מאוהבת במטפלת שלי, מתי זה הופך ללא נכון?

טל סער1/10/2012

שאלה שאלתית, אופירה ואחרים.
קוראת של הבלוג סיפרה לי שחוותה חויה דומה של התאהבות
וסיפרה לי על מושג של העברה-טרנספרס שיכול להיות לפתולוגי
חשבנו להעלות את השאלה איך ומתי זה הופך לפתולוגי ומה זה אומר..?
המילון של הפסיכולוגיה מפעים מחדש כל פעם:)
ולגבי האיזון, אופירה, אני מניחה שההרהורים יביאו איתם רק טוב
ושלום פנימי.. שאלו יהיו הזרעים הפנימיים לצמחיה טריה ינקותית וחדשה (למה ינקותית?...)
מקווה גם בשבילך..;)
מה שכן, המטפלת שלי לימדה אותי שהאיזון הפנימי מופר הכשמחשבה קטנה שלי מפעילה בית קולנוע שלם, אבל לא סתם-
תלת מימדי ;)

טל סער1/10/2012

דייקת לתאר, אילה. הי אילה ;) אני שמחה שהתהליך שאני מתארת על הכתב מצליח להרטיט בך מיתרים, לגבי הקנאה אני מחייכת לעצמי...
איך המטפלת שלי אומרת, ובצדק אבסולוטי "מישהי אחרת היתה זורקת אותך חמש פעמים" (נשמע בוטה, אבל גם אני הייתי עושה את זה)
אז כן, המטפלת שלי עובדת ושורדת מאוד יפה עם חיה שכמוני:

השלב של ה"ילדה" שבו אני נמצאת הוא די בהתבגרות, בהשוואה לכך שעד לפני חודשיים הייתי יונקת בפנטזיות.. עכשיו זה יותר מתבטא בתחושות של מתבגרת
כך שהניתוח שלך היה קולע ומדויק, אילה, בדיוק המילים של המטפלת שלי, אחת לאחת..
תודה על המשוב, נתת לי הרבה כח הלאה ;)

אופירה אליגון1/10/2012

גל משכר ובולע. היי טל, אני מניחה שאת צודקת. יש בזה הגנה, ומקום קצת ילדי, של מאווים ומשאלות (כמו שאילה תיארה יפה בהשערתה דקות לפניי) עבורי ההתאהבות הזאת היא הוא כמו גל רגשות אינטנסיבי, מפתה מסוכן, וכיף לך שאת נותנת לו לבלוע, מתמכרת לגל הזה עד חנק. עד אושר.

אבל אני לא יכולה שלא להודות שיש בזה, לפני הניתוחים הפסיכולוגיים, החשובים עבורך, משהו שעוכר את שלוותי.
אני שמחה שאת מהורהרת מתמיד, הזכרת לי את עצמי כשתבתי את "מאושרות" (שהתפרסם באתר זה) הייתי "מהורהרת מתמיד" מרוב כעס ואובססיה, ללא משנה מה הנושא- ההרהורים האלה גרמו לי לצאת ולחפש תשובות - אצל אחרים ובתוכי , להתפלש בתוך כאב, להיות באי שקט, להיות כנה ולהבין (אחרי שדי הסתובבתי במעגלים) את עצמי. כולי תקווה שהרהורייך יהיו לדלק. שתמצאי תשובות, שתהיו לאחד ושתפרדי, ושתזכי ליחסים סימטריים ולא בולעניים - תמיד. תשמרי על עצמך או שלא. הלוואי קצת עליי :))

אילה אילוז1/10/2012

טל אמיצה ויקרה. אני קוראת לעיתים את מה שאת כותבת, בהתרגשות ובסוג מסוים של קנאה. בך, באופן בו את נותנת לעצמך להיות במלוא ישותך בטיפול, ובמטפלת שלך, על העוצמה שאת מעניקה לה ולעבודתה איתך.
את זקוקה כנראה לתיקון של דמות אם, באופן שיהפוך אתכן שוב לאחת. בלי חציצה של בגדים, זו בתוך זו, כפי שהיית כעובר. זה בסדר גמור שאת משתמשת בטיפול כדי לענות על הצורך הזה, אבל עלייך לזכור, שהלידה, ההיפרדות הראשונית בוא תבוא, אחריה הגדילה שלך כילדה, ולבסוף הפרידה הממשית עם סיום הטיפול. אני חושבת שאם תוך כדי הסערה הרגשית, תהיה הידיעה הזאת בתוכך, תוכלי לקחת מההתאהבות הזאת את מה שאת זקוקה לו, ויחד עם זה לשמור על עצמך.

טל סער30/9/2012

היי אופירה, כשהלב מלא המח מתרוקן, לא?. אז ממה שמתבהר לי לאט זה ש"כמעט כל מטפל היה פעם מטופל"... וכנראה שגם את..
זה מה שנותן לך את היכולת להבין את הסיטואציה ה"מענה" של התשוקה לאדם היחיד שיכול למלא
רק שעה בשבוע בגבולות ברורים.
אז ככה, אני מגדירה את זה כ"מח תפוס"
בו 20 אחוז משטח המח שלי מוקדש למחשבות על המטפלת שלי, מחשבות בלתי פוסקות מנקרות בירכתי המח
וכל ה80 אחוז האחרים פנויים בחיים עצמם
לפעמים ה20 אחוז מחלחלים עמוק מידי או מתפשטים לכמה ימים...
אני אוהבת את הגישה שלך של לראות את האדם כעץ הדעת... טוב ורע..
אבל נדמה לי שבתור מטופלת מרתיע לחשוב שהמטפלת שלי עשויה מחומר אנושי, לדעתי התאהבות, באה ליצור
איזו אופוריה של הגנה ושהות בעולם מושלם עם איזו אמא ש(כאילו) מעולם לא היתה
והפנטזיות המיניות זה עוד ספר לקריאה... לא תמיד הכי נחמד....

מהורהרת מתמיד....

אופירה אליגון30/9/2012

א ה ב ה. היי מצטערת על האיחור בתשובותי, הילדים והחגים. אז ככה, אני מייחסת את ה"התאהבות" הבלתי נגמרת, המוטרפת, בלי גבולות, עם פנטזיות בועטות וחיות וכל התיאורים שלך, שהם את יודעת, מעידים על קצת מצוקה. חוסר נשימה, חוסר יכולת להכיל (מילה מכובסת, נוראית, ובכל זאת..) את החיים בלעדיה.
הרבה תשוקה ולהט ואיזה אידיאליזציה שאת עושה לזאת שעומדת מולך. אני מייחסת זאת, אם יורשה לי, לגילך שאולי הוא צעיר. אני, הייתי אצל שני מטפלים- בתקופות שונות בחיי - פעם גבר ופעם אישה. היום, כשאני בת 34 ( רחמנא ליצלן, גדלתי בשנה) אני רואה דווקא את המגרעות - כמו שכבר רואים אצל אמא. כמטופלת, כאדם, כאמא, כרעייה, כמשקמת, כמטפלת מינית (לעתיד), כמי שחיה על כדור הארץ הזה, אני יודעת כולם בני אדם, כולנו יצורים נפלאים, נשגבים, מלאי הוד והדר מצד אחד, ומהצד השני - חייתים, יצריים מלאי פגמים. אני דווקא אוהבת לגלות את "המגרעות" להשלים אתם, לקבל למרות ואעפ"י. אני לא מסתכלת על אף אדם בהערצה. כי בעיניי זה מבטל את הביקורת, את האפשרות לבדוק מחדש האם זה טוב לי, נכון לי, האם אנחנו שווים, או לפחות נרתמים במערכת יחסים הזאת. האם אני חשובה פה ומה האינטרס, התגמול, ואיפה זה נקי ואיפה זה פחות. והכל בסדר, אבל אני לא יכולה להתאהב באף מטפל או מטפלת, יכולה להעריך, לפנטז - בסדר. התאהבות היא תחושה של חיים ולב דופק, אבל היא גם מקום תוקע. כמטפלת מינית לעתיד, ששלומדת ובוחנת את מקום של ה"האתהבות" שתדעי, זוגות מאוהבים, בשלב "הטירוף" מוטב שהשלב הזה לא ימשך לנצח נצחים :). התאהבות היא תוקעת כי אנחנו רוצים להיות בסימביוזה כל הזמן, ואז אנחנו לא יוצאים ללמוד, לא פוגשים אנשים אחרים, לא צומחים, לא רוצים לזוז מהאהבה שלנו. אנחנו רוצים להיות "בתוכו/ה" ולא לצידו/ה. אני חושבת שאינטגרציה (עוד מילה מכובסת, שאי אפשר בלעדיה, או שכן - תלוי מה המקצוע) יכולה להועיל. תמיד מול כל אדם בעולם. חג שמח והמשך כתיבה פורה ואמיצה. אופירה

טל סער29/9/2012

הי קוראים יקרים שלי. אופירה ואולי כמה מכם שואלים את עצמכם אם זו שאלה רטורית
"אני מאוהבת, מתי זה הופך ללא נכון?"
אז לא, אני אשמח להפגש עם דעתכם ומחשבותיכם בעניין... מאוד
אולי גם בכם מטופל/ת התאהב?
ומה אתם חושבים בכללי על כל הבלגאן הזה?

טל סער27/9/2012

? [ל"ת].

שושנה רייטר27/9/2012

XXX [ל"ת].