה, תאפשר למתבגר לקחת לעצמו את הזמן הדרוש, על מנת לבסס תחושה ראשונית של ביטחון, הנחוצה לו על מנת ליצור קשרים חברתיים חדשים. היכרות עם סגנון מסוג זה, תמנע אכזבות אם ההשתלבות החברתית תיקח קצת יותר זמן. כך לגבי כל סגנון של הסתגלות חברתית, הכרת הסגנון האישי מאפשרת התארגנות מתאימה ומקלה על תהליך ההסתגלות.
- שימור רציפות של הזהות העצמית – כיוון שחלק ממרכיבי הזהות העצמית של המתבגר משתנים לאחר המעבר, כדאי לנסות ולשמר את נקודות החוזק של המתבגר על מנת לעזור לו לשמור מידה של רציפות בזהות העצמית. בכדי לעשות זאת, יש לזהות את מוקדי החוזק ולראות כיצד ניתן להמשיך ולפתח אותם לאחר המעבר. לדוג', ילד שבארץ משחק כדורסל באופן מקצועי, אפשר לברר כבר מהארץ על אפשרויות להמשך פעילות זו בחו"ל.
- הכנה לקשיים – המעבר כרוך בקשיים! חשוב להיערך, לתכנן על מנת לנסות ולצמצם אותם. יחד עם זאת, יש לזכור כי לא ניתן להעלים אותם. אנחנו כמבוגרים מודעים לזה ולכן לא נבהלים כשהקשיים מגיעים. עלינו להכין גם את המתבגרים לתקופה של אי נוחות, עמימות והתמודדויות עם קשיים. ידיעה זו תאפשר להם לגייס כוחות להתמודדות בבוא העת.
- סבלנות... סבלנות.... ועוד סבלנות... – בשל העובדה שמדובר בשינוי המקיף את כל רבדי החיים ושדורש הסתגלות הדרגתית, חשוב להצטייד בהרבה אורח רוח וסבלנות. המלצה זו תקפה הן להורים והן למתבגרים. אחד הדברים שעוזרים לגייס סבלנות לאורך זמן הוא שימוש בהומור, חשיבה אופטימית ובעיקר שמירה על פרופורציות.
- ולא לשכוח את הרווחים... במצבים של קושי ומורכבות קיימת נטייה להתייחס בעיקר לחלקים השליליים ולשכוח להתייחס לרווחים. דבר נוסף המקשה על התייחסות לרווחים הוא העובדה כי את הרווחים ניתן לראות לאורך זמן ולא מייד בהתחלה. ולכן, חשוב לשוחח עם המתבגרים גם על הרווחים הצפויים להם מהנסיעה. רווחים כמו: רכישת שפה חדשה, עושר תרבותי, רכישת חברים חדשים, עושר של חוויות חדשות, חשיפה לעולם הגדול – יקנו למתבגרים יתרון בהמשך חייהם כבוגרים.
לסיכום, חשוב לדעת כי מתבגרים רבים זוכרים בסופו של דבר את הנסיעה כחוויה מעשירה, תורמת ומפתחת והורים למתבגרים מציינים בעיקר את הגברת הלכידות המשפחתית בעקבות החוויות המשפחתיות שהנסיעה זימנה עבורן.
- הכותבות הן פסיכולוגיות בעלות ניסיון בתחום הפסיכולוגיה החינוכית והפסיכולוגיה הארגונית ועוסקות בין היתר בתהליכי הכנה ל RELOCATION.
ביבליוגרפיה
זיו, א. התבגרות, מסדה, 1984.
זיו, א. (עורך), הגיל הלא רגיל, פפירוס, 1994.
אריקסון, א. ילדות וחברה, ת"א, ספרית הפועלים, 1979.
Freud A. Adolescence in: Rosenblith J. F.,Allinsmith W. (Eds) The causes of behavior, Boston, Allyn and Bacon, 1962.
