בורות | ענת משה

ענת משה | 5/12/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

לאחר היכרות ממושכת ובדיקת המסוגלות שלי הגענו לשלב בו אחרי הצעידה, נחשף בפנינו פתח הבור. היו בדרך לא אחד ולא שניים ולפני שזיהינו אותם הכרנו את סביבתם ואת מזג האוויר שירגיש לנו מתאים כדי להיכנס אליהם.

אני כבר הכרתי את הבורות משום שבעברי שהיתי בהם לבד. התחושה היתה מפחידה והירידה אליהם הייתה כנפילה, כצלילה פנימה עם התחככות בדפנות והיתקלות ברגבי האדמה המשוננים.

הבורות אליהם נכנסנו נראו אחרת לגמרי כשהיית לצדי. צורה שונה בתכלית היתה לכל אחד מהבורות. בור אחד, היה בולט בחושך וכמעט לא נראה באור יום. השני, נפתח ונסגר לסירוגין, בלתי צפוי שכזה. האחר, בכלל לא היה שם קודם ולא הכרתיו. עוד בור שקוטרו רחב נגלה אליי ואחרים נוספים היו בגדלים שונים והנפילה לתוכם כאבה וצילקה את נפשי.

צעדנו יחד בשבילים הפתלתלים והזמנתי אותך לסיור הבורות. לא היה קל אבל הכרחי. אם מכירים אז מכירים. ההזמנה הראשונה שלי היתה לבורות המרופדים יותר, אלה שנראים גם בעיניים בלתי מזויינות, לא עמוקים מידי, לא טובעניים מידי, כאלה שדרך ההתקלות בהם בדקתי האם את מסוגלת להיות איתי ולהגיב להם באופן נסבל עבורי.

נכנסנו, יצאנו, התלכלכנו, החלפנו בגדים ובכל פעם יצאנו להתוודע לבורות הנוספים. היית איתי בבורות וישבת איתי בתוכם. שוחחנו על הכניסה אליהם, על העומק, על ההיווצרות שלהם ומה אני מרגישה בתוכם, עכשיו, כשאני איתך. למדת אותי דרך כל סוגי הבורות. לימדת אותי לזהות אותם ממרחק, גם את אלה שהיו לי חמקמקים וחייכנו זו לזו כשהבנתי שגם אם אפול שוב לבור התאמנתי על הנפילה איתך ומעתה אגיב קצת אחרת, גם אם אמעד לבדי.