הרהורים ראשוניים בפסיכותרפיה של סבים שכולים

הרהורים ראשוניים בפסיכותרפיה של סבים שכולים

נירה דגני M.sw

העיסוק במוות ובשכול קשה הוא. בבואו לתאר את חוויית השכול והאובדן במעגל החיים המודרני מתייחס ויצטום (2004) לתהליך היסטורי התפתחותי: במהלך ההסטוריה  העיסוק במוות, שנתפס  כחלק מן החיים במסגרת הפילוסופיה הדתית, שהוותה בתחילה את כל תפישת החיים הפלוסופית והחברתית של האדם, הופך ל"מוקצה" מעורר חלחלה ומנודה מתוך השיח הבינאישי  כל זאת במקביל להתפתחות המדע והטכנולוגיה המודרנית.  מהלך התפתחותי זה , שכללהתפתחות טכנולוגית, מדעית ורפואית, תרם ידע ותועלת רבה לאנושות אך הותיר את העיסוק במוות ללא כלים וסמלים להתמודד עמו תהליך שהופך אותו לתחום של "חוסר ודאות", מעין "חור שחור" בתרבות המקדשת ידע, השגיות ו"כלים" לבניה והתמודדות. החברה הדמוקרטית המודרנית, כך על פי רודינסקו (2005), מבקשת להוציא ולנשל ממעגל ההתייחסות את ממשות האומללות, המוות והאלימות, ומקדשת ומעריכה תחרותיות המבוססת על הצלחה חומרית בלבד. תרופות לטיפול בסמפטומים של חרדה ודיכאון ניתנות כמענה מיידי להקלת הסבל, והאומללות נותרת בעינה ללא פשר, אינה מקבלת מרחב לביטוי ושבה ומופיעה בתחום היחסים החברתיים רגשיים.

מקומה של המשפחה כמערכת בעלת משמעות בחייו התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגים של הפרט עובר אף הוא תהליך של התפוררות: בחברה המודרנית המנוכרת מאבדת מערכת מרכזית זו, על פי ויצטום (2004), את הכוח המלכד שלה ובכך מנושל האדם המודרני מהתמיכה הרגשית והחברתית לה זכה לאורך הדורות ממשפחתו בהתמודדותו עם שגרת היום יום וגם במצבי משבר וחולי, שכול ואובדן. הרפואה והטכנולוגיה הביאו גם לעלייה משמעותית בתוחלת החיים מה שיצר שינוי מהותי במבנה המשפחה: בנגטסון, לבנשטיין, פוטני וגנס (Bengtson, Lowenstein, Putney & Gans, 2003) סוקרים את השינויים החברתיים בחמישים השנים האחרונות ומראים כיצד בעקבות מגמה זו נוסף דור שלם למבנה המשפחתי. משמעותה של התפתחות זו במבנה המשפחה היא שלדורות יש שנים ארוכות של קיום משותף ולהורים המבוגרים, הסבים, יש את המקום לספק למשפחתם שנים של יציבות והמשכיות לאורך השנים (Silverstein, Giarrusso, and Bengtson, 1998). מאידך אריכות השנים והשוני במבני המשפחות בתרבות המערבית המודרנית מזמנת לסבים התמודדויות רוויות מצבי לחץ כגון גירושין, נישואין שניים וסבאות חורגת לנכדים (Giarrusso, Silverstein & Bengtson, 1996 ). בתוך משפחתם רואים ההורים המבוגרים, הסבים,  את כאבם של ילדיהם הבוגרים, בעיתות משבר, ונקודת המוצא שלהם, לפיכך, היא זו של ההורים המבוגרים, הבכירים של המשפחה הרב דורית (דגני, 2003) כפי שמשויים תפקיד הסב בשפה האנגלית : Grand-parents.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

התמודדות עם מותו של ילד במשפחה הרב דורית מהווה עבור כל חברי המשפחה כאב קיומי בל יתואר: במותם הילדים אינם חדלים מלהיות ילדים להוריהם, או אחים ואחיות, ומקומם במשפחה נשאר בעינו למרות שאינם ממלאים בנוכחותם את מקומם במשפחה. ההורים האבלים חיים בפרדוקס בשל היותם הורים לילד שאין באפשרותם להיות הוריו ( Silverman, 2000) וכך גם שאר בני המשפחה. דרכי ההתמודדות עם פרדוכס זה נבחנו לאורך השנים במסגרת הקהילייה המחקרית העוסקת בחקר תהליכי עיבוד אבל במשפחה, אולם מקומם של מחקרים הבוחנים לעומק תהליכי עיבוד אבל של סבים כמעט ואינו קיים.

המסגרת הקלינית מכילה אל תוך הקשר הטיפולי את הסבל של הפרט בהתמודדותו עם השכול והאובדן. התרבות המערבית הפוסט מודרנית, המקדשת את כל מה שצעיר, בריא ומהיר, מזמנת לאבל חוויית בדידות כואבת בשל חרדת המוות בה לוקה תרבות נהנתנית זו. סבים, המביאים אל תוך הקשר הטיפולי שאלות של משמעות הנוגעות להתמודדותם, מצליחים לראות בחיפוש אחר התפקיד שהם ממלאים במצבי המשבר במשפחה המודרנית הרב דורית, אתגר משמעותי: לא רק שתשובות לגבי התמודדות עם אובדנים ומוות הם סוגיה מעוררת חרדה בתרבות המקומית הרי שגם תפקיד הסב הוא חדש במובן של התמודדות ארוכת שנים עם נכדים וילדים בוגרים: שנים ארוכות בצוותא מזמנות שמחות רבות ומאידך התמודדות עם משברים לאורך רצף החיים, שהם לעיתים קשים מנשוא. תחילת הופעתם של סבים בקליניקה מעלה בעיניי את תחושת הלגיטימיות שהם חשים בבואם לשאול שאלות של משמעות: כיצד לדבר עם בני/ביתי הבוגר/ת? האם מותר להביע את דעתי? כיצד לקרב את בני/ביתי אלי ואל הצורך שלי להיות משמעותי כסב/תא? מה מקומי בחוויות של משבר במשפחת בני/ביתי הבוגרים? מה משמעותו של המרחק הכואב ביני ובין ילדי, ההורה השכול? האם אוכל כהורה מבוגר להגן על ילדי הבוגר מפני כאב היגון הנורא? מי יכיל את כאבי ויגוני שלי על מותו של נכדי?

שאלות אלו, בהיותן מוכלות ומעובדות במסגרת הפסיכותרפיה מאפשרות לסבים השכולים לגעת בסוגיות של משמעות התפקיד הסבאי המועצם ומוכפל מתוך כאב האובדן: משמעות של היות הסב הורה להורה שכול, משמעותה של תחושת חוסר האונים של ההורה המבוגר שאינו מסוגל להגן על ילדו הבוגר מפני כאב נורא כל כך ככאב אובדנו של ילד. באופן זה חוויית האובדן ההורי של הסב הינה כפולה: חוויית המרחק הרגשי, חוסר היכולת לשוחח עם הילד הבוגר על כאב האובדן נחווה בעבור הסב השכול, ההורה המבוגר, כמרחק מכאיב מילד בוגר ומנכד שאבד לעולמים.

הצורך במשמעות הוא אנושי ואוניברסלי: הפנייה לטיפול ובירור במרחב הפסיכותרפויטי הפרטני והזוגי מאפשר לסבים לעמוד מול שאלות ודילמות הקשורות למשמעותו של תפקיד ההורה המבוגר בתוך המשפחה הרב דורית ככלל, וזו החווה שכול של ילד בפרט. תפקיד הסב מתגלה בקליניקה קודם כל כתפקיד הורי: הדאגה של הסב/ההורה המבוגר לילדו הבוגר, הצורך להקל את מכאוביו ותחושת חוסר האונים של הסב השכול המביט ממרחק בילדו המתמודד עם הקשה מכל: מות ילדו. בעת הזו הילד הבוגר מתכנס אל כאבו באינטימיות ומותיר את ההורה המבוגר מרוחק אל מעבר למחיצה בלתי נראית , חש ביגונו בשל ילדו שאינו נגיש לאהבתו. כאן נסגר מעגל השכול במשפחה הרב דורית: חוויית המרחק הבלתי אפשרי של הורה מילדו מאחדת את ההורה השכול ואת הסב השכול-הורה המבוגר. התקווה עם זאת נתונה לסבים ולסבתות השכולים הרואים נכוחה את המשמעות בהתקרבותם הנפשית, הרוחנית והפיזית, עם הזמן, לילדם, ההורה השכול, ומוכנים לאפשר לפסיכותרפיה ללוותם בדרך זו.

ביבליוגרפיה

יום פתוח לקראת פתיחת לימודי המחזור הרביעי של תכנית רוח אדם
שיערך בערב שני 16.12.2024 במשכננו בקרית אדם בלוד

1. דגני, נ. (2003). סבאות במשפחות מאמצות. עבודת גמר לקבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה.

2. ויצטום, א. (2004). נפש, אבל ושכול. הוצאת משרד הבטחון.

3. רודינסקו, א. (2005). מדוע אנו זקוקים לפסיכואנליזה בימינו? תל אביב: רסלינג.