גועל נפש: על גועל בחיים ובטיפול
שפיות זמנית | 22/5/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מי מאיתנו לא הריח מעולם ריח רע שעשה לו בחילה? מי מאיתנו לא טעם מעולם משהו מגעיל? מי מאיתנו לא ראתה מחזה דוחה שהפך את מעיה? גועל היא חוויה קיומית ראשונית, שיחד עם פחד, שמחה, עצב והפתעה מוגדרת לא פעם כ"רגש יסודי", כזה שאנחנו נולדים עם היכולת לחוש אותו ושנזהה בקלות כשאחרים יחוו אותו.
פסיכולוגים אבולוציוניים מתייחסים אליו בגישה ביולוגיסטית-מהותנית ומדגישים את הפונקציונליות ההישרדותית. לעומת זאת קשה להסביר את כל מה שאנחנו נגעלים ממנו באמצעות המשגה מעולם הביולוגיה, בעיקר בגלל שבתרבויות שונות נגעלים מדברים שונים. לכן אנתרופולוגים וחוקרי חברה שונים שמים דגש תרבותי-חברתי כשבאים להסביר תופעה זו.
שני מאמרים נוגעים בנושא הזה בפרספקטיבות שנות אך מעניינות: יורם שורק מנענע10 מקדיש מקום לשתי התפיסות, ומתייחס לניסויים פסיכולוגים בתחום; חנה פרוינד-שרתוק כותבת בכתב העת "מפתח" סקירה יותר רחבה מכיוון הומניסטי, ומתייחסת רבות למתח ולמשמעות של גועל מבחינה חברתית.
אבל מה קורה כשמרגישים גועל בטיפול? מה קורה כשנגעלים מריח הגוף של מטופל? איך מתמודדים תחושת כבס שעולה מסיפור של מטופלת? איזו פרספקטיבה מתאימה להבנת האירוע וכיצד כדאי להתמודד איתו?
