החינוך הפנימייתי לילדים ולבני נוער הינו אמצעי מקובל לחִברות של החוסים בהם ולהשגת מטרות שונות (ערכיות, חינוכיות, אינטלקטואליות, לימודיות, והגנתיות). בישראל החינוך הפנימייתי למתבגרים בגילים 18--12 נפוץ למדי בהשוואה למדינות העולם.
קליטתם והסתגלותם של מתבגרים בפנימיות חינוכיות מעסיקות הן את הגורמים החינוכיים-הטיפוליים העוסקים בהכוונת החניכים לקראת היציאה מהבית לפנימייה והן את הגורמים השונים בתוך הפנימייה המעורבים במפגש עם המתבגר. אחד הקשיים המרכזיים נעוץ ללא ספק בעצם עזיבת המסגרת המשפחתית ובמשמעות הפסיכולוגית וההתפתחותית שיש לפּרֵדה ממערכת זו. תהליכים אלה מעוררים פעמים רבות קשיים הסתגלותיים שיש להם ביטויים רבים בתחומים החברתי, הבין-אישי, הלימודי ועוד. אחד הביטויים הקיצוניים לאי-ההסתגלות הוא עזיבת המסגרת הפנימייתית.
מאמר זה מנסה לבדוק את התהליכים ההתפתחותיים-הפסיכולוגיים המרכזיים שהמתבגר עובר בתקופה זו בחייו, ואת השפעתם על השתלבותו בפנימייה ועל עולמו הפנימי.
מאת תהליכים פסיכולוגיים אצל נוער עולה ביציאה לחינוך הפנימייתי
מאת ד"ר יעקב יבלון, מנהל שפ"ח גן רוה ושפ"ח חבל יבנה. המאמר פורסם לראשונה ב"ביטאון לעובד החינוכי-סוציאלי" גיליון מספר 14 ניסן תשס"ה-אפריל 2005
| 910 צפיות |
הוסף למועדפים