פוטותירפיה. רשיון נהיגה ורשיון לחיות.

צביקה תורן | 14/11/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

דפיקה חזקה בדלת. אני פותח. עומד נער גדול. שער ארוך ולא מסודר. פנים מוסתרות חלקים על ידי השיער שנופל על הפנים. גבוה ורחב ונוטה להשמנה. חולצה ארוכת שרוולים למרות שקיץ. מכנסי ג'ינס משופשפים ודהויים. נעליים גדולות וחבוטות. ידו מסיטה קלות את השיער מהעינים. מתגלות עינים קטנות ומבטן נוקב.

הוא- אמרו לי לבוא אליך.

אני- בוא ניכנס.

הוא- לא, אני לא נכנס. אני באתי.

אני- אתה באת, אבל אתה לא נכנס לתוך הבית והחדר.

הוא- לא, אני רק הסכמתי לבוא.

אני- אז מה נעשה?

הוא-תגיד מה שיש לך להגיד ואני אלך.

אני- נשמע שהכריחו אותך לבוא.

שקט.

אני- יש אפשרויות אחדות. שניכנס. שתלך . שנקח מצלמות ונצא לשוטט בחוץ.

לקחנו. יצאנו. הלכנו בין בתים עד שהגענו לשטח פתוח . מרחק עשרות מטרים.

אתה יודע מה?- בוא נחזור. אני ייכנס איתך לבית.

חזרנו. נכנסנו. הצעתי מים וענבים.

- למה רצית שנצלם?

- כי לפעמים קשה לנו להגיד במילים ואפשר להגיד בצילומים.

- אבל לא קשה לי להגיד כלום, אני רק לא רוצה.

- לפעמים אנחנו חושבים שלא קשה לנו, ובכל זאת אנחנו שומרים דברים בפנים. לפעמים אפילו אנחנו מרגישים שעוד מעט נתפוצץ מזה.

שקט.

אני- אז אתה יכול לספר לי במילים, אתה יכול לצלם לי דברים. אתה יכול גם לבחור תמונה מאוסף שאחרים צילמו.

טוב, הדבר השלישי. תביא תמונות.

-הבאתי. עבר מהר על כולן. עבר פעם שניה לאט. הוציא תמונות אחדות ואמר- זהו. אל תשאל אותי למה.

-אני יכול להגיד מה אני רואה בתמונות האלה?

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

היו אלה צילומים של Kyle Thompson, יליד שיקגו ב 1992, מתבגר שהכל נראה סביבו צבעוני ססגוני וטוב- ושום דבר לא טוב לו. זה מה שאמרתי לו.

הוא אמר- בגלל זה בחרתי אותם, בלי להכיר את האיש הזה.

ועוד אמר- דווקא די בסדר אצלך. אבל עכשו אני רוצה ללכת.

אני- בסדר.

הוא- אולי אני ישלח לך מה שכתבתי בטלפון. זה מה שהבהיל את ההורים שלי ובגלל זה באתי.

אני- מה שמתאים לך. אתה יכול להראות לי עכשו או ללכת ולשלוח לי.

הוא- אתה צודק. אני כבר פה.

הראה לי דברים שכתב . "אין טעם בחיים", "כולם מזייפים", ועוד.

אני אומר שהוא כותב רציני.

הוא שואל אם הוא יכול לקחת את הצילומים שבחר ולהביא אותם אחר כך. הוא חושב שיש ילד אחד בכיתה שזה מתאים גם לו.

אני אומר שכשיבוא בפעם הבאה, אני אכין לו עותקים של הצילומים האלה והוא יוכל לקחת אותם.

האמת, הוא אומר, יש עוד צילום אחד שהוא רוצה. אם כבר אני מפתח בשבילו. הוא מצביע על תמונה של זוג בתוך חלון בתוך מבנה בטון גדול ומכוער. הוא אומר שמת שתהיה לו חברה. אם היתה לו- הוא חושב שהכל היה נפתר. כשאני שואל איך הכל היה נפתר, הוא אומר שאז הוא גם היה יודע שהוא שווה, לפחות בשביל מישהי אחת, וחוץ מזה הוא מת לגעת בבחורה, אולי מישהו ייגע בו סוף סוף, אולי גם לו יהיה טוב.

הוא מבקש ממני לקבוע פגישה עם ההורים שלו, כי אין לו רשיון נהיגה. אומר שהוא לא בטוח שיש לו רשיון לחיות.

הלך.

קבענו פגישה בעוד שלושה ימים.