אין חכם כבעל הניסיון1 - היתרונות של המוח המבוגר
מאת ניצה אייל2
זוג בני 70 מגיע לביקור בעיר וושינגטון ביום של סופת שלגים. תקוותם של בני הזוג למצוא מונית לבית המארחים נגוזה במהרה, השעה היא שעת עומס ובגלל מזג האוויר הסוער כל המוניות מועסקות. מה עושים? הם מנסים להתקשר טלפונית אל בית המארחים, אך לא נענים משום שגם הם לכודים בפקק תנועה בדרך לביתם. לפתע רואים בני הזוג מעבר לכביש אורות מנצנצים של פיצריה. יש פתרון! הם ממהרים לחצות את הכביש ומזמינים משלוח של פיצה משפחתית לכתובת של המארחים. עוד משהו? שואל בעל הפיצריה. כן, הם משיבים, אנו מבקשים שתיקחו גם אותנו. כך הגיעו האורחים והפיצה המשפחתית במשלוח אחד. הסיפור הזה פותח את ספרו של ד"ר ג'ין כהן, פסיכיאטר וגרונטולוג, מנהל המרכז לזיקנה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, והוא ממחיש את החשיבה היצירתית של המוח המבוגר.
באופן היסטורי, התמקדו המדעים והתרבות בחברה המערבית על הקשיים, הירידה בתפקוד והמחלות בתקופת הזיקנה. הגיע הזמן להציג תמונה מאוזנת של הזיקנה, שבה מתקיימים זה בצד זה שני תהליכים: רווחים בצד אובדנים, התמעטות בצד התווספות. הכחשה והרחקה של הפוטנציאל ההתפתחותי המצוי בזיקנה מונעים מאנשים רבים לממש את מלוא היכולות והכישורים הטמונים בהם.
ארבע בשורות וכלל ברזל אחד
רבים ממחקרי הזיקנה שנערכו במשך המאה העשרים התמקדו בבדיקת ההזדקנות הגופנית במטרה לשפר את מצב הבריאות. ואכן כתוצאה ממחקרים אלה מצב הבריאות בזיקנה ותוחלת החיים השתפרו בצורה דרמטית. בתחילת המאה העשרים ואחת הרחיבו החוקרים את תחום המחקר לעבר תהליכי הזדקנות של המוח, ובעקבות ממצאיהם הופרכו מספר מיתוסים לגבי המוח המבוגר. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי המוח אינו חסין מפני שינויים קשורי גיל. היבטים מסוימים של תיפקודי המוח אכן יורדים עם הגיל, כמו מהירות תגובה ויעילות זיכרון עבודה. אך ההתמקדות באובדנים הביאה להתעלמות מהאפשרויות החיוביות הטמונות במוח המבוגר. אפשרויות אלה מוצגות בהמשך בעזרת ארבע בשורות וכלל ברזל אחד.
בשורה ראשונה - המוח שומר על יכולת הלמידה לאורך כל טווח החיים
ממצאים של עשרות מחקרים מפריכים את הפתגם לפיו "אינך יכול ללמד כלבים זקנים טריקים חדשים". נמצא כי לא רק שאנשים זקנים מסוגלים ללמוד מידע חדש, אלא שבסוגים מסוימים של תפקידים קוגניטיביים הם עושים זאת טוב יותר מצעירים מהם. תהליך רכישת הידע והניסיון הוא תהליך מצטבר לאורך כל החיים, מוחות צעירים מגיבים מהר יותר לגירויים חדשים אך מוחות זקנים אוצרים בתוכם ידע רב יותר. קיימים תחומים בחיים המתבססים על למידה מתמשכת ועל פרספקטיבה ארוכת-טווח. לדוגמא, תחום המשפט, הפוליטיקה, הטיפול הנפשי, הפילוסופיה, העריכה. מובן, שגיל מבוגר בפני עצמו אינו ערובה להצלחה, אך הצלחה בתחומים אלה מושגת רק אחרי שנים רבות של ניסיון.
למוחם של אנשים מבוגרים יש יתרון. הארכיטקטורה העצבית של המוחות המבוגרים - מכלול הקשרים בין תאי העצב - נבנית על בסיס שנים רבות של למידה, התנסויות ופעילויות, וככל שארכיטקטורה זו מורכבת יותר כן תהיה עמידה מפני התנוונות בעקבות מחלה או פגיעה. מוח של אדם מבוגר (שהיה פעיל קוגניטיבית) נראה כמו יער צפוף ומסועף (צפיפות של קשרים בין תאי העצב), לעומתו המוח של אנשים צעירים דליל יותר. צפיפות תאי העצב היא זו המבטיחה רזרבות תפקוד קוגניטיביות בזיקנה.
בשורה שנייה - המוח שומר על גמישות ועל התחדשות לאורך כל טווח החיים
במשך עשרות שנים אחת האקסיומות הבלתי מעורערות של מדעי העצב הייתה שתאי עצב אינם מתחדשים ושהמוח אינו מצמיח תאי עצב חדשים. והנה, בראשית שנות השישים הוצע רעיון חדש ומהפכני על סמך מחקרי חיות שנערכו באוניברסיטת ברקלי בארצות הברית: המוח משתנה פיזית כתוצאה מלמידה. במחקרים אלה נמצא כי תאי העצב של חולדות שגדלו בסביבות מרובות גירויים יצרו שלוחות חדשות (דנדריטים) ורמות גבוהות של אציטלכולין. לגיל של החולדות לא היה כל השפעה על התהליך. המוחות של החולדות המבוגרות הגיבו לסביבה מרובת הגירויים באותה מידה כמו המוחות של החולדות הצעירות. מאז ניסויים חלוציים אלה נערך מחקר רב שהוכיח כי המוח האנושי גמיש וסתגלן יותר ממה שחשבו החוקרים בעבר. לא רק שהמוח שומר על היכולת שלו, בכל גיל, ליצור קשרים חדשים בין תאי המוח, אלא שבנסיבות מסוימות הוא מסוגל גם להצמיח תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס (אזור מוחי חשוב לזכירה ולמידה).
בשורה שלישית - המוח המבוגר מפעיל את שתי ההמיספרות בתהליכי עיבוד המידע
הטבע הוא ממציא מוכשר ביותר. אחד הפתרונות היצירתיים שלו לדרישות המרובות הנופלות בחלקו של המוח האנושי היה ליצור חלוקת עבודה בין שני חצאי המוח. יכולות מסוימות יהיו באחריות המוח השמאלי ואחרות באחריות המוח הימני. כך אצל מרבית האנשים, יכולות דיבור, כישורי שפה, הבנה לוגית ושכילה מתימטית מנוהלים על ידי המוח השמאלי, ואילו זיהוי פנים, התמצאות במרחב, אינטואיציה ויצירתיות מנוהלים על ידי המוח הימני.
והנה הבחינו המדענים שנעזרו בשיטות סריקה ממוחשבות בממצא בלתי צפוי במוחות של אנשים זקנים. בעוד שאנשים צעירים השתמשו, בדרך כלל, במוח השמאלי בזמן שליפת מילה מהזיכרון, אנשים זקנים שבצעו את אותה מטלה השתמשו בשני המוחות, הימני והשמאלי כאחת. תופעה זו של הפחתת האסימטריה המוחית בקרב אנשים זקנים, חזרה על עצמה גם בתפקידים אחרים כמו: זיהוי פנים, זיכרון עבודה וסוגים מסוימים של תפיסה.
ממצאי מחקרים אלה עוררו מספר שאלות: האם המעורבות של שני חצאי המוח בפעילות קוגניטיבית אצל אנשים זקנים היא שלב התפתחותי ואלי היא מעידה על קושי כלשהו? האם זהו ניסיון מצד המוח המזדקן לפצות את עצמו על חסרים ולהיעזר במספר רב יותר של אזורים כדי לפתור בעיות? ומצד שני אולי מעידה תופעה זו על גמישות המוח המזדקן ויכולתו ליצור לעצמו יותר מערכות גיבוי? בשאלות אלה יתמקדו המחקרים בעתיד.
בשורה רביעית – המוח המבוגר מווסת ומאזן עוצמות רגשיות
אחד הסטריאוטיפים הנפוצים לגבי תקופת הזיקנה מציג את האנשים הזקנים כסובלים מדיכאון בגלל אובדנים רבים וירידה במצב הבריאות. למעשה, מראים ממצאי המחקרים כי שכיחות הדיכאון בזיקנה אינה גבוהה יותר מאשר בבגרות הצעירה, ואנשים זקנים רבים שומרים על דימוי עצמי חיובי ועל שביעות רצון מהחיים. מספר גורמים עשויים לספק הסבר להסתכלות החיובית על החיים בזיקנה. ביניהם: שינוי בקבוצת ייחוס, הגדרה מחודשת של מטרות והנמכת ציפיות. להסברים פסיכולוגיים אלה מצטרפות עדויות מחקריות חדשות לפיהן למוח המזדקן תפקיד חשוב בוויסות החיובי של הרגשות בזיקנה.
התגובות הרגשיות האנושיות נוצרות ומפוקחות על ידי המערכת הלימבית הנמצאת במעמקי המוח. הקשרים בין המערכת הלימבית לבין קליפת המוח המפקחת על המודעות, החשיבה, הכוונות והמטרות, אינם סימטריים. יותר שלוחות עצביות עוברות מהמערכת הלימבית כלפי קליפת המוח, מאשר מקליפת המוח כלפי מטה, אל המערכת הלימבית. חוסר שיווי המשקל שבין המערכת הלימבית וקליפת המוח משמעותו שרגשות יכולים בקלות להציף את החשיבה. מנקודת מבט אבולוציונית יש הגיון במבנה זה: לכל חיה שמגיבה במהירות לאיום, מבלי להתעכב ולחשוב, יש סיכוי רב יותר לשרוד. אבל עבור בני האדם חוסר האיזון במוח שבין הרגשות והמחשבות עלול להפיק תגובות לא מתאימות. היכולת לשלוט על הרגשות, לרווח בין הגירוי לתגובה ולכוון את ההתנהגות בצורה נאותה, הוא סימן היכר של התנהגות בוגרת.
אחד ממוקדי המחקר העכשווי היא האמיגדלה, שני מבנים דמויי שקדים הנמצאים במערכת הלימבית והאחראים להפקת רגשות כתגובה לאיום פוטנציאלי. כאשר נשמעים באמצע הלילה רעשים לא מוכרים ונקישות חזקות על דלת הבית, הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולחץ הדם עולה, עדיין איננו יודעים מה מקור הרעשים אך האמיגדלה כבר מילאה את תפקידה ומכינה אותנו לתגובה מהירה. לאנשים שונים יש אמיגדלה שונה. יש אנשים שהאמיגדלה שלהם מגיבה בקלות ובעוצמה למצבים מפחידים, ואחרים שיש להם אמיגדלה שקטה יחסית והם מסוגלים להגיב במתינות ובשלווה יחסית לאיום. אבל דבר אחד נכון לגבי כולם, ככל שאנחנו צעירים יותר, האמיגדלה סוערת יותר ופחות ניתנת לשליטה.
והנה מגיעים ממצאי מחקרים ומראים כי הפעילות באמיגדלה יורדת עם הגיל, במיוחד בתגובה לרגשות שליליים, כמו פחד, כעס ושנאה. באחד המחקרים נמצא שככל שאנשים מזדקנים הם חווים פחות רגשות שליליים, מקדישים פחות תשומת לב לגירויים רגשיים שליליים בהשוואה לתשומת הלב לגירויים רגשיים חיוביים, פחות זוכרים דברים שליליים בהשוואה לזיכרון של דברים חיוביים. אם כך, ההסתכלות החיובית על החיים בזיקנה אינה רק תוצאה של הגדרה מחודשת של מטרות והנמכת ציפיות, אלא גם של שינויים בתיפקודי המוח עם הגיל.
כלל הברזל - השתמש בו או שתאבד אותו
נוכחנו לדעת כי המוח המבוגר הוא גמיש, מסתגל ובעל יכולות יותר מכפי שחשבו המדענים בעבר. מה ניתן לעשות כדי לשמור על נכס יקר זה? החוקרים זיהו מספר קבוצות של פעילויות שעשויות להעצים את המוח המבוגר באופן משמעותי.
1. פעילות מנטלית: אין צורך להגיע לאוניברסיטה לשם כך. מרבית הפעילויות המנטליות יכולות להוות גירוי למוח, כמו קורסים בקהילה, מועדון הספר שבו דנים על ספרים, קבוצות כתיבה, עבודה על מחשב וגלישה ברשת, תוכניות אמנותיות ועבודות אתגריות - כמתנדב או כעובד בשכר.
2. פעילות גופנית: ממצאי מחקרים מראים כי פעילות גופנית מעצימה את יכולות המוח, מעלה את רמת החימצון, מעוררת ייצור של אנדורפינים, מסעפת את הקשרים בין תאי המוח ועשויה ליצור תאים חדשים. ממצאים אלה מתייחסים הן לגבי פעילות גופנית מתונה והן לגבי פעילות אירובית, מתמשכת וריתמית, המפעילה קבוצות גדולות של שרירים.
3. פעילויות פנאי מאתגרות: ממצאי מחקרים מצביעים על פעילויות הפנאי הבאות כמשפיעות ביותר (לפי סדר השפעתן) על הסיכון לירידה קוגניטיבית:
- ריקודים
- משחקי שולחן שונים
- נגינה על כלי מוסיקלי
- פתרון תשבצים
- קריאה
מידת ההשפעה קשורה לשכיחות העיסוק בפעילות. למשל, בקרב אנשים זקנים שפותרים תשבצים ארבע פעמים בשבוע, הסיכון לחלות בדמנציה היה נמוך ב-47% בהשוואה לאנשים הפותרים תשבצים רק פעם בשבוע.
ממצאי מחקרים רבים מאשרים את הפתגם "השתמש בו או שתאבד אותו", המוח מתחזק כאשר מפעילים ומאתגרים אותו באותה דרך שהשרירים מתחזקים כאשר משתמשים בהם. ממצאים אלה מטילים הן על האדם המבוגר, והן על אנשי המקצוע המופקדים על רווחתו הגופנית והנפשית, אחריות להפעלה שוטפת של המוח באמצעות פעילויות מגוונות, מאתגרות ומחדשות.
בעקבות ספרו של: Gene D. Cohen (2005) The Mature Mind. Basic Books.
הערות
- (עקדה שער יד)
- ניצה אייל, מכון צמתים לייעוץ פסיכולוגי רב-דורי ומכון הרצג לחקר הזיקנה, אוניברסיטת תל-אביב
