"פיטר פן": האופציה הטרנסג'נדרית במסע ההתפתחות הנשי
מאת שלי רקובר וקטיה רובינשטיין
המאמר הנוכחי מציע קריאה חדשה בסיפור הילדים המוכר "פיטר פן" של ג''ימס בארי, (1911), בו יושם דגש על גיבורת הסיפור, שהיא לתפיסתנו, וונדי דרלינג ועל מסע ההתבגרות שלה, ממלכת הילדים אל עולם הבוגרים. לפי פרשנות זו, הסיפור "פיטר פן" עוסק בתהליכי הנפש והשינויים הפסיכולוגיים שעוברים על וונדי דרלינג, כאשר שאר הדמויות (כולל פיטר פן עצמו) בסיפור הן פרסוניפיקציות ארכיטיפאליות, הפורשות בפני וונדי מגוון זהויות והתנסויות אפשריים, במהלך המסע שלה לגיבוש זהותה. קסמו של פיטר פן, המפתה בחיוניותו ובשובבותו הילדית-נצחית, הוא אולי הסיבה לכך שהסיפור נקרא על שמו, אך מבחינתנו, מסעה של וונדי דרלינג, הוא שמניע את גלגלי העלילה ומביא אותה לפתרונה.
בפתח הסיפור, אנו מתוודעים אל וונדי בתקופה רבת תהפוכות בחייה. לדרישתם של הוריה (המייצגים כאן לענייננו את עולם הבוגרים), עליה לעזוב את חדר הילדים (nursery) ולעבור לחדר משלה, שכן לדעתם, היא בוגרת. משמעויות מעבר זה, נוגעות במגוון אתגרים התפתחותיים ופסיכולוגיים (שינויים חיצוניים ופנימיים), העומדים בפני וונדי דרלינג ומהווים את הבסיס המוטיבציוני לעלילה. וונדי מצידה, אינה נלהבת, בלשון המעטה, מדרישתם זו של הוריה אך במקביל, מתקשה להתעלם מ"ניצני" התבגרותה הנשית, כפי שבאים לידי ביטוי הן ברגשותיה האימהיים כלפי אחיה הקטנים ובמיוחד בפנטזיות הסמי רומנטיות-מיניות, שהיא רוקמת סביב דמותו של פיטר פן.
עם התעמקותנו בדמותה ומסעה של וונדי דרלינג לא יכולנו להתעלם מהקווים המקבילים בין סיפור זה לבין "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", פרי עטו של לואיס קרול (1865). בשני הסיפורים יוצאות ילדות על סף התבגרותן למסע חיפוש הרפתקני, בעולמות הנגישים לדמיון ולתכני הלא מודע. בשניהם, מדובר בילדות "טובות -אנגליה" המחונכות לפי מיטב המסורת הבריטית הקפדנית (והצבועה?), לאיפוק והיגיון בריא וישר. תכונות, שהן מפגינות באופן מרשים, לנוכח אירועים ש"יצאו מדעתם", בסיפור. חינוכן זה, הקפדני והמתורבת (יתר?), מהווה ניגוד מרשים לקקופונית הקולות המוטרפים שסובבת אותן וללא ספק מחזק את מעמדן כגיבורות העלילה. בשונה מהגיבורות המסורתיות מהאגדות, מעמדן הגבוה (בסיפור) של וונדי ואליס אינו נגזר מייחוסן המשפחתי (אינן בנות מלכים), אלא מתוקף עוצמתן הנפשית ואישיותן. ייתכן ואלה הם ביטויים בספרות ילדים, לניצניה של "האישה המודרנית" זו, שזהותה המינית-רגשית-פסיכולוגית אינה נגזרת אוטומטית מעצם מהותה הביולוגית-תורשתית, אלא זו, שבידה היכולת (ההולכת ומתעצמת) להגדיר את זהותה. שאלת גיבוש הזהות הנשית היא גם, לדעתנו, הנקודה בה שני סיפורים אלה נפרדים. בעוד לואיס קרול בוחר שלא להעמיק בנושא זה ומשאיר את נושא זהותה והגדרתה המינית-נשית של אליס מחוץ לתחום העלילה, בוחר גי''מס בארי לקחת את וונדי למסע חיפוש מעמיק, שבמסגרתו עולים תכנים מודרניים ו"פוסט-מודרניסטים" באשר להגדרות המין והג''נדר.
סיפור המסגרת "החיצוני" ב"פיטר פן", מתרחש בלונדון של תחילת המאה ה- 20 ומציג דמויות ריאליסטיות, שהן הוריה של וונדי גברת ומר דרלינג, אחיה ג''ון ומייקל, וננה, כלבת המשפחה. לעומתו, הסיפור ה"פנימי", מסעם של וונדי ואחיה לארץ "לעולם לא", הוא פנטזיה שאינה כפופה לחוקי זמן ומקום ובה מגוון רב של דמויות דמיוניות וסמי-דמיוניות. מבנה ספרותי זה יוצר את המתח הנדרש (המעבר בין העולמות), מדמה את התהליכים בעולמות השונים (חיצוניים ופנימיים) ותורם לתחושת האירוניה והסרקזם כאשר דווקא הדמויות ה"ריאליסטיות" מתגלות במלוא הגרוטסקיות שלהן, בעוד הדמויות "הדמיוניות", בלתי אפשריות ככל שיהיו, נהנות מרמה גבוהה של אותנטיות. מסע התבגרותה של וונדי נוגע בהגדרות זהות בסיסיות ביותר (מין וג''נדר) תוך תנועה בין מגוון של אפשרויות (דמויות), שחלקן ניזונות מחומרים "חברתיים –אובייקטיביים" וחלקן האחר מחומרים "לא מודעים –סובייקטיביים", של הנפש.
על פניו נראה כי זהותה המינית והמגדרית של וונדי אינה מוטלת בספק. היא נקבה, אחות בוגרת לשני אחיה הקטנים והזדהותה המגדרית תואמת את זו הביולוגית. היא מפגינה רגשות אימהיים כלפי אחיה הקטנים וכלפי "הילדים האבודים" ומעריצה את ביטוייו של היופי הנשי והנשיות (מתלהבת מלבושה המגונדר של הגברת דרלינג, מנשיותה החצופה של טינקרבל, מקסמן של בתולות הים ומקנאה בנשיותה הנסיכית של טייגר-לילי). עם זאת, כבת דורה של "האישה המודרנית" תוהה וונדי (גם אם לא באופן מודע) באשר לאותנטיות של ההיבטים הנשיים והגבריים, כפי שמוצגים בסיפור.
דמויות ההורים
כאמור, "פיטר פן" הוא סיפור של התבגרות (מעבר מילדות לבגרות) נשית, המתרחש בתקופה של מעבר מתפיסות והלכי רוח הנטועים עדיין ב"סדר הישן" (מבוטא בדמויות ההורים) לעולמה של "האישה המודרנית" (מבוטא בדמויות וונדי, טינקרבל וטייגר-לילי). קריסתו של הסדר הישן בלתי נמנעת, שכן לא ניתן עוד להסתיר את התחלואים והעיוותים הנפשיים שנגרמו בעטיו. הצביעות, הזיוף ובעיקר תחושת חוסר האותנטיות שלוקים בהם הוריה של וונדי, חשופים עד בושה לעיניה של בתם ולמרות שאהבתם לה אינה מוטלת בספק, היא מעוותת במידה רבה. הורים אלה אינם מסוגלים לספק לבתם את המזון הרוחני-רגשי, הדרוש לה במסע התבגרותה.
אימה של וונדי הגברת דרלינג, היא התגלמות "האישה למופת" לפי כל אמות המידה החברתיות-תרבותיות של תקופתה. היא אינה עובדת שכן מסורה לביתה וילדיה. כנועה לרצונות בעלה ומפגינה את האיפוק והנימוסים הראויים ל"ליידי" אנגליה. ברם, מהר מאוד מתברר כי משהו לקוי בפסדה מושלמת זאת, שכן תפקודה האימהי (שלא לומר שיקול דעתה האימהי) מוטל בספק לאור העובדה שאת תפקיד האומנת ממלאת כלבת המשפחה וגם תפקודה כרעיה ואשת איש מוטל בספק, שכן בעיקרו מבוסס על כניעה וסלחנות אימהית כלפי בעלה, מר דרלינג. הגברת דרלינג מתברר, היא תוצר מעוות ובלתי אותנטי בעליל, של "ילדה טובה אנגליה" שגדלה והפכה ל"ליידי" אנגליה, תפקיד שמצופה גם מוונדי להחליק לתוכו ללא וויכוח ו/או קושי.
אביה של וונדי מר דרלינג, אינו נופל במאום מהשטחיות והגרוטסקיות המאפיינים את אשתו ואף עולה עליה ברמת האינפנטיליות שלו. בדומה לגברת דרלינג, גם הוא תוצר מעוצב של נורמות וציפיות חברתיות-תרבותיות, שנראה מבטיח על פניו. הוא "ג''נטלמן" אנגלי, המכבד את החוק והסדר, נשוי ואב לילדים ומפרנס בכבוד את משפחתו. עם זאת, בביתו פנימה אינו מצליח להפגין ולו התנהגות בוגרת ואחראית אחת. הוא שופך את התרופה היומית שלו לקערת הכלבה, הוא מקנא ביחס האוהב שמקבלת הכלבה מילדיו ולכן קושר אותה מחוץ לבית וכילד נאבק בקשר העניבה שלא צולח בידיו, מאבד את עשתונותיו וצורח מרה. למרבה האירוניה, דווקא מר דרלינג זה, מתעקש לקבל יחס של כבוד והערכה לגבריותו הבוגרת מאשתו וילדיו וכשאינו מצליח בכך, הוא משתמש ללא היסוס בסמכות ובכוח שבידיו, מתוקף מעמדו המשפחתי-חברתי (ולא מתוקף אישיותו המפותחת). הוא תובע מוונדי "להתבגר" בין לילה וכופה את רצונותיו אלה ואחרים גם על אשתו.
דמויות ההורים בסיפור, אינן מהוות דוגמא ומודל לחיקוי ובוודאי שלא להזדהות והפנמה. דמותה של הגברת דרלינג היא כה אנמית, חסרת יצירתיות ויצריות, עד כי נדמה כי כלבת המשפחה מהווה אופציה נשית-אימהית, טובה יותר. ברור לכל (הקוראים ווונדי) כי אין בדמות נשית זו, של הגברת דרלינג דבר, שעשוי לסייע לוונדי במסע ההתבגרות שלה. במקביל, מוצגת דמותו של מר דרלינג באופן לא פחות נלעג מזה של אשתו. בהתנהגותו הוא אינפנטילי ובמהותו הוא מנותק ומרוחק רגשית, עד כדי יצירת תחושה של יתמות בקרב צאצאיו, למרות קיומו הפיזי. עבור וונדי המתבגרת, יתמות זו מדמות של אב, שיודע להעריך ולעודד מגוון של היבטים נשיים, קודם כל אצל אשתו ולאחר מכן גם אצל בתו, היא מכרעת. לדעתנו, הסיפור "פיטר פן" דן בהשלכות הפסיכולוגיות מרחיקות הלכת, של היעדרותו הרגשית של האב על עולמה של בתו, בעיקר בהקשרים של גיבוש הזהות המינית והג''נדר. זאת כמובן מבלי להמעיט מחשיבותה של האם בתהליך ההתבגרות הנשי, נושא שנידון במקום אחר (רקובר-אתר, 2002 , רקובר ונוי, 2006) ופחות מודגש בסיפור הנכחי.
בתוך בליל הזיופים וחוסר האותנטיות שעיוותו ופשו בכל, צריכה וונדי למצוא את קולה הייחודי. עליה לצאת למסע כדי לברר מה הן "הנאמנויות" שלה, מהו טיבעה האינסטינקטיבי ועם אילו היבטים (נשים/גבריים ואחרים) בתוכה היא מזדהה. מבחינה זו ניתן לראות בסיפור הפנימי, מעיין במה דמוית חלום, שהדמויות המוצגות עליה הן תכנים והיבטים לא מודעים בנפשה של וונדי.
דמויות מארץ "לעולם לא"
אנו בחרנו להתמקד בדמויותיהם של פיטר פן, טינקרבל וטייגר-לילי, מאחר ולהבנתנו הן משקפות בצורה הטובה ביותר חומרים ראשוניים, בעולמה הפנימי של וונדי. במידת הצורך, נתייחס גם אל דמויות אחרות כגון, קפטן הוק וחבר מרעיו הפירטים, בתולות הים והילדים האבודים.
למרות תחושת הריחוף דמוית החלום המאפיינת את ההתרחשויות בארץ "לעולם לא", בל נשכח כי וונדי מגיעה לשם עם משימה "ארצית" מאוד שעליה למלא (להתבגר! בפקודת אביה), מה שמעניק דחיפות וכבדות מסוימת, לריחוף הכללי. כאמור, על וונדי לברר מהו טיבעה ומהם ההיבטים הפנימיים והחיצוניים איתם היא מזדהה. מבחינה זו לא מפתיע למצוא ברשימת הדמויות ישויות (מפונטזות וסמי-מפונטזות) שהן ניקביות במהותן כגון, טינקרבל, טייגר-לילי ובתולות הים. כל אחת מדמויות אלה מייצגת היבט/ים נשיים שונים, המתקיימים בוונדי. לעומתן, הדמויות "הגבריות" שבסיפור (קפטן הוק, הפירטים והילדים האבודים), אינן מצליחות לכסות אופציות "גבריות" שיעניקו עומק ומשמעות למושג זה. ככלל, הדמויות הגבריות בסיפור מוצגות באופן אינפנטילי ונלעג עם רמה זו או אחרת של אכזריות נלווית. הפוגה מרעננת, בהקשר הגברי, מספק דווקא שבט האינדיאנים, אנשיה של הנסיכה טייגר-לילי, שלמרות היותם דמויות רקע בלבד, עשויים להוות אופציה "גברית" בעלת משמעות כלשהי, כפי שנדון בהמשך. מעל לכל אלה מרחפת כמובן, דמותו של פיטר פן הנצחי, שזהותו המגדרית מטושטשת (אנדרוגנית), ובכך תורמת מצד אחד להעצמת ההבדלים (והבחירה) בין הנשי והגברי ומצד שני, מעמידה את תכניהם ומשמעויותיהם בסימן שאלה.
דמויות נשיות
הדמות הנשית הראשונה מארץ "לעולם לא", שוונדי ואנו פוגשים, היא טינקרבל. טינקרבל או "טינק" (כפי שפיטר פן מכנה אותה), היא פיה זערורית והאנטיתזה לכל מה שפיה אמורה להיות. למעט יכולתה לעוף (יש לה כנפיים!) ו"אבקת הפיות" שמכסה אותה אין דבר בחזותה ו/או בהתנהגותה שמשייך אותה לעולמן הנשי-מלאכי של הפיות. נהפוך הוא, טינקרבל היא התגלמות הנשיות הפרובוקטיבית. לבושה בשמלת עלים המכסה טפח ומגלה טפחיים היא חמת מזג ויצרית, נותנת דרור ללשונה ולדחפיה ללא אשמה או פחד, ומהווה בת זוג אידיאלית לפיטר פן בתעלוליו. נשיות מסוג זה כה זרה ומפתיעה עבור וונדי עד כי לא נותר לה אלא להתבונן בהערצה אילמת בהתנהלותה של טינק בכלל ועם פיטר פן בפרט. טינקרבל מייצגת את כל מה ש"ליידי אנגליה" יכולה רק לחלום עליו (למשל, לתת דרור לדחפי האיד שלה), ווונדי אכן מפנטזת להיות קצת יותר "טינקרבלית" כדי שתוכל לומר לפיטר פן את אשר היא חשה כלפיו. עם זאת, חושיה המחודדים של וונדי והגיונה "הבריטי" הבריא, עומדים במהרה גם על הסכנה שטמונה בנשיות פרובוקטיבית זו שהינה ללא גבולות. נשיות זו עשויה להיות מסוכנת, גם לאישה וגם לסובבים אותה. טינקרבל מסכנת את חייהם של וונדי (משסה בה את הילדים האבודים) ופיטר פן (מסגירה אותו לידיו של קפטן הוק) ואף את חייה שלה (בשריפה שמתחוללת בעטייה ביער).
כארכיטיפ, טינקרבל מבטאת נשיות אימפולסיבית ופרובוקטיבית. מצידה החיובי זוהי נשיות משוחררת, אותנטית וחפה מכל זיוף וצביעות. מצידה השלילי זוהי נשיות ילדותית, חסרת גבולות ואחריות שבעיקרה כאמור, מסוכנת. מאחר שבטינקרבל עצמה לא מתקיימים מימדים נוספים מעבר ל"טינקרבליות" שלה, גם אופציה נשית זו מתגלה כגרוטסקית ובלתי אמינה.
בתולות הים הן דמויות (רקע) נשיות נוספות מארץ "לעולם לא". למרות הופעתן ה"בתולית" והמרוחקת (מטאפורה ליופי נשי בלתי מושג) מתברר שהן גם קנאיות ופוגעניות (מעליבות את וונדי). היותן כבולות לנשיות חד מימדית "בתולית" בלבד, הופכת גם אותן למעוותות. לדיון במעמיק במשמעויות ארכיטיפ זה, ראו (רקובר ונוי, 2006).
דמות נשית נוספת המופיעה בארץ "לעולם לא" היא הנסיכה האינדיאנית טייגר-לילי. אל מול עיניה המשתאות של וונדי, סיפור הצלתה של נסיכה במצוקה (טייגר-לילי בסכנת טביעה) על ידי אציל אבירי (פיטר פן), קורם עור וגידים. וונדי מזהה ב"סצנת הצלת הנסיכה", את הפוטנציאל לסיפור אהבה רומנטי, בין שניים אלה. מצב זה הופך את וונדי מאובייקט הקנאה (עבור טינקרבל) לסובייקט המקנא (בטייגר-לילי) ומעיר בוונדי אינטואיציות נשיות רדומות. וונדי מזהה בטייגר-לילי את הנשי, שאינו רק תרבותי ו/או אסתטי, אלא בעל רב מימדיות ועומק. בניגוד לנשי הגרוטסקי ו/או המזויף שאליו נחשפה, בטייגר-לילי אין זיוף. היא נסיכה אמיתית, בת לגזע, שתרבותו עתיקת הימים מחוברת לטבע וניזונה ממנו, ואין דבר בהתנהגותה שמעיד על חוסר אותנטיות. נהפוך הוא, אופייה האותנטי של טייגר-לילי (ליבה ופיה שווים) חושף את העיוותים שבדמויות אחרות. אל מול התנהלותה של טייגר-לילי מתגלים פיטר פן ווונדי ב"מערומיהם", שכן הוא אינו האביר האצילי שיהפוך את הנסיכה למלכה והיא נערה שנשיותה עדין אינה נהירה לה.
כארכיטיפ, דמותה של טייגר-לילי מבטאת את הנשי בהיבטיו הפראיים-נאצלים. מצד אחד, היותה בת לשבט אינדיאנים, משייך אותה למסורת עתיקה של נשיות/מיניות/יצריות המחוברים למחזורי הטבע (ולכן אינם פרובוקטיביים ו/או אסתטיים בלבד) ומצד שני, היותה נסיכה מצביע על כך שהיא חלק משושלת תרבותית, רבת שנים. הנשי בדמותה של טייגר-לילי, מבוטא באיזון הנכון שבין ה"פראי" ל"נאצל" ולכן נהנה מרמה גבוהה של אמינות ואותנטיות.
דמויות גבריות
ארץ "לעולם לא" ענייה מאוד בדמויות גבריות בוגרות ומתפקדות. למעשה אין בנמצא בארץ זו ולו דמות גברית אחת שעונה על הקריטריונים הללו. מבחינה זו, עולמה הפנימי של וונדי (כפי שבא לידי ביטוי בארץ "לעולם לא") משקף נאמנה את עולמה החיצוני (כפי שבא לידי ביטוי בסיפור המסגרת), בשניהם אין ולו דמות גברית אחת מפותחת. בסיפור ה"פנימי", הדמויות הגבריות הבוגרות (קפטן הוק, חבר מרעיו הפירטים ושבט האינדיאנים) והלא בוגרות (הילדים האבודים ופיטר פן עצמו) כאחת, עסוקים בדבר אחד: משחק. קפטן הוק והפירטים מקדישים את חייהם הבוגרים בלשחק "תפוס את פיטר פן", האינדיאנים משחקים ב"משחקי מלחמה" עם הילדים האבודים ופיטר פן עסוק במשחק המשעשע ביותר "בואו נעצבן את קפטן הוק". דמויות אלה משקפות את האסוציאציה ל"גברים/גבריות" בעולמה הפנימי של וונדי: אנשים המכורים ל"משחקי אגו" של מי יותר חזק/גדול/חכם. אין בכוונתנו כאן להפחית בחשיבותו של המשחק (לא בחיי בוגרים ובוודאי שלא בחיי ילדים), אלא להדגיש את העיוות שנוצר כתוצאה מכך שהמשחק כאן, גם הפך למטרה בחייהן של הדמויות וגם לא התפתח מעבר למה שהוא.
דלות זו בדמויות גבריות בוגרות בסיפור הפנטזיה, משקפת את דלות הבנתה של וונדי את ה"גברי", והיא לדעתנו תוצר היעדרותו של אב מפותח ומתפקד בחייה של וונדי. דמות האב, מעבר להיבטיה הארכיטיפאליים (חוק, סדר, חשיבה רציונאלית וכדומה), היא מקור ראשוני, חשוב ללמידה על הגברי (והנשי!), אצל ילדות קטנות. למרבית הצער ובדומה לוונדי דרלינג, ילדות קטנות רבות פוגשות בחייהן אב, שהוא במקרה ה"קל" דמות גברית נלעגת ובמקרה ה"קשה" גם מרוחק ומנותק רגשית. עבור וונדי, גברי ואינפנטילי הן כמעט מילים נרדפות, כאשר ה"אינפנטיליות הגברית" בדרך כלל מלווה באכזריות שרירותית. מבחינה זו כאמור, שבט האינדיאנים מהווה הפוגה מרעננת, שכן למרות הפן הילדי שהשתמר בהם (משחקי מלחמה עם הילדים האבודים) יש בהם מימדים גבריים מפותחים כגון: תרבות, מסורת, סדר שלטוני ומעל לכל, הכרה בקיומו ובחשיבותו של הנשי בתוכם (נסיכתם היא טייגר-לילי!).
פיטר פן
פיטר פן הוא תוצר של חוסר הבנת הגברי, עקב חסך בדמות אב, בעולמה של וונדי. התייחסותו המשפילה והשוביניסטית של מר דרלינג (שעומדת בסטירה אירונית לשמו ה"מתוק") לאשתו ובתו וחוסר יכולתו לקבל את ההיבטים הנשיים בו עצמו (רגשותיו, חולשותיו), יוצר אצל וונדי בלבול הקשור בעיקר (אך לא רק) בתחום הזהות וההגדרה המינית. אב שאינו יודע להעריך, לעודד ולטפח את הנשי והנשים בחייו (ובעצמו), עשוי לפצוע את נפשה הצעירה של בתו, פצע שהחלמה ממנו תיקח שנים רבות, אם בכלל. פצע זה, פעמים רבות, הוא מקור העיוות בתפיסת נשים את עצמן, את הגברי ואת מהות הקשר שבניהם (שירס-לנארד, 1988).
הבלבול, האמביוולנטיות והעיוות שמתקיימים אצל וונדי ביחס לגברי, לנשי ולקשר בניהם, "מולידים" את דמותו ההזויה של פיטר פן. חמקמקותה של דמות זו נוצר עקב היותה תוצר של בלבול פנימי. פיטר פן מייצג היבטים ציליים בוונדי (הגברי, הלא אחראי וכדומה), השלכות אנימוס (דמות גברית נחשקת) ואופציה התפתחותית מעוותת (לא להתבגר), שמאפשרת פתרון "אחר" פוסט-מודרניסטי, לגיבוש והגדרת הזהות המינית: טרנס-ג''נדריות. בפיטר פן אין התחייבות לזהות מינית ולתפקידי מין וג''נדר, כפי שאין התחייבות לכל דבר אחר בחייו. שימור המוביליות שבין המינים, התפקידים, הגברי והנשי, מתאפשר בסיפור על ידי "הקפאתו" של פיטר פן בגיל "טרום התבגרות" בארץ הפנטזיה "לעולם לא". מבחינה פסיכולוגית, האופציה "הפיטר-פנית" היא למעשה מרחב נפשי-מנטאלי בעולמה של וונדי בו היא חוקרת היבטים אלה של עצמה.
תהליך ההתבגרות
היבטיו ה"גבריים" המבולבלים של פיטר פן (על משמעויותיהם השונות), מהווים אתגר פסיכולוגי מורכב, עבור וונדי. בשל אופיו הטריקסטרי, מתקשה וונדי לאחוז בפיטר פן (במובן הליטרלי והמטפורי) ו/או להרגיש בטוחה בקרבתו/איתו, וכך היא מטלטלת בין הרצון (והכמיהה) להיות בעצמה קצת "פיטר-פנית" לבין הרצון לביית-לתרבת את חמקנותו הכספיתית. עמדה אמביוולנטית זו משקפת את מצבה הכללי של וונדי, מצד אחד המשיכה ל"אופציה הפיטר-פנית", שתהפוך את משימת ההתבגרות בכללותה ללא רלוונטיות, כך שתחזור ל"ריחוף" הילדותי. מצד שני, חוסר יכולת להתעלם מהסודות הקורצים לה בעולם המבוגרים, שמעט מהריגוש המובטח בהם, היא כבר החלה לחוש (למשל, משיכה רומנטית-ארוטית לפיטר פן).
עם התקדמות העלילה, מתבררות יותר ויותר משמעויותיו העמוקות והשלכותיו העתידיות, של חוסר הרצון להתבגר. הפתרון לעמדה האמביוולנטית (שקורה כאילו מעצמו) מתרחש כאשר וונדי מנסה להפוך את הפנטזיה הרומנטית-מינית שטוותה סביב דמותו של פיטר פן, למציאות קונקרטית. בסצנת "הצלת הנסיכה", מזהה וונדי את הדפוס הארכיטיפאלי של המפגש רב העוצמה שבין הגברי/אנימוס לנשי/אנימה. משהו עמוק ניעור בה, שגורם לזיקה והזדהות עם הנשי ולרצון לגלם את התפקיד הנשי בעצמה. העובדה שבסצנה זו התפקיד הנשי כבר "תפוס", על ידי נסיכה אמיתית שאינה מתביישת ברגשותיה כלפי ה"נסיך" ובאופן ברור גם מצהירה עליהם (כיאה לבנותיה של ה"אישה המודרנית"), כמו מעצימה את הזדהותה של וונדי עם הנשי ומעמיקה את אחיזתה האינסטינקטיבית בו. הקנאה המתעוררת כמו גם רגשות ההשפלה, הנטישה והחרון, נוכח התנהגותו הבוגדנית והחמקנית של פיטר פן, מאלצים אותה בפעם הראשונה בחייה הצעירים, להתמודד באופן בוגר ואחראי עם בחירותיה באשר לטבעה וזהותה.
על רקע מאורעות אלה, מתבררים היבטיו הלא חינניים כלל, של חוסר הרצון (היכולת?) ה"פיטר פני" להתבגר. עבור וונדי, אימוץ האופציה ה"פיטר-פנית" אמנם תביא עימה את הקלילות הבלתי מתחייבת לכל דבר ו/או אדם אך גם את הרדידות והבדידות, שהם פועל יוצא ממצב זה. לאחר שחוותה את עוצמתם האותנטית ומרעידת הסיפים של תכנים ארכיטיפאליים בנפשה (הנשי והגברי) שוב לא תוכל ו/או תרצה להיות כמו פיטר פן או בעולמו. מקור של ידע אנושי עתיק, שנשאה מאז ומתמיד בנפשה הבשיל, ומאפשר לה עתה מבט שונה על העולם (ועצמה), על הנשי, הגברי ועל הקשר שבניהם. הזדהותה הברורה והחד משמעית עם הגרעין הנשי שניעור בה, לנוכח המפגש בין אנימה לאנימוס, מגדירה לא רק את הנשי ואת זהותה המינית-מגדרית של וונדי אלא גם את הגברי ואת זהותו המינית-מגדרית הבעייתית, של פיטר פן. חוסר נכונותו (יכולתו?) הגורף של פיטר פן להתחייב לזהות כלשהי, מאלץ אותה להתחייב לטבעה וזהותה, ולא תהפוך להיות לא פחות גרוטסקית ומזויפת מהוריה. הגדרת הנשי, הגברי והקשר שבניהם, הם משימות קשות גם ללא סיבוכים מיותרים. ממרומי המודעות החדשה אליה הגיעה, יכולה וונדי לראות עתה כי האופציה הטרנס-ג''נדרית, שמבוטאת בדמותו של פיטר פן, מהווה מעיין "מטריה" למיני פתרונות מעוותים אשר אינם בהכרח זהים זה לזה אך לכולם המכנה המשותף של חוסר הנכונות להתחייבות ולקיחת אחריות. עבור וונדי, סירובו של פיטר פן להזדהות/להתחייב למהותו הגברית, למרות ועל אף הכוחות הארכיטיפאליים הפעילים בסצנת "הצלת הנסיכה", דומה לסתירת לחי מצלצלת. הדהודה של מכה משפילה ומאכזבת זו גורמת לה להתקומם לנוכח המצב. בהתקוממות זו, מבטאת וונדי את חוסר הסכמתה לקיום גרוטסקי ולא אותנטי מכל סוג ומין (נשי, גברי, אנדרוגני).
סצנת "הצלת הנסיכה" היא נקודת המפנה במסעה של וונדי לגיבוש זהותה. לאחר סצנה זו ברור כי ימיה של ארץ "לעולם לא" כמו זמנה של וונדי בארץ זו, עומדים להסתיים. לאחר סצנה זו חשה וונדי געגועים לביתה ומביעה את רצונה לחזור לעולם האמיתי. לדעתנו, רצון זה אינו מבטא את כניעתה למודל המעוות של הוריה אלא דווקא את רצונה ליישם הלכה למעשה את התובנות הפנימיות אליהן הגיעה.
מקורות
רקובר-אתר,ש. (2002) "שלגיה ושבעת הגמדים: המסע הנשי וארכיטיפ האישה הפראית". נפש, גליון 12.
רקובר, ש. ונוי, י,. (2006). בת הים הקטנה: מסעה של נערה אבודה. באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית ברשת". http://www.hebpsy.net/a...s.asp?id=934
שירס-לנארד, ל. (1988). האישה הפצועה- על יחסי אבות ובנות. תל-אביב: ראם.
Barrie, J., M. (1911). Peter Pan and Wendy. London: Harper Collins Publishers.
Carroll, L. (1865). Alice''s Adventures in Wonderland. London: Macmillan Publishers Ltd.
