תאומים וגבולות – מבט על "מדינת התאומים" בתוך המרחב המשפחתי
מאת ורד בן פורת
משפחה- מרחבים וגבולות
כשמדברים על גבולות בהקשר אישי, מתכוונים לכך שלכל אדם ישנו מרחב משלו, שבתוכו מתקיימת אישיותו הייחודית. כמו מדינות העולם, הכוללות טריטוריה ומרחב מוגדר המתוחם על ידי גבול, כך גם בני האדם.
הגבול הוא אותו קו מופשט, מדומה, שמבדיל כל אדם מסביבתו האנושית. גבול זה הוא משמעותי ומכריע בקיומו של האדם, שכן הוא מאפשר לו להגדיר את הצרכים הנפשיים והפיזיים שלו, ולהגן עליהם באמצעותו. בניית אותו גבול הנו תהליך המתמשך לאורך כל חייו, תוך כדי הכרה ובדיקה של רצונותיו, צרכיו, יכולותיו, מגבלותיו.
ברגע לידתו, נפרד התינוק מהמרחב הפיזי המשותף לו ולאמו, והופך לבעל גבולות ברורים משלו. כך מבחינה גופנית, אולם משאר הבחינות הוא תלוי בה לחלוטין, ולכן המרחב שלו מחובר לשלה, והוא עדיין חלק ממנה. תהליך ההפרדות מהמרחב המשותף הוא הדרגתי, בהתאם לצרכים והיכולות של הילד המתפתח.
האם עוברת גם היא תהליך הדרגתי של פרידה ויצירת גבולות אל מול הילד: בתקופה הראשונה הגבולות בינה לבינו יהיו מטושטשים, והיא תבטל צרכים רבים שלה על מנת לספק את אלו של התינוק. כשיהיה בן שלוש היא תוכל לבקש ממנו לחכות בסבלנות עד שהיא תסיים את שיחת הטלפון, ובגיל חמש היא כבר תוכל לדרוש ממנו לשכב לישון בתשע, כי היא עייפה, וגם לה מגיע זמן לעצמה. כלומר – בהדרגה, בהתאם לגילו של הילד, היא תציב גבולות בין המרחב האישי שלה, לבין הצרכים הקיימים במרחב שלו.
משפחה, אם כן, ניתן לדמות ליבשת שבה מתקיימים מספר מרחבים אישיים, מדינות, זה לצד זה, וביניהם מתקיימים קשרים שונים, ביחסים הנעים משלום עד למלחמה, מקואליציות בעלות אינטרסים משותפים, עד ליריבויות וקונפליקטים שכמעט ואינם ניתנים לפתרון. ניתן לומר, שבנוסף לגבולות של היחיד, ישנם במשפחה עוד גבולות, אלו שתוחמים תת-קבוצות, מעין טריטוריות משניות, כגון: בין "מדינת" ההורים לבין "מדינת" הילדים, בין שני אחים לאח שלישי, בין הורה וילד אחד לבין ההורה השני, או לאחים אחרים, ועוד. ישנם גבולות שמקורם בהירארכיה, והם נוצרים באופן טבעי, כמו בין הורים לילדיהם, או בין אחים הקרובים במין או בגיל. ישנם שמתגבשים במהלך הזמן, כתוצאה מקשרים רגשיים, ממטרות משותפות, כמו בתוך חבורת אחים. ישנם קבועים, וישנם דינמיים, הנוצרים בהתאם לצרכים המשתנים. גם כאן, תפקיד הגבול הוא של הגדרה ושמירה על הצרכים הייחודיים, המשותפים לכל חברי הקבוצה.
תאומים – מרחב פרטי ומשותף
תהליך ייחודי נוצר בהקשר זה אצל אחים תאומים. הם מתחילים את חייהם ביחד, ומראשית התפתחותם הם מתגבשים לשתי זהויות: האחת פרטית, נפרדת, בעלת גבול אישי, והשניה כחלק מצמד, בעלת גבול משותף. למעשה, מעצם היותם יחד ברחם אחד, או מחוברים לשלייה אחת, חולקים השנים את אותו המרחב.
חלוקה וחיבור אלו יימשכו לכל אורכו של תהליך התפתחותם.
בניגוד ליחידיים, המגיעים למשפחה כל אחד בזמנו, הם מצטרפים כ"קבוצה" לתוך המשפחה הקיימת, כלומר, בהירארכיה הגילאית המשפחתית הם נמצאים באותו מיקום.
ההורים מתייחסים רגשית כבר בשלב ההריון ל"שלושה" – לשניים נפרדים ולזוג המתהווה. עם הלידה, ההורים, וגם האחים הבוגרים אם ישנם, קולטים אותם ביחד ועשויים לראותם בשלב הראשון כיחידה אחת.
בהקשר זה, ניתן לדמות זוג חדש שמצטרף לחבורה מגובשת. ה"ותיקים" יראו אותם תחילה כיחידה אחת, "הזוג אברהמי", ורק לאחר זמן, היכרות ממושכת יותר והיווצרות קשרים אישיים, הם יתפסו את מקומם בחבורה, כל אחד בנפרד.
אפשר לומר, אם כן, שתאומים, בהיבטים רבים, נתפסים על ידי עצמם ועל ידי סביבתם כ"מדינה" אחת, בעלת גבול אחד.
כל אלה יוצרים לכל אורכו של תהליך ההתפתחות של התאומים זהות מורכבת, המשפיעה על תפיסת וגיבוש מושג הגבולות האישיים, הן מצד הילדים, והן מצד ההורים.
היות ועבור התאום אחיו הוא חלק מזהותו, והוא מכיל אותו גם במרחב האישי שלו, השאלות הנשאלות בהקשר של גבולות, הן:
היכן אני נגמר ואחי מתחיל? איפה נמצא הגבול בינינו? איפה הגבול בינינו לבין שאר בני המשפחה? איך רואים אותנו מבחוץ, כאחד או כשניים? היכן יש לי יותר כוח, מעמד, השפעה – כאחד או כשניים? האם גם כאחד אני שווה, אהוב, מתקבל? האם כדאי לי יותר להמשיך ביחד או להיפרד, ליצור גבולות משלי? מה יקרה לקשר שלי עם אחי אם ייווצר גבול ברור בינינו? מה יקרה לי? מה אפסיד ומה ארוויח?
שאלות אלו מדגימות את המורכבות הגדולה שקיימת בנושא זה. עבור הילדים, ישנם יתרונות רבים, וכן מגרעות, במצב הנתון. הקשר ביניהם מספק להם בטחון והגנה, כוח ועוצמה, אינטימיות רגשית, אחריות הדדית, חברות קרובה ומספקת ועוד. מאידך, יש בקשר זה פוטנציאל לתלות גדולה ומגבילה, השוואה ותחרות, ביטול העצמי לטובת הזוגיות, יחד מעיק וצפוף, ועוד. חיפוש וגיבוש הגבולות האישיים הופך למשימה לא פשוטה, הכרוכה בקונפליקטים פנימיים וחיצוניים, ובצורך לוותר על יתרונות ורווחים שקיימים רק בטריטוריה המשותפת.
תאומים והורים – היכן הגבול?
גם מקומם של ההורים מורכב למדי. לכל אורך תהליך ההתפתחות של הילדים, מתקיים קשר הדוק בין יכולתו הרגשית של ההורה לראות את ילדיו כ"שתי מדינות" נפרדות, לבין יכולתם של הילדים ליצור גבולות אישיים.
אולם עבור ההורים משימה זו אינה פשוטה וקלה למימוש, ואינה מובנת מאליה כלל וכלל.
גידול תאומים, בעיקר בשנים הראשונות, הנה משימה קשה ומתישה, הדורשת הרבה אנרגיות, פיזיות ורגשיות. הורים רבים מגדירים זאת כמצב של "הישרדות". עקרונות חינוכיים ואחרים, שחשבנו שבלעדיהם אסור לגדל ילדים, מפנים את מקומם לפתרונות מיידיים ויצירתיים.
גישה מוצקה המחייבת גבולות ברורים לצורך מימושה, הגורסת ש"ילדים לא מרדימים על הידיים!", עלולה להראות לא רלוונטית כשכל מה שאתה רוצה שהילדים פשוט יירדמו, כדי שאתה תוכל להציל עוד שעת שינה לטובת שפיותך.
הבנה והקשבה לצרכים אישיים נעשית מסובכת מאד כששני תינוקות צורחים, וצריך להאכיל אותם עכשיו ומיד, ולבד.
הגדרת הגבולות האישיים,אם כך, ומתן מקום וזמן למרחב הפרטי, לא ממש אפשרית.
עם הגיעם של התאומים הביתה, ובחודשים הראשונים, משתנים ואף מטשטשים הגבולות בין חברי המשפחה: המרחב הזוגי נפתח, ובני הזוג חולקים אותו באופן אינטנסיבי עם ילדיהם; אם יש אחים גדולים, הגבולות הקודמים שלהם עוברים זעזוע ושינוי; דמויות נוספות: סבתא, קרובים אחרים, מטפלת, או-פר, מצטרפות למערך הטריטוריות הקיים, ומשנות את המרחב בבית.
"מדינת התאומים" מכילה בתוכה יותר משני ילדים. היא בעלת קיום, נוכחות ועוצמה של שניים ועוד אחד – הזהות המשותפת. במובן זה שרטוט הגבולות שונה לחלוטין ממשפחה בעלת אחים יחידיים, שם ה"מדינה" הנחשבת לחזקה ומגובשת ביותר היא של ההורים, כמנהיגי המשפחה, וכן מתוקף היותם זוג בעל גבולות ברורים מול הילדים. התאומים קיימים כיחידה בעלת איכות דומה לשל ההורים - הרי גם הם מגיעים למשפחה כזוג!
במשפחה חד הורית, ישנה משמעות שונה ומורכבת יותר ליחסי הכוחות האלו, שהופכים שני ילדים, ולמעשה שלושה (תאומים וזהותם המשותפת), ליחידה גדולה יותר מהורה יחיד.
ישנם שלבים בהתפתחות ההורית, כלומר בתפיסת ההורה את תפקידו, את יחסיו ואת רגשותיו כלפי ילדיו, השונים בתכלית מההתפתחות המתרחשת עם ילדים יחידיים. הם נוגעים בהתקשרות לשני תינוקות בו-זמנית, ובקושי ליצור מערכת נפרדת ומלאה עם כל אחד מהם. התקשרות של ההורים לילדיהם כרוכה בהסתגלות רגשית לשניים בעת ובעונה אחת. היות ולא פשוט לעמוד במשימה זו, ישנה נטייה טבעית לטשטש את הגבול בין שני התינוקות, להתרגל ולהכיר אותם כישות אחת. ההפרדה וההתייחסות לשתי זהויות מתרחשת כאשר ההתמודדות נעשית קלה יותר. הפנאי הרגשי והפיזי הנדרש להיכרות אינטימית וקרובה עם התינוק, חסר, או אינו קיים במידה מספקת אצל הורה לתאומים.
להתחלה זו של הקשר ישנה השפעה רבה על המשכו, ותחושת חוסר זו מלווה, במידה זו או אחרת, הורים רבים לתאומים. היבט הנוגע בענייננו הוא זה שגורם להורה לחשוב על אחד בהקשר לאחיו: "א. הוא חכם, אבל ב. הוא זריז", "ג. עושה כך, מה עושה ד?" כלומר, לראות אותם כיחידה אחת, מחולקת לשניים. מצב זה נובע מכך שמטבע הדברים לא נעשתה הפרדה מספקת ולא נוצרה ההזדמנות להכיר ולחוות במלואו את הקשר עם כל אחד מהילדים. התייחסות רגשית נפרדת לאחד בלבד, מבלי "להזכיר" את השני, נתפסת כ"פירוק" היחידה השלמה, כ"בגידה", כבחירה או העדפת אחד מהשניים.
גבולות וקשיים בגידול תאומים
ההשפעה של כל אלה על כל נושא הגבולות: הגדרתם, יצירתם, הצבתם ומימושם היא מורכבת, ובעלת היבטים שונים.
ישנם מספר תחומים עיקריים, שבהם הקשיים או המכשלות, בביטויים בחיי היומיום, נפוצים יותר ומוכרים במשפחות רבות.
בכל הקשור ליצירת זהות נפרדת אצל ילדיהם, שהיא כאמור הבסיס לגיבוש הגבול האישי, נוקטים הורים בדרכים שונות. ישנו רצף ובו דרגות שונות של יכולת ומודעות הורית, שגורם לשיטות חינוך וגידול שונות. ישנם הורים שרואים בבירור את הנפרדות, ומגדלים את ילדיהם תוך שמירה על זהות ייחודית. הורים אחרים מבינים ומודעים לצורך בנפרדות, אך מתקשים לחוש ולעשות זאת באופן ספונטני, ומקדישים לכן אנרגיה רבה ליצירת נפרדות על ידי פעולות חיצוניות המעמידות גבול מלאכותי, שלא בהכרח תואם את הצרכים של ילדיהם: משכנים אותם בשני חדרים מיד עם הגיעם הביתה, מפרידים אותם למסגרות שונות כבר בינקות, מכריחים את הדודים לקנות מתנות שונות בתכלית, ועוד.
בצדו הקיצוני של הרצף, נמצאת חוסר יכולת להבין ולראות נפרדות זו, ובהתאם, לגדל הילדים כשניים שהם אחד.
תאומים יוצרים לעיתים קרובות מעין עולם משלהם, בעל הווי פנימי, וקודים מוסכמים.
זעקות וצווחות רמות שנשמעות מכיוון החדר של התאומים גורמות לאבא לרוץ בבהלה ולתכנן את פעולות הצלה. כשהוא מגיע, הוא מוצא שניים מתגוללים בחדווה על הרצפה, ושואלים בפליאה: "אבא, מה אתה עושה פה?". מה שנשמע לו כריב נוראי, היווה עבורם פתיחה למשחק משותף.
תמונה מוכרת זו מבהירה את מהותה של אותה הוויה: הם פועלים מתוך הבנה הדדית, בתוך כללים מקובלים על שניהם, ובהיכרות קרובה של צורכיהם, ביחד ובנפרד. זהו המרחב המשותף שלהם, ש"זר לא יבין אותו", והוא בעל חשיבות רבה להתפתחותם.
הורים רבים מוצאים עצמם לעיתים מחוץ לעולם זה, וחשים שאינם יודעים ומבינים את המתרחש בתוכו. הם עלולים לחוש מאוימים, ולנסות לחדור אל תוך גבולותיו על מנת להשיג ידיעה ושליטה. הם עלולים גם לאפשר את קיומו ללא התערבות כלל, ובכך להפוך את הגבול לגורם שמחד יחזק את כוחו של הצמד, אך מאידך ירחיק ויבודד את הילדים בתוך עולמם.
אחת ממטרותיו העיקריות של גבול עבור התפתחותו של הילד, הנה הצבת המציאות ומגבלותיה אל מול דחפיו, ובכך מתן ההזדמנות ללמוד את חוקיו וכלליו של העולם שבו הוא חי, ולהשתלב בסביבתו. הורה לתאומים נתקל פעמים רבות במצב שבו ילדיו נמצאים בו זמנית בשני שלבים שונים בהתפתחותם, או כאשר אחד מהילדים מסוגל לקבל את הגבול, ואילו השני מתקשה, מתנגד או שאינו משתף פעולה.
"בגמילה מטיטולים, למשל, עשוי להיווצר מצב שבו ההורה יעודד את האחד, ויכוון אותו לכללי ההתאפקות והעשייה המתוכננת בשירותים, ויאפשר לאחיו כללים אחרים לגמרי, אם הוא עדיין לא בשל לגמילה."
תפקידו המורכב של ההורה עולה במצבים כמו: "פרידה בגן הילדים , הכנת שיעורי בית, השכבה, גמילה ממוצץ", וכמובן רביםאחרים, ואת כולם מאפיינות אותן דילמות: איך לדרוש גבולות מאחד, ולוותר לשני, בהתאם ליכולותיהם השונות, בעת ובעונה אחת; איך להיות הורה שמציב גבולות, כאשר קיימת שאלת המסר המפוצל, וכיצד יכולים גבולות אלו להיות ברורים ועקביים, ולהתקבל על ידי שני הילדים.
בכל מערכת בעלת כללים וחוקים, קיימת הסנקציה כדרך לאכוף אותם. השימוש השגור בחיי היומיום במשפחה הוא כעס, איום בעונש או יישומו כתגובה על התנהגות לא נאותה. הילד רואה בתגובות אלו איום על אובדנם של התמיכה, הקבלה והאהבה של הוריו. וכך, על מנת להבטיח את המשך קיומם של כל אלה, הוא מעדיף להיענות להורים, להישמע להם, לקבל את הגבול הנדרש ולשנות את התנהגותו.
אצל תאומים, ישנו תמיד האח כגורם נוסף על ההורים, כמישהו קרוב ומשמעותי, שמספק אהבה ותמיכה. "גם אם אימא כועסת עלי ולא מדברת איתי, אח שלי כן חבר שלי וכן ישחק איתי!"
האיום באובדן הקבלה והאהבה של ההורים אינו בעל עוצמה כמו אצל יחידאי, שכן ישנו פיצוי מיידי בסביבה. כוחה של הסנקציה, אם כך, נחלש, וההורה מתקשה להשתמש בה כדרך לאכוף גבולות וכללים.
במצבים רבים נוקט ההורה בסנקציה זהה כלפי תאומיו, כאשר האחריות למעשה שבגללו היא ננקטה, מוטלת רק על האחד.
מצב אחר הוא, כששני הילדים עוברים יחד גבול מסוים. ייתכן שכל אחד מהם עושה זאת מתוך צרכיו האישיים:
"שני הילדים מקימים רעש בחדר השינה, האחד כדי לבדוק את תגובתה של אימא, ואילו השני מתוך פחד להירדם. תגובת האימא תופנה להפרת הכללים הדומה, ולא למניעיה השונים".
כל אלה נובעים מאותו חלק בהורה, התופס את השניים כקבוצה בעלת זהות משותפת.
ישנם גבולות שהורים מעמידים מתוך חוסר יכולת להתמודד עם רעש ומהומה של שניים.
"תפסיקו שניכם עם הצעקות ותלכו לחדר!" הוא משפט שיכול להיאמר גם כתגובה למצב שבו
ה"צעקות" היו למעשה דיבורים בעוצמה רגילה - לילד אחד....
ישנם גבולות שההורה יוצר מתוך חשש שהעוצמה המשותפת, הקואליציה, חזקה מסמכותו, ומטרתם "לפרק" את היחד, את הכוח המשותף של השניים.
גבולות מסוגים אלו הנם למעשה תגובות, המשרתות צורך עכשווי ומיידי ונוצרות לרוב באווירה סוערת, תוך ריב או קונפליקט. הן עשויות אמנם להעניק להורה תחושה של שליטה במצב, אך אינן בעלות ערך באשר לבניית גבולות ברורים ומשמעותיים.
דברים אלו משקפים אך מעט מהמורכבות הקשורה בנושא הגבולות, במשפחה שבה גדלים תאומים.
מטרתם היא התבוננות בתחום שרובנו מכירים כחלק ממציאות יומיומית. ההתמודדות האינטנסיבית, ברמה המעשית, אינה מאפשרת לנו תמיד לבדוק רבדים אחרים, מקורות רגשיים ואחרים להתנהגות שלנו, ושל ילדינו. הורה לתאומים נתקל בשאלות והתלבטויות הקשורות בהצבת גבולות, ששונות במהותן מזו של הורה ליחידיים. שוני זה עלול ליצור תסכול, תחושה של "איך הורים אחרים מצליחים ואני לא?", או לחילופין "למה הילדים שלי כל כך לא ממושמעים/ לא מקבלים גבולות/ שונים מילדים במשפחות אחרות?"
במאמר עולים דברים, שעשויים לספק תשובות או הבנות לגבי שאלות אלו. עיקרם של הדברים הוא: הורות לתאומים, כמו התאומות עצמה, הנה הוויה שונה, מראשיתה של הדרך ולכל אורכה מזו של הורות ליחידיים.
השוואה לאחרים, על כן, אינה רלוונטית. הבנתם והכרתם של הגורמים הייחודיים מסייעת להורה במציאתה ובחיזוקה של דרכו האישית.
