מקורות

רוב המחקר בישראל בשדה הלהט"בי מופק באופן "מסורתי" מתחומים קליניים טיפוליים - הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית הקלינית ועוד. שאלתי, איה החינוך? איה האמונים על החיברות המקצועי למקצועות הייעוץ החינוכי וההוראה? אל נשכח, בתי-הספר הם המרכיב המרכזי בסביבה הטבעית והיומיומית של כלל בני-הנוער ולא הקליניקה. לא בכדי אין למורי מורים, מדריכים פדגוגים, יועצים חינוכיים, מחנכות,מורות וגננות משנה סדורה מבוססת מחקר על להט"ביות ועל צמצום בריונות על רקע להט"בופוביה בבתי הספר מבעד לאספקלרייה חינוכית. לבטח שהדבר בעוכרם של באי בית-הספר ובקומפטנטיות של אנשי חינוך לתת מענה לצרכים הדיפרנציאלים של כלל התלמידים בחברה משתנה והטרוגנית.

 

ריאיון שנערך עם פרופ' גידי רובינשטיין במאקו-גאווה על הומופוביה מופנמת בעקבות הטבח באורלנדו

 

הנה בשעה טובה ומוצלחת ולאחר שצלחנו מדבר צחיח של עשייה מוצנעת מאחורי הדלת הסגורה של היועצת - לא רואים, לא שומעים, לא מדברים, האמתלה הקלאסית של "הנושא הרגיש" - הועלו לאתר המקוון של שפ"י, שפ"ינט, תכנים חשובים ביותר - "מד רגשות למורה בנושא הלהט"בי" וכן מפרט של ארגוני סנגור ותמיכה של הקהילה הגאה המהווים כתובות מקצועיות רגישות מגדר ורגישות תרבות עבור בני נוער ואנשי חינוך כאחד: חוש"ן, איגי, מעברים, שוב"ל, הבית הפתוח ועסוואות.

 

פרופ' דורותי אספלאז, חוקרת, מומחית עולמית בתחום הבריונות הבית-ספרית, קוראת לעידוד ולפיתוח מחקר מתחום הפסיכולוגיה החינוכית ומתחום מקצועות הסיוע דוגמת הייעוץ החינוכי על בריונות בית-ספרית מובחנת על רקע להט"בופוביה - נטייה מינית, נטייה מינית נתפסת, זהות מגדרית וביטויי מגדר של תלמידים ותלמידות. בישראל בריונות על רקע להט"בופוביה איננה כלולה עד כה במצבור המחקרים המוקפדים על אודות בריונות בית ספרית - למשל, ראו מחקרו הענף ופורץ הדרך של פרופ' רמי בנבנישתי - ללא התייחסות למשתנים הללו באמתלה כי "הנושא רגיש אך חשוב". בדומה: הערכה לאקלים חינוכי מיטבי- אבחון והתערבות משנת 2001, סקר ניטור האלימות של הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה), התכנית הלאומית לנוער בסיכון, תכניות מחקר בינלאומיות עתירות משאבים, דוגמת התכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני נוער, מכון מאיירס-ג'ויינט-ברוקדייל וכן ממצאי המחקר הבינלאומי בנושא צמצום אובדנות במערכת החינוך 2015, אינם עורכים מחקרים על בריונות בית-ספרית על רקע להט"בופוביה, או כוללים במחקריהם את המשתנים: נטייה מינית וזהות מגדרית של תלמידים ותלמידיות, נערים ונערות. אזי נכון לינואר 2016 מסד הנתונים היחיד על אודות בריונות על רקע להט"בופוביה בישראל מושתת על שלושת סקרי האקלים החינוכי של פורום המחקר של ארגון הנוער הגאה - 2004, 2008, 2012. למותר לציין כי העדר המחקר על בריונות בית ספרית על רקע להט"בופוביה בישראל תוך שותפות הדוקה עם השירות הפסיכולוגי-הייעוצי עם הקהילה המחקרית של פסיכולוגים חינוכיים ויועצים חינוכיים באקדמיה, ועם מכוני מחקר מובילים שנמנו לעיל, מונע התערבויות מבוססות מחקר לקידום המיטביות של כלל התלמידים לצד תכניות מניעה ברמה הראשונית והשניונית של בריונות זו וכן מניעה של התנהגויות-סיכון בקרב נוער להט"ב בישראל.הקריאה של המנהיגות הייעוצית בישראל בעקבות דבריו של פרופ' קורטלנד ליי בשנת 2009 בכנס 2009 בכנס היועצים החינוכיים לאמץ את הגדרת התפקיד העדכנית של היועץ החינוכי כסוכן צדק חברתי של בית הספר בחרה להתמקד אך ורק באי השוויון במערכת החינוך בישראל ובתוך כך בהקצאת משאבי זמן לטיפול בתלמידים ממשפחות מצוקה.וזאת בשעה שבארה"ב ישנה התייחסות מפורשת ליועץ בית-הספר כסוכן צדק חברתי עבור מיעוטים מיניים. מעלה הצעה, הבה נשתחרר מהשמרנות ומהטאבו המיני לרגל השנה האזרחית החדשה 2016, לטובת הרווחה הנפשית והמוגנות של 10 אחוז מתלמידי ומתלמידות ישראל וכן נאמץ את הקריאה של פרופ' דורתי אספלאז לבסס מחקר בתחום.

 

במקומון השכונתי "עת הכרם" פורסמה כתבה הנושאת את הכותרת "זוכרים את שירה", שירה בנקי ז"ל, תושבת שכונת רמת בית הכרם בירושלים, נרצחה על רקע פשע שנאה במצעד הגאווה בירושלים. היא בקשה לתמוך ולחבור לחברים ולחברות שלה למען צדק חברתי-מגדרי ומיני. משפחתה נפרדת ממנה בכאב רב, ומייחלת ליותר סובלנות ולקבלת האחר.

 

ועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל אשר התכנסה ב- 20.7.15 לדון בסוגיה: נוער גאה במערכת החינוך. מ"מ יו"ר הועדה, חברת הכנסת מירב בן-ארי חתמה הדיון במספר מסקנות - "הועדה קוראת למשרד החינוך ליישם ולהטמיע את תיקון מס '5 לחוק זכויות התלמיד שעניינו איסור אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית וכן להכין ולפרסם חוזר מנכ"ל בסוגיה זו בהקדם". החוזר העדכני אינו בחזקת חדשה אלא משקף נאמנה את חוק זכויות התלמיד על תיקונו כבר במרץ 2014 והוספת איסור אפלית תלמידים מטעמים של נטיה מינית וזהות מגדרית."איסור הפליה" מוגדר בחוק כסעיף פלילי, כלומר זהו סעיף שהפרתו גוררת סנקציה של מאסר של שנה או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בה-בעת אין עוררין על חשיבות החוזר הנ"ל כחלק מתהליך קריטי של הטמעת החוק והבאתו משולחנה של ועדת החינוך של כנסת ישראל בירושלים אל משרד החינוך על אגפיו ואל קהילת בתי הספר. החוזר מקבל משנה חשיבות על רקע חוזר המנכ"לית שקדם לו ופורסם כבר באפריל 2015 "אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון" חוזר המנהלת הכללית, ע"ה/8 (ב). ירושלים. חוזר זה התייחס לראשונה ביתר פירוט לבריונות בית ספרית על רקע נטייה מינית לצד נהלים ודרכי פעולה חדים וברורים מאד. מכל מקום, כדברי המפקחת הממונה על יישום זכויות הילד, יש להבנות תרבות תומכת זכויות בקהילה הבית-ספרית באם נרצה כי אכן תהא הטמעה של חוזרי המנכ"ל בהוויה הקיומית ובאורחות החיים של בתי הספר בישראל

 

אם בעבר זיהינו OCD עם פחד מזיהומים, סדר וניקיון וחשש אי-רציונאלי להזיק ליקירינו, הרי שבשנים האחרונות נערכים ניסיונות לסווג את סוגי הכפייתיות עפ"י נושאי האובססיות. אחת הדוגמאות לכך היא אובססיות המופיעות בקרב הטרוסקסואלים הנמשכים אך ורק לנשים, מקיימים איתן יחסי מין ואף מערכות יחסים רגשיות, מתפקדים מינית בצורה תקינה - ועל אף כל אלה, מקנן בליבם חשש מתמיד שמא הם הומוסקסואלים, אולי מודחקים, אשר ביום מן הימים תפרוץ משיכתם לגברים אל פני השטח ותאיים לחסל את משיכתם לנשים ואת הזוגיות שיצרו עם נשים. לעיתים קרובות מלוות האובססיות גם בקומפולסיות בצורת בדיקות מתמידות של הזקפה נוכח סרטים פורנוגרפיים של גייז לעומת סרטים של סטרייטים ופגיעה משמעותית בזוגיות הנוכחית עם נשים.

 

ביסקסואלים סובלים הן מהעמדות ההומופוביות של החברה הסטרייטית והן מעמדות בי-פוביות של קהילת הלהט"ב. עקב כך, הם מגיעים לטיפול פסיכולוגי תוך צורך עז להחליט לאיזה צד הם שייכים, אך מטרת הטיפול לפתח גמישות שתאפשר להם להכיל את הדואליות של המשיכה לבני שני המינים. גרסת וידיאו מעודכנת למאמר שנכתב לפני שנים רבות.

 

השינויים המקרו-חברתיים, ובליבם תפיסות עולם הומניסטיות ופלורליסטיות מודרניות, אף מחלחלים לסקטורים מסורתיים ושמרניים בחברה הישראלית שעד זה מכבר ראו בתפיסות אלו איום על ליבת הערכים והמסורות המנחים את אורחות החיים שלהם. מגמה זו מאפיינת גם את החברה הערבית-פלסטינית בישראל והובילה להיווסדותם של שני ארגוני תמיכה להט"בים ערביים-פלסטיניים. הארגון "אסוואת" ("קולות") מייצג קבוצה לסבית פלסטינית הפועלת בחיפה ומעניקה תמיכה אישית וקבוצתית לנוער להט"ב תוך קידום צדק חברתי-מגדרי בחברה הפלסטינית בעוד שהארגון "אלקאוס" ("הקשת"), פועל למען הכרה בשונוּת מינית ומגדרית בחברה הפלסטינית בירושלים, ביפו, בחיפה ובגדה המערבית.

 

מתוך הדיון בועדה עלה הפער בין חוק זכויות התלמיד האוסר על אפליית תלמידים על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בבית הספר (חוק זכויות התלמיד, תיקון מספר 4 התשע"ד – 2014) ומדיניות משרד החינוך בנושא הלהט"בי (ידיד, רימון, וצימרמן, 2011) לבין עדויות מחקריות חוזרות ונשנות המלמדות על שיעורים גבוהים ועקיבים של אלימות מילולית, פיזית ומינית בבתי-הספר בישראל על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית (פזמוני-לוי, קמה, לביא, פנחסי, ומנחם, 2005; פזמוני-לוי ושילה, 2012; שילה ופזמוני-לוי 2008). נראה כי עד שצוותי החינוך שאמונים על הנושא הלהט"בי יקבלו הכשרה וכלים ללמד את הנושא בבתי-הספר, יהיה צורך בפעילותם של העמותות, ארגוני סנגור של הקהילה או אם תרצו המגזר השלישי.

 

עמדה סובלנית כלפי הומוסקסואליות והומוסקסואלים קיבלה ביטוי גלוי, חד-משמעי ומובהק ב"הצהרת עקרונות על מקומם של אחינו ואחיותינו בעלי נטייה הומוסקסואלית בקהילה היהודית-אורתודוקסית", אשר עליה חתומה קבוצה מכובדת של תלמידי חכמים, מחנכים ורבני קהילות ולפיה יהודים בעלי נטיות הומוסקסואליות הם חלק בלתי-נפרד מהקהילה היהודית האורתודוקסית. עוד מצוין בהצהרה, כי להביך, להטריד או להשפיל אדם בשל נטייתו ההומוסקסואלית או מפני שהוא נמשך לבני מינו מהווה איסור חמור בתורתנו והפרה של הערכים המקודשים ביותר ביהדות (Helfgot, 2010). אנא אנשי חינוך יקרים, דאגו ללמד את תלמידי ישראל סנגור עצמי - לדבר בעד עצמם - תוך הפנייה לקולות המבטאים ערכים הומניסטים ומקדמים פלורליזם אידיאולוגי-ערכי על-מנת לאחות קרעים בעם ולהפיח תקווה ואמונה בקיום האנושי והחברתי של כולנו. שומה עלינו לכבד אדם באשר הוא אדם ואל לנו להדיר אדם על-פי שיוך מיני - נטייה מינית, מגדרי - זהות מגדרית וביטויי מגדר. השינוי מתחיל בהוויה הקיומית והערכית של כל אחד ואחת מאתנו. Helfgot, N. (2010, July 22). Statement of principles on the place of Jews with a homosexual orientation in our community [Web log post]. Retrieved from http://statementofprinc...blogspot.com.

 

עד עתה, הספרות המתחקה אחר החוויה הבית ספרית של נוער לסבי, הומוסקסואלי וביסקסואלי (להט"ב) בישראל ובמדינות מערביות אחרות התמקדה במידה ניכרת במצרף של גורמי סיכון, בעוד שגורמי חוסן פנימיים וחיצוניים המסייעים למתבגרים להט"בים להתמודד ביעילות עם בריונות הומופובית בין כותלי בית-הספר, זכו להתייחסות מחקרית מועטה בלבד. על-מנת לגשר על פער זה, החוקרים ערכו מחקר איכותני המתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם עשרים תלמידים הלומדים בחטיבה העליונה ומגדירים עצמם כלהט"בים. ממצאי המחקר והשלכותיו מדגישים את מרכזיותם של גורמי חוסן סביבתיים בחייהם של בני-נוער להט"ב. אלה אשר רגישים לצרכיו הייחודיים ומסייעים לו לפתח ולחזק מנגנוני התמודדות תוך-אישיים ובין-אישיים עם גילויי הומופוביה במרחב הבית-ספרי. המחקר נערך ע"י אייל בן עמי, ופרופ' רחל ארהרד, אשר מילאה את תפקיד ראש המגמה לייעוץ חינוכי בבית-ספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב וראשת היחידה למחקר ופיתוח בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך. כיום מכהנת כיועצת נשיא האוניברסיטה לשוויון מגדרי ולמניעת הטרדות מיניות. המאמר בדפוס ועתיד לראות אור בכתב העת האקדמי אשר משמש כאכסניה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת למחקר בתחום ההומוסקסואליות- Journal of Homosexuality