מקורות

אחד ממקורות הלעג העיקריים להומואים מאז ילדותם, דרך התבגרותם ובמשך בגרותם הצעירה מכוון כלפי נשיותם, המאיימת על התדמית הגברית של צעירים הטרוסקסואלים רבים, במיוחד בגיל ההתבגרות. ביטויי לעג אלה נמצאו במחקרים רבים מהשנים האחרונות כטראומה האחראית לשיעור המוגבר של הפרעות נפשיות שונות בקרב קהילת הלהט"ב, הגדלה בתוך החברה ההטרוסקסואלית הדומיננטית, לרוב ללא כל אמצעי תמיכה. במגזרים מסוימים בחברה השכיחות המוגברת של גברים העוסקים במקצועות "נשיים" (גננות ילדים, עיצוב אופנה, איפור וכו') עלולה אף היא להוות גורם המנציח את העמדות השליליות, בעיקר של גברים הטרוסקסואלים. ניסיונות טיפוליים שמכוונים ל"תיקון" "ליקויים" והפרעות בתחומים שונים העלו תוצאות דלות יחסית. בשנים האחרונות אנו עדים לשגשוג הפסיכולוגיה החיובית המכוונת לטיפוח וחיזוק ה"חוזקות", התכונות החיוביות של האדם במקום ניסיון לתקן את "חולשותיו". המאמר עומד על היתרונות היחסיים שיש לגישה זו לגבי טיפול בגברים הומואים דווקא ע"י קבלה וטיפוח תכונות והתנהגויות הנחשבים "נשיים" אך הם תופסים מקום הולך וגדל בחברה, כמו גנני ילדים, מעצבי אופנה ועוד. חיזוק החוזקות האופייניות של גברים הומואים, כחלק מתפיסת הפסיכולוגיה החיובית, מוצעת כמפתח לקבלה עצמית שבעזרת חינוך הציבור לגמישות מגדרית עשויה להקל על סבלם הנובע מלעג להתנהגות נשית.

 

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה לאפיין הפרעות כפייתיות שונות על סמך תוכן האובססיות. Relationship OCD מאופיינת ע"י אובססיות בקשר להתאמת בן/בת הזוג וכמו כל אובססיה היא מלווה חרדה ולפעמים אף קומפולסיות (למשל, בדיקת נשים אחרות והשוואתן לבת הזוג). כמעט כל מטופליי הסובלים מההפרעה העלו לא אחת את השאלה הלגיטימית האם מדובר בהפרעה או באי-התאמה "אמיתית". הנה, אפוא, כמה מההבדלים בין אי-התאמה "אמיתית" שכזו ובין הפרעה כפיייתית ביחסים (ROCD). מבחינת המטפל, בעיקר הפסיכודינמי, חשוב להבדיל את ההפרעה מפחד מפני אינטימיות, אשר לרוב אינו מאפיין את הסובלים מההפרעה, אשר בה ה"פורמט" של החזרתיות חשוב לא פחות מהתוכן.

 

סרטון בו מציגה הפסיכולוגית נורית ידלין את מתנת הפרידה שקיבלה לרגל פרישתה משירותי הייעוץ הפסיכולוגי לסטודנט באוניברסיטת ת"א. בצד עבודתה כפסיכולוגית, פיתחה נורית תחביב של צילום קליניקות של מטפלים ובשנת 2008 הציגה את עבודותיה בתערוכה שהתקיימה בספרייה המרכזית של אוניברסיטת ת"א.

 

לפי הקריטריונים של ה-DSM, מצטיירת דמותו של הסכיזואיד כאדם קר ומרוחק, שאינו זקוק לחברת הבריות ומתבודד מתוך העדפה ובחירה חופשית. לעומת זאת, כמעט כל התיאורטיקנים (רובם ככולם בעלי אוריינטציה פסיכואנליטית) רואים את ההתרחקות הקיצונית הזו כתגובה טראומטית לדחיית ניסיונותיו של התינוק להתקרב אל הדמויות המשמעותיות בחייו. האם ייתכן שיש אנשים אינדיבידואליסטיים שבאמת ובתמים אינם זקוקים כל כך לחברת הזולת, או שמא גם הם סובלים בהכרח מ"בדידות בלתי נסבלת שאין להימלט ממנה" כמתואר בספרות המקצועית?

 

מחקר-על של 19 מדגמים בלתי-תלויים מצביע על כך מאושש את התדמית של מתכנתי מחשבים כמתוכננים ומופנמים, אך פתיחות לחוויה – תכונה המעידה על חדשנות, יצירתיות ודמיון מפותח שמאפיינת בעיקר אמנים – היא קו מרכזי באישיותם

 

למעלה מ-20% מהאוכלוסייה סובלים או סבלו מדיכאון, 30% סובלים מהפרעת חרדה כלשהי וקרוב ל-70% מהסובלים מדיכאון סובלים גם מהפרעת חרדה כלשהי (בעיקר כוללנית). על הימנעות כמנגנון המשותף לשתי ההפרעות ועל השילוב המנצח של טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהפרעה המשולבת. מוצעות גם נגיעות בודהיסטיות כהצעות לתגובות חלופיות במסגרת הטיפול הקוגניטיבי וכמה טיפים והמלצות על מדריכי עזרה עצמית לשימור תוצאות הטיפול. האזנה ערבה.

 

הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית מבטאת דפוס אישיותי והתנהגותי של עיסוק-יתר בענייני סדר, שאיפה לשלמות, שליטה ביחסים בין-אישיים, צורך בכוח על הסביבה, נוקשות, סגירות (במובן של דבקות במוכר והתנגדות לשינוי) ופגיעה ביעילות כתוצאה מרמה גבוהה מדיי של מאפיינים אלה. הגישה העומדת ביסוד מאמר זה היא שבמהלך הטיפול בהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית, חשוב לזכור שאנו נוגעים בתכונות בעלות פוטנציאל חיובי במיוחד (בניגוד להפרעות המאופיינות ע"י אימפולסיביות). במאמר מספר אפשרויות, הלקוחות מגישות טיפוליות שונות בפסיכותרפיה, המוצעות במטרה למתן את מינון-היתר של תכונות חיוביות במהותן כגון דבקות במטרה, התמדה, תכנון, יכולת לדחות סיפוקים וכושר התמדה, לגייסן לצורך השגת שיתוף פעולה של המטופל (למשל, שיעורי בית בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי) ושימוש מושכל בסיבות שהביאו אותו לטיפול (לרוב חרדה ודיכאון) לצורך הגמשת הגנותיו.

 

פסיכותרפיסטית , עוסי"ת קלינית מומחית בטיפול נפשי בשיטה הקלטית , מדריכה , מטפלת זוגית , מטפלת בשיטת אימגו , מטפלת משפחתית , מגשרת , מומחית בבריאות הנפש

 

כתב העת עוסק בנושאים של טיפול באורינטציה פסיכואנליטית, וכן בקשרים שבין הפסיכואנליזה לתרבות וחברה. כתב העת יפעל ברוח האגודה, בפתיחות לזרמים השונים, יצירת רב-שיח, ומעורבות חברתית.

 

המאבק על קהלי יעד דומים לכאורה בין מטפלים למאמנים, ההשקה בין תחומי העבודה, החדירה של מאמנים אישיים לתחומים שנחשבו עד לא מזמן לשדה הפעולה הבלעדי של הפסיכולוגים, יצרו צורך בהגדרות ובהמשגות ברורות המבחינות באופן חותך בין הטיפול הנפשי לבין האימון לחיים. נייר זה ינסה לשרטט את ההבדלים בין שני התחומים על מספר צירים: זירת ההתערבות ומטרות ההתערבות, הנחות היסוד לגבי תהליכי התפתחות וצמיחה של האדם ותפקיד איש המקצוע. כותבות המאמר הילה צפריר ורוני בלקין מרכזות המסלול להכשרת מאמנים בת.ל.מ, מאמנות ומדריכות מאמנים. המאמר מופיע באתר ת.ל.מ.

 

שיח בין-תחומי בין ד"ר לידיה אמיר וד"ר גידי רובינשטיין על פסימיות ואופטימיות מנקודות מבט פילוסופית ופסיכולוגית

 

בימים אלה, כשחלק מהציבור הישראלי קם לבקש סליחות עם שחר, כשהימים הנוראים בפתח, כאשר אנחנו מצווים לבקש סליחה בכל מה שקשור ביחסים בין אדם לחברו, כדאי לחשוב לרגע על הסליחה מנקודת מבט פסיכולוגית. מדהים לראות שתחום הפסיכולוגיה של הסליחה (psychology of forgiveness), המבוסס כאמור מבחינה פילוסופית על המוסר הנוצרי, הרחיק לכת עד כדי הכוונת הטיפול בתופעות כמו אלימות במשפחה ופגיעה מינית לכיוון של סליחה לתוקף, סליחה הנחשבת שלב בתהליך הריפוי הנפשי של הקורבן. הואיל ורוב נפגעי/ות התקיפה המינית הכירו את תוקפיהם ומאחר שלפי התפיסה הדתית המשפחה היא ערך עליון ולכן יש לשמור על "שלום בית" כמעט בכל מחיר – פסיכולוגים נוצרים רתמו את התהליך הטיפולי לשרת רעיון זה. הנפגעים והנפגעות מתבקשים בעצם "להושיט את הלחי השנייה" כשהם סולחים.