מקורות

במשך שנות עבודתי הרבות כפסיכותרפיסט טיפלתי בעשרות מתכנתים, כולם בעלי תואר ראשון ושני במדעי המחשב מאוניברסיטאות, ומה שאפיין אותם יותר מכול היה פרפקציוניזם, וורקוהוליזם, הבנת דברים ברמז ועוד . בסרטון הנוכחי חבשתי את שני הכובעים שלי, כאיש אקדמיה חוקר וכפסיכותרפיסט, וניסיתי לשלב בין ניסיוני כמטפל לממצאי ניתוח-על מרשים של 19 מדגמים שבדק אלו תכונות אישיות מאפיינות מתכנתים. באופן לא מפתיע, התכונות הבולטות היו מוכוונוּת (conscientiousness) ומופנמות. באופן הנוגד את הסטיריאוטיפ המסורתי של תפקיד המתכנת, בלטה רמה גבוהה של פתיחות לחוויה. ייתכן שתכונה זו עולה מהשתלטות הטכנולוגיה הווירטואלית על התקשורת הבינאישית (התכתבות ומגעים ברשתות חברתיות) העולים בקנה אחד עם הקמת מיזמים (סטראטאפים). אולם, הסיבות בגללן מתכנתים פונים לטיפול הן חרדה חברתית הנובעת ממופנמות ופחד מכישלון הנובע מפרפקציוניזם.

 

על רקע השימוש הגובר והולך ביישומי מחשב שונים לצורך פסיכותרפיה בעידן האינטרנט, מעניין להיזכר בניסיון נועז הרבה יותר להשתמש בתוכנת הצ'אט הרובוטית ELIZA, שפותחה באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת, המדמה לא פחות מאשר טיפול רוג'ריאני בלתי מכוון, שאמור במקורו לספק למטופל חוויה מתקנת ליחס הורי שיפוטי. אולי ELIZA אינה מספקת בדיוק חוויה מתקנת, אך היא ללא ספק מתייחסת לדברי המשתמש בצורה הרבה פחות אוטומאטית מנציגי שירות שצריכים "לדקלם" משפטים חסרי כל קשר לדברי הלקוח וסתם שיחות חולין בין מכרים, ידידים ואפילו חברים קרובים המחליפים ביניהם משפטים קבועים מראש. בניגוד ל-ELIZA, בשעת צרה, מרבים רבים מחברינו (ולפעמים אף מטפלינו) לתת עצות מעשיות מהירות כדי לקבל "פטור" מהקשבה אמיתית. מרתק לחשוב שמאז פיתוח התוכנה אנשים הפכו הרבה יותר אוטומאטיים מהרובוט ELIZA שלפחות תוכנת לעבד את דברי המשתמש. לא מפתיע, אפוא, שהמשתמשים הראשונים בתוכנה חשבו שהיא אנושית, או לפחות ניחנה בבינה מלאכותית, בעוד ג'וזף וייסנבאום שפיתח אותה התכוון דווקא להמחיש באמצעותה את השטחיות המאפיינת את התקשורת בין האדם למכונה.

 

מחקר-על של 19 מדגמים בלתי-תלויים מצביע על כך מאושש את התדמית של מתכנתי מחשבים כמתוכננים ומופנמים, אך פתיחות לחוויה – תכונה המעידה על חדשנות, יצירתיות ודמיון מפותח שמאפיינת בעיקר אמנים – היא קו מרכזי באישיותם

 

בתחילת הדרך זכתה התופעה של ייעוץ פסיכולוגי ברשת להתנגדות נמרצת מצד הממסד הפסיכולוגי, אך יותר ויותר מחקרים מצביעים על יעילותו של טיפול כזה שאינה נופלת מיעילותו של הטיפול המסורתי הנערך בקליניקה כשהמטפל יושב מול המטופל. הטיפול ישים במיוחד כאשר קיים מרחק גיאוגרפי בין המטפל למטופל, כאשר המטופל משתייך לקהילות בהן עדיין קיימת סטיגמה לגבי פנייה לטיפול פסיכולוגי, כאשר המטופל נכה פיזית ואינו יכול להגיע לקליניקה, באזורים בהם חסרים מטפלים וכאשר המטופל עובד בשעות לא מקובלות. במקרים מסוימים ניתן להתגבר על הקושי המובן לעשות את הצעד המאוד לא פשוט לפנות לטיפול, לפחות בשלביו הראשונים.

 

בניסיון להעלות למודעות הציבורית את האפשרויות והסיכונים של החיים המקבילים ברשתות החברתיות, פירסמתי מאמר דעה ב"הארץ דה מרקר" על הפסיכולוגיה של פייסבוק וטוויטר. על הפנים שאנו מציגים לחברים ברשתות, על הקתרזיס התמידי, ועל האני האידאלי שהחברה מציבה לנו. הפיתוי לזייף זהות ברשת הוא גדול - מה המחיר על כך?

 

מה יכולות ה"שיחות" שלנו עם מחשבים ורובוטים לספר לנו על עצמנו? - מסתבר שלא מעט. וגם: הרובוט האנושי ביותר בעולם. בינתיים. מאת איל שדה.

 

ביקורת היא תמיד נושא בעייתי וקשה כאשר היא קשורה בשמו הטוב של אדם. ברוב המקרים, הצגה חד-צדדית של ביקורת עשויה לגרום לנזקים בלתי הפיכים ולהביא לכך שפרנסתו של אדם תפגע בצורה משמעותית בגלל טרנד חולף ברשת. אבל מה קורה כאשר מטופל כותב ביקורת על המטפל שלו?

 

הרצאה שנישאה בכינוס השנתי ה-15 של איגוד האינטרנט, במסגרת פאנל שעסק בנושא החשיפה העצמית ברשת. ההרצאה מבקשת להצביע על הקשר המורכב והטעון בין שלושה משתנים עיקריים: 1. חווית הבדידות הקיומית –כנגזרת (או גזירה) בלתי נמנעת , של תפיסה תרבותית המאדירה את רעיון האינדיבידואליות, מעדיפה השגיות אישית ומעניקה ערכיות גבוהה במיוחד למימוש עצמי שאפתני של הפרט. 2. אינטימיות- כזיקה רגשית מחוייבת, המחברת בני אדם בקשרי נאמנות אמיצים, ומהווה, מאז ומעולם, את המרפא הטבעי והבלעדי לכאב הבדידות. 3. חשיפת יתר ברשת- כאחת הצורות העכשויות של הניסיון האנושי לטשטש את תחושת הבדידות ולהקהות כאב נפשי באמצעות שימוש בחומרים מאלחשים.

 

נמאס לכם להסביר לסבתא שוב ושוב מה עושה האיקס האדום בפינת החלון של הדפדפן? גוגל מעניקה מתנה לילדים בעלי הורים מאותגרים טכנולוגית: סרטוני הדרכה לפעולות בסיסיות במחשב וברשת שלי דובילנסקי פורסם: 14.12.10, 12:13 ynet

 

הנחת היסוד המקובלת בעולם הרפואה היא שהטכנולוגיה עוזרת לנו לשפר את התקשורת בין המטופלים לבין המטפלים. בין אם אלו פסיכיאטרים, פסיכולוגים או פסיכותרפיסטים. אבל זו לא המציאות תמיד.

 

לנוכח מציאות חייהם המורכבת של נערים הומואים רבים ולאור מקומם המרכזי של אמצעי התקשורת המסורתיים במציאות זו, זוכה המדיום האינטרנטי לתשומת לב רבה בשל חדשנותו ובשל הפוטנציאל המשחרר שבו. בין שלל היישומים המוצעים בו בולטים הפורומים באופיים החברתי ובהרגשת הסולידריות המאפיינת את הדינמיקה הפנימית בהם. מחקר זה מבקש לבחון את תפקידו של הפורום "גאווה צעירה", השייך לפורטל האינטרנט "תפוז אנשים", בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון.

 

אימייל, פייסבוק, טוויטר, סלולר, בלוגים, פורומים ועוד עשרות שירותים וטכנולוגיות מאפשרים לנו להיות מחוברים לאנשים אחרים. לכל טכנולוגיה או שירות חברתי יש מערכת חוקים ומוסכמות בפני עצמם. מבחינות מסויימות מעולם לא היינו כל כך מחוברים ונגישים לתקשורת עם אנשים אחרים. מצד שני כל התקשורתיות הזו, עם ההבטים הנפלאים שבה, מגיעה עם מגוון של קשיים חדשים והשלכות בלתי צפויות