אני חולה לא יכולה לענות כרגע לא יכולה לבוא

עלון פסיכולוגיה עברית | 15/1/2022 | הרשמו כמנויים

זוהי שעתו הגדולה של החולי. ונכון לגל הנוכחי – החולי הקל, המוגבל. החולי שמצמצם פעילות אבל ברוב המקרים לא מפרק. שמתיש אבל לא מרסק. החולי שמבקש מנוחה של הגוף, השהיה של מרווץ הנפש. זן האומיקרון, על איכויות ההדבקה המפותחות שלו מחד, והסימפטומים המוחלשים שלו מאידך, לוקח אותנו לסיבוב באזורי נפש יום יומיים יותר, בריקוד האינסופי, בעצם, בין בריאות לחולי, ומאלץ אותנו לווסת משהו בתנועה הרגילה. נכון, הפעם, מי מאיתנו שבימים כתיקונם עובדים בכל מצב ולוקחים את עצמם ואת גופם עד לקצה, נעזרים בבירוקרטיה כדי להכריז – אני חולה, אין לי ברירה, אני חייב.ת עצירה. אבל אולי משהו מכל זה יוכל להמשיך איתנו הלאה? תודעה שמכבדת חולשה, שנותנת כבוד לצרכים עדינים של הגופנפש, שקשובה יותר לצרכים ההוליסטיים שלנו?

באתרנו השבוע – פרויקט חדש ומרגש ומאמרים מקצועיים מעוררי מחשבה: 

לקראת יום ההולדת ה-20 לפסיכולוגיה עברית, החלטנו לחגוג את העושר הקיים באתר במיזם מיוחד: רשימות קריאה של פסיכולוגיה עברית. במשך שני העשורים האחרונים זכינו כולנו להנות מעושר הידע שיכולה קהילה מקצועית ליצור ולחלוק. קרוב לאלפיים מאמרים, כתבות וסקירות מגוונים ומעמיקים של חברי פסיכולוגיה עברית התפרסמו במהלך השנים, ונצבר באתר ידע רב ויקר ערך. מיזם רשימות הקריאה נולד כדי לתת מקום ולהנגיש את הידע הזה.

והידע, לא מפסיק להיווצר, הנה הבציר מהשבוע האחרון – 

מגפת הקורונה, והאמצעים שננקטו כדי לבלום אותה, הגדילו במידה רבה את השימוש בטכנולוגיות המאפשרות לספק שירותי בריאות מרחוק, ובכלל זה שירותים בתחום בריאות הנפש. במאמר זה, ד"ר אמיר טל סוקר בקצרה את ההתקדמות הטכנולוגית והפונקציונלית בעולמות האבחון, הטיפול והשיקום בבריאות הנפש ובוחן את העדויות הנוכחיות בנוגע לישימות, שימושיות ויעילות של טכנולוגיות אלה במגוון מצבים ותפקודים, על כל רצף השירותים – אשפוז, מרפאה וקהילה. כך, הוא מראה כיצד לשימוש בטכנולוגיות בריאות דיגיטליות יש את הפוטנציאל להרחיב את הנגישות של הטיפול המסורתי ובמקרים מסוימים אף לשפר את יעילות הטיפול, ולהוביל לחידושים מרגשים באופן שבו יסופקו שירותי בריאות הנפש בעתיד.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

בעשור השמיני לחייו כתב חיים באר את הרומן "צל ידו", שבו הוא יוצא למסע נפשי לגילוי דמותו של אביו, שממנו הסתייג רוב חייו. דרך המפגש עם הדמויות הבדיוניות, המספר זוכה למפגש מחודש ומתוקן עם עולמו של אביו ולעיבוד רגשות מכאיבים מהעבר. במאמר זה, מסביר ד"ר יצחק הררי כיצד הרומן ממחיש את האפשרות להשתמש בכתיבה ובעולם היצירה, הדמיון והמשחק כדי לשוב בגיל מאוחר אל ההורים, להתפייס עימם ולהשלים עם מגבלותיהם.

במדור הספרים – 'יוצאים לאור' בעריכת איתי אהרון זיו. כחלק מתנועת "הגאווה המשוגעת", בחרו אחד-עשר אנשים לצאת יחד מהארון הנפשי ולספר את קורות החיים הפנימיים שלהם, על המשברים ועל נתיבי הצמיחה והריפוי השזורים בהם. טראומות, דיכאונות, חרדות, התקפים פסיכוטיים ואשפוזים פסיכיאטריים - על כל אלו מסופר כאן בלב פתוח, חשוף ואמיץ. המונולוגים מתארים דרכים שונות להסתכלות על אתגרים נפשיים ועל אופן ההתמודדות האישית איתם, ומתוך כך עולה גם ספק לגבי היעילות של השיטה הפסיכיאטרית המקובלת. לפניכם פרק מתוך הספר, המונולוג של אברהם (אבריימי) פרידלנדר, פסיכולוג בהתמחות קלינית, אשר חווה משבר רוחני בתחילת שנות העשרים שלו והוגדר במצב "פסיכוטי-קטטוני" בזמן האשפוז הקצר שלו. אבריימי הקים יחד עם הרופא שעזר לו לצאת מהאשפוז את בית סוטריה, חלופת האשפוז הראשונה בישראל.

ובפסיכובלוגיה - 

מחקר: מאז פרוץ הקורונה שיעור האבחנה של נערות בדיכאון, הפרעות אכילה וחרדה עלה בעשרות אחוזים.

ופרופ' עמיה ליבליך מכירה לנו את 'צייר לי פיל' - ספר של אמן צעיר שנפטר –

"נער בשם תומר בן עזרי נפטר ממחלה קשה לפני חמש שנים, בגיל 21. לא היכרתי אותו או את משפחתו, אך כמו שגיליתי לפני כחצי שנה (וההסבר בהמשך), הוא היה כשרוני, פורה ויצירתי באופן יוצא דופן – בכתיבה, בציור, במוסיקה ובמגעיו עם בני אדם. ממכלול היצירה שהשאיר בעיזבונו, קטעים כתובים, הקלטות וציורים, ערכה קבוצה של נשים מסורות ספר שאין דומה לו, "צייר לי פיל" יצירות מאת תומר בן עזרי - הצעות להשראה ופעולה".

Photo by Emanuela Picone on Unsplash