מי טו כמעצב קליניקה בהעברה אירוטית
ד"ר ניצה ירום | 14/6/2022 | הרשמו כמנויים
כתת הבוגרים שאותה למדתי את הקורס 'טיפול תקוע' בסמסטר האחרון במסלול 'פסיכותרפיה במעגלי החיים' במכללת אורנים - הייתה חוויה מצמיחה לשני השותפות.ים במסע הלימודי. בהשראת ספרי החדש 'מצפן לטיפול בזמננו' בחנו את העבודה הטיפולית הנדרשת כיום.
חשוב בעיני לשתף את הקוראים ביישום שעשינו בכיתה לעבודה טיפולית עם המושג הטעון 'העברה ארוטית' - בתרגום לשפה בינסובייקטיבית ובהשראת מהפכת המי טו. הדיון היישומי שנעשה בכתה מורחב כאן בהתייחסות לשאלה בדבר השפעת המי טו על חדר הטיפול, שהעלתה מעיין ברעוז, מורה בתוכנית, אשר ראיינה אותי לגבי הספר בטקס סיום השנה שהתקיים ב- 9.6.22.
את המכלול הזה נביא עתה:
מהפכת ה ME TOO גרמה לשינוי ביחסים ההדדיים המגדריים והמיניים - לא מספיק שאחד משתוקק לשני.יה, חייבים הסכמה הדדית. אלא שביחסי מרות - שבמרחב הטיפולי מדובר ביחסים לא סימטריים והדדיים - אי אפשר לדבר על הסכמה בתחום זה.
כיום העבודה על העברה ארוטית בטיפול תתנהל על מצע של מרחב בינסובייקטיבי, הנפרש בין המטפל למטופל. הוויית הסובייקט, הסובייקטיביות והבינסובייקטיביות הינה התפיסה המכוננת גם במרחב הטיפולי וגם בתרבות הכללית. קולו של הסובייקט - יישמע.
בגישה הקלאסית המטפל הפסיכואנליטי ישב מאחורי המטופל.ת והייתה לו הפריבילגיה לשתוק ולפרש נוכח תשוקות ארוטיות שעלו בחדר הטיפול. הגישה החדשה/הבינסובייקטיבית לא מאפשרת למטפל לשתוק ולפרש כסמכות-על. לכן אמירות אובייקטיביות מצד המטפל כמו 'כאן זה לא יכול לקרות' או ' זה פרטי' (מטפל המגיב למטופל.ת ששואל.ת לגבי חיי המין שלו, למשל) - דורשות תרגום לשפה ולשדה בינסובייקטיבי.
כלומר, המטפל חייב להתייחס כסובייקט לנושאים הנידונים: להיות סובייקט מיני, למשאלה מינית מגולמת כלפי מושא העברתי, התפקיד המוענק למטפל - כל אלה הם חומר לחקירה משותפת במרחב הטיפולי.
אמירות כגון 'גם אני נמשכת אליך' (ג'ודי דייוויס, 1994) או אפילו 'זה יכול להיות נחמד, אבל זה לא יכול לקרות פה' (בדוגמא מאייגן), שאפיינו את התרבות הטיפולית ההתייחסותית בראשית דרכה - לא יכולות לשמש אותנו כיום. אמירה שכזו באה מהמטפל המדבר כסובייקט שוויוני ביחסים ארוטיים - בשעה שהיחסים הטיפוליים הם הדדיים אבל לא שוויוניים (ראה לואיס ארון, 1996). אחרי מהפכת המי טו עניין זה נעשה ברור יותר.
לכן, הכבוד למטופל ולחקירה המשותפת בטיפול והיכולת לשיח על תשוקות ופנטזיות ועל חקירתן בשניים - זה מה שאנו יכולים וצריכים לנהל בסוגיית ההעברה הארוטית כיום. באופן כללי, בנושא ההעברה הארוטית הקול האישי של המטפל יכול לפתות ולהעצים את התשוקה ולהראות כמו היענות ממשית, בעוד שהעבודה הטיפולית בשניים היא מסע של חקירה הדדית.
נראה שבזמננו נוצר מצב דיאלקטי של סובייקטיביות הדדית בחקירת התשוקה. הצורך לתת מילים לדחפים ולמשאלות כמוסות הוא ליבת הטיפול, אבל כבר פרויד (ב'הערות על אהבת העברה', 1915) הזהיר אותנו שבתחום המיניות וההתאהבות אנחנו בשדה מוקשים - חייבים להתייחס, לפרק ולהבהיר אותם, אבל לא לשחק לידי הכוחות הפועלים. אלא שלנו אין את המחסה של הניטרליות והאנונימיות שהוא דרש מהמטפלים. אנחנו נטפל בקול אישי עם שותף, דרך גילוי עצמי ודרך חקירה הדדית כאחד.