העברה נגדית בעבר וכיום
מאת יששכר עשת
מושג העברה נגדית עבר שינויים מאז ימי פרויד. הראשונים התייחסו להעברה נגדית בשלילה ושאלו בעיקר איך לנטרל אותה על מנת שלא תפריע לתהליך הטיפולי. רייך למשל (3) הגדירה העברה נגדית כהשפעת הצרכים והקונפליקטים הלא מודעים על הבנת המטפל והטכניקה שלו. המטופל מייצג עבור המטפל דמות מהעבר עליו משאלות ורגשות העבר מושלכות כמו בהעברה של המטופל. השפעות אלו מפריעות למטפל לנהל תהליך טיפולי מכוון לצורכי המטופל. אך כבר בתקופה זו מטפלים כליטל (4) וויניקוט (5) היימן (6) ואחרים, לא הסתפקו בקביעה זו, ושאלו מה ניתן ללמוד מההעברה וההעברה הנגדית, לטובת השעה הטיפולית
בתקופה זו הגישות ההומניסטיות והקיומיות ניסו לפתור את הבעייתיות של ההעברה הנגדית על ידי הזנחתה. ההרגשה הכללית הייתה שהחשיבה במושגים הללו, מרחיקה את המטפל מן המטופל ומן החוויה האוטנטית של השניים. שיילין (7) מביא את דברי רוג'רס וממשיכיו הטוענים שמושגי העברה והעברה נגדית אינם מתאימים לעבודתם. גם סוליוון (8) שהתייחס לבעיות הקיומיות של למטופל בחייו והיה אחד מאבות הגישה הבין אישית, לא התעניין כלל בהעברה והעברה נגדית. המושג שלו PARATAXIC DISTORTION או בעברית, עוות תפיסתי ללא מודעות, הוא תהליך לא רציונאלי הדומה בעיקרון להעברה והעברה נגדית. גם אריך פרום (9) מדבר על אינטראקציה בין אישית עמוקה ספונטנית ואוטנטית ואינו משתמש בשפה של העברה והעברה נגדית כלל.
אך מטפלים אחרים המשיכו להתמודד עם הבעייתיות של המשגים הללו. טומפסון (10) טוען כי תופעה ההעברה הנגדית נוצרת על ידי המטפל והמטופל. והיא הופכת להיות לתפיסה שעשויה לתרום לקריאת מפת השדה הבין אישי. פרום רייכמן (11) שבאה מן הגישה הבין אישית טוענת שאין להפריד בין העברה והעברה נגדית לבין רגשות אמיתיים. לדעתה יחסים אמיתיים ויחסי העברה והעברה נגדית מופרדים באופן מלאכותי ומושגי. הימן (12) טוענת אל לא למטפל להיות "מוח מכני" שיספק פרשנות אינטלקטואלית. עליו להיות מסוגל לשאת, לקבל ולסבול את רגשותיו, במקום לפרק אותם כמו שעושה הפונה. היימן אחת מחלוצות הגישה הקונסטרוקטיביסית, טוענת שהעברה נגדית מתייחסת לכל הרגשות שיש למטפל כלפי המטופל היא מתבססת בין השאר גם על מלאני קליין שלדבריה ההעברה הנגדית, כעל יצירת המטופל והיא חלק מאישיות המטופל. על בסיס גישות אלו ביון (13) המשיל את המטפל למיכל המתמלא בחוויית רגשות שליליים מצד המטופל, ומחזיר אותם למטופל ללא שיפוט, כדי שהוא יוכל להתמודד עמם. ביון (14) מדגיש שההכלה אינה פעולה פסיבית. מדובר בתהליך אקטיבי בין אישי גמיש שבו החומר המוכל משפיע על המטפל המכיל שמשתנה ומתאים עצמו לתכולתו, תוך שהוא שומר על איזון שכלי. יש כאן תהליך מתמשך של השפעות הדדיות. גם סרלס (15) טוען שהרגשות שלנו הם מדד חשוב למה שקורה בטיפול ואסור לוותר עליהם. רגשותינו הם התוויות למתרחש ביחסים הבין אישיים בין אדם לחברו. עלינו להיות מודעים לרגשותינו, היות והם מועברים לזולת גם באופן התנהגותי ועלינו לשלוט בהם או להכיר במסרים שהם מעבירים.
כיום טוען יאנג (16), אנו נמצאים בתקופה שבה היחסים הטיפוליים נראים יותר אינטראקטיביים ונבנים באופן הדדי. לדבריו מגמת השנים האחרונות בפסיכותרפיה לכיוון ההומניסטי והנרטיבי, שינתה גם את התפיסה לגבי מושגי ההעברה והעברה נגדית שעברו תהפוכות רבות מאז ההתחלות. משאלתו של רקר (17) להביא למיזוג בין העבר להווה, הקשר המתמשך והאינטימי בין מציאות ופנטזיה, בין חוץ ופנים ובין מודע ללא מודע, קבלת מענה בשנים הללו.
קוטלר (18) מציע את שלושת השימושים שיש להעברה הנגדית מבלי להכריע בין שלושת. א. כל רגשות המטפל כלפי הפונה, ב. כל תגובות המטפל להעברה של המטופל, ג. ההעברה של רגשות המטפל כלפי המטופל. לדעתו בהעברה נגדית יש פוטנציאל ללמד אותנו על עצמנו ועל המטופל, אבל כאשר אנו מתעלמים מתגובתנו הרגשית או מעוותים אותה, הטיפול והבריאות שלנו נפגעים. בסופו של דבר, המטפל יקבע אם העברה נגדית תהיה לעזר או לרועץ. רק כאשר אנו מעיזים לחקור את רגשותינו כלפי המטופלים והשפעתם על השיפוט הקליני שלנו, האנרגיה הזו יכולה להיות חיובית.
קהאן (19) טוען שהעברה קיימת בכלל ביחסים בין בני אדם ולא רק בין מטפל ומטופל. בכל יחסים אנו משחזרים חלק מעברנו. פטרסון וניסנהולץ (20) טוענים שההעברה הנגדית מחייבת את המטפל להגיב בדרך לא אובייקטיבית. יאנג (21) גם טוען שההיסטוריה של רעיון ההעברה הנגדית מראה על סגירת הפער המרחבי בין המטפל למטופל. ההעברה הנגדית היא בסיס לעבודה הטיפולית ובסיס לכל יחסים בין בני אדם היות וכל תקשורת משמעותית בין אנשים מבוססת על תגובות מעומק רגשותנו והמרחב בין האנשים במפגש, מתמלא בהתאם לתגובות שאנו מעוררים בזולת.
סמיט (22) מסכם את הגישה כיום וטוען שהעברה נגדית בו זמנית תורמת ומפריעה לתהליך הטיפולי. העברה נגדית יכולה להיות גם ברמה המודעת וגם ברמה הלא מודעת שבה רגשות מודעים מדריכים את המטפל למצב הנפשי הפנימי של המטופל. לכן לדעתו העברה נגדית תמיד תוביל אותנו גם מן המטופל וגם אליו. היות וההגדרות הן אמבוולנטיות. כשם שהזדהות עם המטופל ואמפטיה הם העברה נגדית חיובית, הקשבה לצורכי המטפל על חשבון צורכי המטופל הם העברה נגדית שלילית.
ספרות מצוטטת.
3. Reich, A. (1951). On Countertransference. International Journal of Psycho- Analysis 32:25-31.
4. Little, M. (1950) 'Countertransference and the patient's response to it', Internat. J. Psycho-Anal. 32:32-40.
5. Winnicott, D. W. (1947) 'Hate in the countertransference', Internat. J. Psychoanal, 30:69-74;
6. Heimann, P. (1950). On countertransference. International Journal of Psycho-Analysis 31:81-84.
7. Shlien, J. M. (1984). A countertheory of transference. In R. H. Levant and J. M. Shlien (Eds.), Client-centered therapy and the person-centered approach (pp. 153-181).
8. Sullivan, H.S. (1940). Conceptions of Modern Psychiatry.
9. Fromm, E., Suzuki, D.T. & DeMartino, R. (1960). Zen Buddhism and Psychoanalysis.
10. Thompson, C. (1950). Psychoanalysis: Evolution and Development.
11. Fromm-Reichmann, F. (1950). Principles of Intensive Psychotherapy.
12. Heimann, P 1960 Counter-transference. British Journal of Medical Psychology 33: 9-15.
13. Bion W., (1967) 'Notes on memory and desire', Psychoanalytic Forum; reprinted in Spillius (1988), vol. 2, pp. 17-21
14. Bion, W.R. 1970 Attention and Interpretation.
15. Searls H (1979) Countertransference and Related Subjects: Selected Papers. N. Y.: International Universities Press.
16. Young R.,M., The vicissitiudes of transference and countertransference: The work of Harold Searls. Journal of the Arbours Association 9:24-58,1992.
17. Racker, H. (1968). Transference and Countertransference.
18. Kottler, Jeffrey A. (1993). On Being a Therapist.
19. Kahn, Michael (1991). Between Therapist and Client.
20. Peterson, Vincent J. and Nisenholz, Bernard (1995). Orientation to Counseling Third Edition.
21. Young R.M., 1994, Analytic Space: Countertransference in mental Space, Process press, pp53-72.
22. Smith H. F., Countertransference, conflictual listening, and the analytic object relationship. Journal of the American Psychoanalytic Association, volume 48/1(2000), pp. 95-128
