הָיוּ שָׁם זְרִיזוּת, רֹחַק, סִבּוֹלֶת, בִּזְמַן שֶׁהָיָה עוֹדֵף, בִּלְתִּי חָזוּי, חָפְשִׁי
עלון פסיכולוגיה עברית | 11/12/2022 | הרשמו כמנויים
איזה פלא זה – למשך חודש, העולם משחק. לצד פוליטיקה ואסונות, את הכותרות בעיתונים ממלאות ידיעות שקשורות למשחק כדור אחד. מליוני א.נשים מבוגרים מקדישים שעות על גבי שעות לצפיה באנשים אחרים משחקים. המשחק הופך להיות הדבר עצמו, כמעט לחיים עצמם. נצחונות והפסדים, מאבקים ומתחים בין מדינות, מקבלים ייצוג משחקי, עוברים סובלימציה לגולים, פנדלים, עברות בין שחקנים והחלקות על הדשא. על המגרש חלומות יכולים להתגשם, ואף פעם אי אפשר לדעת איזו קבוצה תפתיע (מרוקו! קרואטיה!). תארו לכם את ויניקוט יושב באולפן הפרשנים בדוחה, ומפרשן קיומית-פסיכואנליטית את המונדיאל – 'רבותי, הציבור משחק! המרחב המעברי שולטטטט!'
השבוע באתרנו עוד מאמרים מקצועיים חדשים, פרקים מספרים מעוררי מחשבה וטורים חדשים:
כיצד תשומת הלב לחוויות של הזדהות השלכתית עשויה לתרום למנחי קבוצות? מאמרה של ד"ר אפרת ציגנלאוב דן בהתפתחות המושג "הזדהות השלכתית" ובאפשרויות יישומו בקבוצות. דרך השימוש בדוגמאות מפורטות מתוך התנסויות הכותבת, המאמר מדגיש עד כמה תשומת הלב של המנחה להזדהות השלכתית עשויה לתרום להבנה עמוקה של הקבוצה וליצירת שינוי בעבודה קבוצתית.
כמיליון בני אדם מתאבדים מדי שנה בעולם. מיליון איש ואישה אשר טורפים את נפשם ברגע קודר של עצב, בדידות וכאב. מתי הופך הכאב הנפשי לבלתי נסבל? איך ניתן להבין פעולה כה חריפה וסופית, פעולה שהיא נקודת הקצה של ההתנהגות האנושית? מה הוביל את דורון אסף, חיילת צעירה מקיבוץ מעגן מיכאל, לקפוץ אל מותה? בספר 'מתחת לשמיים השחורים – שיחות על כאב נפשי, אובדנות ותקווה', דפני אסף ז"ל, אמא של דורון, ופרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני ומומחה בתחום מניעת האובדנות, יצאו למסע אישי, חברתי, תרבותי ואנושי, שבמרכזו ניסיון אמיץ וחשוף לברר את שורשי הכאב הנפשי ואת הסיבות המובילות אדם להחלטה להתאבד.
במהלך המסע של השניים, אובחנה אסף ז"ל, כותבת הספר, במחלת הסרטן. כך, שבן-רגע, הפך השיח האינטלקטואלי על אובדן וכאב נפשי - גם חווייתי ואישי. בפרק מהספר הזמין לקריאתכם, פרופ' יוסי לוי בלז, שותפה לכתיבה, מבקש להתבונן במסע המרובד והייחודי שעברו יחד, תוך התייחסות לשאלות שהוציאו אותם אליו מלכתחילה - כיצד ניתן להתמודד עם כאב נפשי?, מה מניע את תופעת האובדנות? ומהן הדרכים למניעתה?
ועוד בנושא במדור סקירות הספרים - ד"ר שירלי אברמי סוקרת את ספרה של אילת בן זיו - "רקדני הריקושט". המאמר מנתח את הספר מנקודת מבט של חקר ההתאבדות והשפעות התאבדות על בני המשפחה: הסוד והבושה, הסטיגמה והאשמה, הכעס והניסיון להבין. דרך ההתבוננות בספר, הכותבת מדגישה ומדגימה עד כמה הדיבור על התאבדותו של קרוב, שהוסתרה, מהווה שלב חשוב בריפוי.
בפסיכובלוגיה -
ליאור שיינפלד מניח את החומרים על המדף, ולוקח אותנו למסע קצר בעולם המיינדפולנס והקשר של השיטה למסעות משני תודעה.
"במציאות, לפני שחוויתי מסעות עם חומרים משני תודעה, היו לי הרבה דיאלוגים עם חברים שהתנסו בחוויות כאלו. הייתי אז בתוך העולם של תרגול ויפאסנה שכחלק ממנו השתדלתי להימנע מצריכת כל חומר משנה תודעה, כדי לשמור על תודעה צלולה ככל האפשר. התפיסה שלי לגבי האופן הנכון לחקור את התודעה היתה ברורה ואף נוקשה- בעדינות, בהתמדה, בתשומת לב אינסופית, עם מינימום חומרים שישנו את האופן שבו המציאות נחוות. מאז, התפיסה שלי לגבי הנושא השתנתה והתרחבה לה והיום אני רוצה לכתוב קצת על האופן שבו תרגול מיינדפולנס, שמהווה דרך משמעותית לחקר התודעה, יכול לעזור לחקור תודעה שמתרחבת בעזרת חומרים."
ופרופ' עמיה ליבליך נהנת משינוי התודעה שהספרות מעניקה, ומפגישה אותנו עם שלוש סופרות זוכות פרס נובל, שהכירה היא בעצמה בזכות הזכיה.
"אני מודה בהכנעה: לעיתים קרובות זוכי פרס נובל לספרות הם עבורי סופרים בלתי מוכרים כלל. וקורה שאני מרגישה – הם זכו, וגם אני זכיתי. כי כך היכרתי יוצר או יוצרת בעולם הספרות, שהיה שווה להכיר. בשנים האחרונות היו בין אלה לא מעט נשים נפלאות: אולגה טוקרצ'וק, לואיז גליק ואנני אמו הן שלוש יוצרות גדולות שהיכרתי רק אחרי שזכו לפרסום בארץ בעקבות קבלת הפרס הספרותי החשוב בעולם. זה משמח כי אל התהליך המוכר ש- מי שמוכר והצליח עשוי לזכות בפרס, מתגלה גם התהליך ההפוך: מי שזכה בפרס מתפרסם ומצליח עוד יותר".
שיר מס' 1 מתוך המחזור "סימונים" / שיימוס היני (תרגום מאנגלית: ליאור שטרנברג)
סִמַּנּוּ אֶת הַמִּדְרוֹן: אַרְבָּעָה מְעִילִים הָיוּ אַרְבַּע קוֹרוֹת שַׁעַר,
זֶה הַכֹּל. הַקְּרָנוֹת וְהָרִבּוּעִים
הָיוּ שָׁם כְּקַוֵּי אֹרֶךְ וְרֹחַב
תַּחַת הָאֲדָמָה הַגַּבְנוּנִית, דָּבָר
שֶׁיֵּשׁ לְהַסְכִּים אוֹ לֹא לְהַסְכִּים לְגַבָּיו
בְּבוֹא הַזְּמַן. וְאָז בָּחַרְנוּ אֶת הַקְּבוּצוֹת
וְחָצִינוּ אֶת הַקַּו שֶׁשְּׁמוֹתֵינוּ הַקְּרוּאִים סִמְּנוּ בֵּינֵינוּ.
צְעִירִים צוֹרְחִים בִּמְלוֹא גְּרוֹנָם בְּשָׂדֶה
בְּאוֹר נִקְלָשׁ, וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לְשַׂחֵק
מִפְּנֵי שֶׁאָז כְּבָר שִׂחֲקוּ בְּתוֹךְ רֹאשָׁם
וְהַכַּדּוּר הַמַּמָּשִׁי שֶׁנִּבְעַט הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם
כַּחֲלוֹם שֶׁל כֹּבֶד וּנְשִׁימָתָם
הַכְּבֵדָה בַּחֲשֵׁכָה וּגְלִישׁוֹת עַל הָעֶשֶׂב
נִשְׁמְעוּ כְּהִתְאַמְּצוּת בְּעוֹלָם אַחֵר…
זֶה הָיָה מָהִיר וְתָכוּף, מִשְׂחָק שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ
לְהַשְׁלִים. גְּבוּל כָּלְשֶׁהוּ נֶחְצָה,
הָיוּ שָׁם זְרִיזוּת, רֹחַק, סִבּוֹלֶת
בִּזְמַן שֶׁהָיָה עוֹדֵף, בִּלְתִּי חָזוּי, חָפְשִׁי.
Photo by Jannik Skorna on Unsplash