חוויות שינה כראי לאישיות: גמישות התודעה ביום ובלילה
נירית סופר
נירית סופר-דודק - דוקטורנית באוניברסיטת בן-גוריון בהנחיית פרופ' גולן שחר
תמצית:
המאמר סוקר את המצבים המוגדרים "חוויות שינה" שכוללים לדוגמה: חלומות מוחשייים, חלומות צלולים, שיתוקי שינה, הזיות היפנגוגיות וחוויות נרקולפטיות. מתואר המחקר בנושא, תוך בדיקת הקשר לתכונות אישיות, תוך שימת דגש על תכונת ה "טרנסלימינליות" (trans = מעבר, limine = סף). תכונה זו מוגדרת כמעבר של חומר פסיכולוגי בקלות בין סף המודע ללא-מודע .
נראה כי חקר חוויות השינה הוא בעל השלכות על תחומים אחרים בפסיכולוגיה ואף בפסיכופתולוגיה. מצבי תודעה מיוחדים אלו, המתרחשים בשינה (או במעברים שבין עירות לשינה), נוטים להופיע במקבץ ומהווים תכונת אישיות יציבה. בנוסף, הם קשורים לנטייה לשינויים תודעתיים דיסוציאטיביים בזמן העירות. נראה כי מידת הגמישות של זרם התודעה שלנו, נוקשות האבחנה שבין מציאות לדמיון, ויציבות ההפרדה בין המודע ללא-מודע, הם תכונה קבועה המאפיינת אותנו, בין אם אנו ישנים או ערים.
רבים מאיתנו מכירים את החוויה של להתעורר מחלום כל-כך מוחשי, עד שלוקח זמן לחזור למציאות ולברור בין חלום והזיה. אחרים חולמים שוב ושוב את אותו החלום מדי לילה, או מוצאים את עצמם מודעים לכך שהם חולמים בעת החלימה. תופעות מרתקות אלו הן דוגמאות למצבי תודעה ייחודיים הנקראים "חוויות שינה". המאמר הבא מסביר מה הן חוויות השינה ומי הם האנשים החווים אותן בתדירות רבה.
מהן חוויות שינה?
המושג "חוויות שינה" (Watson, 2001) הוא שם כולל לאוסף של חוויות ותופעות מיוחדות הקשורות לתודעה, אשר מתרחשות בעת השינה או בסמוך לה.
בין יתר התופעות המעניינות הנכללות בהגדרה זו ניתן למצוא:
א. חלומות שקופים -
אלו חלומות בהם החולם מודע לכך שהוא חולם, בעת החלימה עצמה. לעיתים החולם אף יכול לשלוט בתוכן החלום או אירועי החלום ולכוונם. תופעה זו היא נפוצה יחסית, אם כי ההערכות לגבי תדירות הופעתה משתנות מאוד ממחקר למחקר. לפי סקירה שכללה מספר מחקרים, כ-58% מהאוכלוסייה הנורמלית חוו חלום שקוף לפחות פעם בחייהם, כאשר כ-21% מדווחים כי הם חווים חלום שקוף פעם בחודש או יותר.
ב. חלומות חוזרים -
חלום בעל תוכן מסוים, החוזר ונשנה לאורך תקופה מסוימת, או אף מספר פעמים באותו לילה. יש להבדיל בין חלומות אלו לבין סיוטים פוסט-טראומטיים, המשחזרים במדויק אירוע טראומטי שהתרחש במציאות. חלומות חוזרים יכולים להיות סיוטים, אך לא בהכרח. כמו כן, הם בדרך-כלל אינם מבטאים אירוע ממשי אלא הם יותר סמליים, וכן אינם תמיד זהים זה לזה במדויק אלא דומים בתוכנם באופן כללי. במקרים רבים תוכנם הוא כללי ונפוץ כגון נפילה ממקום גבוה, או היבלעות על-ידי גל גדול. נמצא כי תופעה זו מתגברת בתקופות של לחץ.
ג. זכירה רבה של חלומות, או זכירת חלומות באופן מאוד מוחשי -
אנשים נבדלים במידה רבה במידת זכירתם את חלומותיהם. הבדלים אלו נובעים ממאפיינים תכונתיים (כגון יצירתיות, זיכרון ויזואלי, ועמדה כלפי חלומות) וממאפיינים מצביים (דוגמת יקיצות ליליות, וניסיון רצוני להתמקד בחלומות לאחר ההתעוררות). גורם נוסף שנמצא קשור לזכירת חלומות הוא מגדר: נשים זוכרות יותר חלומות מגברים. חווית שינה נוספת היא מוחשיות הזיכרון של החלום. מאפיין זה נמצא קשור לעוצמת היכולת לחוות רגשות באופן מלא.
ד. חלומות עירות -
חלום עירות הוא חלום ממנו האדם מתעורר, ולמשך כמה רגעים לפחות, איננו בטוח האם מה שחווה היה מציאות או חלום. ניתן לראות בלבול זה בין מציאות לחלום כמעין הארכה של שלב המעבר בין שינה לעירות, כאילו התודעה "נתקעת" בשלב המעבר, ללא התעוררות מוחלטת.
ה. סיוטים -
אלו מוגדרים בדרך-כלל כחלומות מפחידים המעירים את החולם. לעיתים מתלווים לכך סימפטומים גופניים כגון הזעה או דופק לב מואץ. סיוטים הם בדרך-כלל מוחשיים מאוד ואנו זוכרים בפירוט רב את עלילתם. הסיוט הוא חוויית שינה שנחקרה רבות. ישנן לפחות שתי סיבות מרכזיות לכך: ראשית, מאחר והסיוט נפוץ יותר מחוויות שינה רבות אחרות (לפי הערכות שנעשו באמצעות יומני חלומות, כמות הסיוטים הממוצעת נעה בין 11 ל-42 סיוטים בשנה - תלוי בהגדרת הסיוט). שנית, הסיוט קשור למספר תופעות פסיכופתולוגיות, כאשר המתבקשת שבהן היא אבחנת "הפרעת סיוטים" (ND – Nightmare Disorder) אשר סיוטים מהווים את הסימפטום העיקרי שלה, והידועה שבהן היא הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), המאופיינת בין היתר בשחזור האירוע הטראומטי דרך סיוטים חוזרים ונשנים.
ו. מאפיינים נרקולפטיים -
נרקולפסיה היא הפרעת שינה נדירה הקשורה לפגם במנגנון שנת REM, הגורם לתופעות המתרחשות בדרך-כלל בעת שנת REM להתרחש בזמנים אחרים, לא מתאימים. היא מאופיינת בישנוניות יתר במהלך היום ואף ב"התקפי שינה" עזים ובלתי-נשלטים, בהם האדם נרדם בסיטואציות לא הולמות, ומתעורר לאחר כמה דקות. מאפיינים נוספים של נרקולפסיה הם: א. קטפלקסיה - רפיון שרירים פתאומי המתרחש בדרך-כלל בעקבות מצבי ריגוש מוגבר, כגון ויכוח או יחסי מין, ומביא למה שנראה כעילפון. ב. שיתוק שינה - רפיון שרירים המתרחש בעת המעבר משינה לעירות, בו האדם מודע לכך שהוא התעורר אך איננו מסוגל לזוז. ג. הלוצינציות היפנוגוגיות והיפנופומפיות - הזיות המתרחשות במעבר שבין עירות לשינה או שינה לעירות, בהתאמה. הן יכולות להיות ויזואליות, אודיטוריות, תנועתיות (למשל תחושה שאדם נופל או עף, הנחווית לפעמים כחוויה-חוץ-גופית), תחושה שישנה נוכחות של ישות כלשהי בחדר, או תחושת לחץ על החזה או חנק. נמצא כי מאפיינים מסוימים של נרקולפסיה, בייחוד שיתוק שינה והלוצינציות היפנוגוגיות והיפנופומפיות, קיימים גם בקרב האוכלוסייה הנורמלית, כסימפטומים מבודדים ולא כחלק מההפרעה. הנפוצה מביניהם היא ההלוצינציה ההיפנוגוגית. לפי סקר שנעשה במספר מדינות אירופאיות, 25% מהאוכלוסייה הנורמלית דיווחו כי חוו כזו לפחות פעם אחת בחייהם.
מצב המחקר על חוויות שינה
למרות חשיבותן והעניין הרב שהן מעוררות, מרבית התופעות המרתקות הללו כמעט שלא נחקרו מדעית לעומת תחומים אחרים בפסיכולוגיה (יוצא דופן לכך הוא הסיוט).
ניתן למדוד רק בעזרת דיווח עצמי של הנבדק: שיטה בעלת מהימנות מוגבלת. עקב חוסר היכולת לצפות בתופעות אלו והקושי להגדיר את מהותן, הן נחשבות לאפופות מסתורין ולעיתים אף כתופעות מיסטיות.
למרות זאת, בשנים האחרונות נערכים יותר ויותר מחקרים בנושא.
ווטסון (2001), אשר פיתח את שאלון חוויות השינה (Iowa Sleep Experiences questionnaire), מצא כי יש מתאם בין התופעות השונות הללו. כלומר, אנשים הנוטים לחוויות שינה רבות מסוג מסוים, ייטו בדרך-כלל גם לאחרות.
כמו כן, ווטסון גילה כי הציון בשאלון יציב לאורך זמן, דבר המצביע על כך שנטייה לריבוי חוויות שינה היא למעשה תכונת אישיות קבועה. אם כך, ניתן לשאול: האם יש תכונות אישיות אחרות, המאפיינות אנשים הנוטים לחוויות שינה?
הממצא העיקרי העולה ממחקרים בנושא, הוא שנטייה לריבוי חוויות שינה קשורה לנטייה לדיסוציאציה (ראו למשל:Fassler, Knox, & Lynn, 2006; Giesbrecht & Merckelbach, 2006; Watson, 2001, 2003).
דיסוציאציה – ניתוק בין חלקי תודעה שונים, כגון זיכרונות, קוגניציות, רגשות, מודעות, ותחושת זהות – היא תופעה פתולוגית, שביטויה החמור ביותר הוא בתופעה הידועה של הפרעת אישיות מרובה ("פיצול אישיות"). תופעה דיסוציאטיבית יכולה להיות מורכבת מאחד או יותר מהמאפיינים הבאים:
- אמנזיה דיסוציאטיבית – שכחה של מידע אישי חשוב, לעיתים טראומטי, שלא ניתן להסביר ע"י שכחה רגילה, ושלא קיים לה מקור אורגני.
- דה-פרסונליזציה – רגשות ניתוק והפרדה ומהגוף או מתהליכים מנטליים. חשוב לציין כי התחושה אינה דלוזיונלית, כלומר בוחן המציאות נשמר. למשל, אדם שמרגיש מנותק מגופו, יודע שהניתוק איננו מציאותי.
- דה-ריאליזציה – תחושה שהעולם הוא לא אמיתי, דמוי-חלום, או שאנשים אחרים אינם אנושיים, אלא הם נתפסים כרובוטים, קריקטורות, וכד'.
- בלבול או שינוי זהות – למשל הפרעת ה"פוגה", בה אדם השרוי בלחץ בורח מביתו ונוטל זהות חדשה, ללא זיכרון של זהותו הקודמת.
דיסוציאציה - תכונה על רצף מהנורמאלי לפתולוגי
למרות חומרתה של תופעת הדיסוציאציה, בזרם האמריקאי של המחקר בנושא (בניגוד לאירופאי) מקובל לראות תופעה זו כתכונה, שחומרתה נעה על רצף מהנורמלי ועד לתופעה הנדירה של אישיות מרובה. נטייה "נורמלית" יחסית לדיסוציאציה יכולה להתבטא בהפרעות מצומצמות בהיקפן לזיכרון או לקשב. למשל, כשאיננו יכולים לזכור אדם שהכירו לנו לפני שבוע (מצב של אמנזיה דיסוציאטיבית, כלומר שכחה מוגזמת, שאין לה מקור אורגני), או כשאנו נוהגים ולפתע מגלים שאיננו זוכרים חלק גדול מהדרך שעברנו (ניתוק בין הקשב, הזיכרון והמודעוּת).
הקשר בין חוויות שינה לדיסוציאציה נמצא לא רק בעזרת שאלוני דיווח עצמי. נמצא למשל (Schenck, Milner, Hurwitz, Bundlie & Mahowald, 1989), כי חמישה אחוזים ממטופלים בקליניקה להפרעות שינה היו גם בעלי הפרעות דיסוציאטיביות חמורות (אחוז גבוה באופן משמעותי מהשכיחות באוכלוסייה).
סמן נוסף לקשר שבין שינה לדיסוציאציה נמצא בתופעה המעניינת של הפרעת אכילה הקשורה-לשינה (sleep-related eating disorder), שבה מתרחשים בולמוסי אכילה במהלך הלילה, אותם הסובל מההפרעה איננו זוכר למחרת. ניתן לראות זאת כאפיזודה של דיסוציאציה לילית.
כמו כן, התופעה נמצאה קשורה הן לדיסוציאציה והן לסיוטים.
קשר נוסף בין חוויות שינה לדיסוציאציה ניתן למצוא בחוויה החוץ-גופית (OBE - Out of Body Experience) – מצב בו האדם "רואה" את עצמו מהצד, כלומר מרגיש את עצמו מחוץ לגופו. תופעה זו נחשבת לביטוי של דה-פרסונליזציה, כלומר דיסוציאציה, שכן זהו ניתוק בין תחושות המרחב, הזהות, המודעות והגוף. תופעה זו מתרחשת לעיתים רבות בזמן טראומה חמורה כגון אונס או אירוע טרור, אך היא יכולה להתרחש גם ללא גורם קיצוני שכזה אצל אנשים מסוימים. כאשר תופעה זו מתרחשת במעבר שבין עירות לשינה או שינה לעירות, ניתן לראות בה ביטוי להלוצינציה נרקולפטית, כלומר לחוויית שינה. כמו כן, נמצא כי קיים מתאם בין חוויות חוץ-גופיות לחלומות שקופים (לסקירה ראו: Irwin, 1988).
כעת עולה השאלה: מה מסביר את הקשר שבין דיסוציאציה לבין חוויות שינה?
אחד ההסברים מצוי בתכונה הנקראת "טרנסלימינליות" (trans = מעבר, limine = סף).
תכונה זו מוגדרת כמעבר של חומר פסיכולוגי בקלות בין סף המודע ללא-מודע (Lange, Thalbourne, Houran, & Storm, 2000). ניתן לראות זאת כנטייה למצבי תודעה משתנים (altered states of consciousness). טרנסלימינליות מסבירה הן מצבי תודעה דיסוציאטיביים בעירות (למשל, ניתוק בין קוגניציה לבין הרגש השייך אליה, כאשר הרגש נשאר במודע אך הקוגניציה עוברת אל הלא-מודע) והן מצבי תודעה מיוחדים בשינה (כגון בלבול בין מציאות לחלום בעת חלומות עירות או פלישה של המציאות לתוך חלומות בחלומות שקופים). לפי הסבר זה, אנשים הנוטים לטרנסלימינליות או למצבי תודעה משתנים בעירות, ייטו להם גם בשינה.
שאלון הטרנסלימינליות
שאלון הטרנסלימינליות פותח בשנת 1994 ועבר מאז הרבה שינויים ותהפוכות.
בתחילתו הוא ייצג "מעבר בקלות לעולם הפנימי, הקוגניטיבי והרגשי", והורכב ממדדים של אישיות יצירתית, נטייה לחוויות מיסטיות, אמונה בפרא-נורמלי, ומדדי פסיכופתולוגיה מסוימים כגון חשיבה קסומה (המאפיינת סכיזופרניה), היפומאניה, והיסטוריה דכאונית.
כל המדדים האלו התגלו כמהווים פקטור אחד בניתוח גורמים, ולפקטור זה נתנו את השם טרנסלימינליות (transliminality).
לאחר מכן מצאו שהשאלון מתקשר לגורמים נוספים כגון נטייה לחולמנות במהלך היום, נטייה לחוויות תחושתיות עוצמתיות יותר כתגובה גירויים בסביבה (היפראסטזיה), נטייה רבה יותר לאינטרוספקציה, ולמצבי תודעה משתנים. עם הזמן שינו את השאלון (הוסיפו פריטים מתחומים אלה ואחרים) עד לגרסתו הסופית המכילה 17 פריטים, אותם משקללים לפי ניתוח סטטיסטי מסוים, השולט בהטיות הנובעות ממין. הגדרת השאלון שונתה ל"מעבר בקלות בין ספי המודעות".
לסיכום, נראה כי חקר חוויות השינה הוא בעל השלכות על תחומים אחרים בפסיכולוגיה ואף בפסיכופתולוגיה. מצבי תודעה מיוחדים אלו, המתרחשים בשינה (או במעברים שבין עירות לשינה), נוטים להופיע במקבץ ומהווים תכונת אישיות יציבה. בנוסף, הם קשורים לנטייה לשינויים תודעתיים דיסוציאטיביים בזמן העירות.
נראה כי מידת הגמישות של זרם התודעה שלנו, נוקשות האבחנה שבין מציאות לדמיון, ויציבות ההפרדה בין המודע ללא-מודע, הם תכונה קבועה המאפיינת אותנו, בין אם אנו ישנים או ערים.
ביבליוגרפיה
Fassler, O., Knox, J., Lynn, S. J. (2006). The Iowa Sleep Experiences Survey: Hypntizability, absorption, and dissociation. Personality and Individual Differences, 41, 675-684.
Giesbrecht, T., & Merckelbach, H. (2006). Dreaming to reduce fantasy? – Fantasy proneness, dissociation, and subjective sleep experiences. Personality and Individual Differences, 41, 697-706.
Irwin, H. J. (1988). Out-of-the-body experiences and dream lucidity. In J. Gackenbach, & S. LaBerge (Eds.), Conscious Mind, Sleeping Brain. New York: Plenum Press.
Lange, R., Thalbourne, M. A., Houran, J., & Storm, L. (2000). The Revised Transliminality Scale: Reliability and validity data from a rasch top-down purification procedure. Consciousness and Cognition, 9, 591-617.
Schenck, C. H., Milner, D. M., Hurwitz, T. D., Bundlie, S. R., & Mahowald, M. W. (1989). Dissociative disorders presenting as somnambulism: Polysomnographic, video and clinical documentation (8 cases). Dissociation, 2, 194-204.
Watson, D. (2001). Dissociations of the night: Individual differences in sleep-related experiences and their relation to dissociation and schizotypy. Journal of Abnormal Psychology, 110, 526-535.
Watson, D. (2003). To dream, perchance to remember: Individual differences in dream recall. Personality and Individual Differences, 34, 1271-1286.
