מירוץ שליחים שכזה
פרופ. עמיה ליבליך | 12/6/2021 | הרשמו כמנויים
חודש יוני היה תמיד עמוס במיוחד אצלי. באקדמיה זו תקופת סוף השנה – פרידות, מבחנים, טקסים וישיבות סיכום. עוד לא נשמנו לרווחה וכבר – תכניות לשנה הבאה. בחיי האישיים הצטרף לזה כל שנה, בערך באותה תקופה – שבוע הספר העברי, שזכה עכשיו לשם חג הספר. מאז שהופיע ספרי הראשון בארץ בדפוס, בשנת 1977 – כלומר במאה הקודמת – בשנותי בירושלים ואחר כך בתל אביב, זה היה חג גדול בשבילי. אני עוד זוכרת שצעדתי עם הורי הגאים לדוכן של שוקן, וביחד צפינו בשמי המתנוסס ממעל ובערימת הספרים הצהבהבים בחזית הדוכן "חיילי בדיל על חוף ירושלים". ומאז, כל שנה, עם ילדי, נכדי או מי שהיו שותפי לחיים, אני שם; מתבוננים, מדפדפים, קונים, נושאים שקיות של המו"לים הרבים – וגם נותנים רגע רשות לאגו ידידי הטוב להרים את ראשו.
השבוע חוויתי את האירוע העממי הזה בשמחה גדולה, ראשית - בגלל שנעדרה ממנו כליל חברתנו הקורונה. ושנית, משום שגם השנה הופיע ספר חדש שלי בדוכן של זמורה-כינרת-דביר: "רק חיבוק – אהבה אחרי 70".
אבל לא אלה הסיבות היחידות ומכאן הכותרת "מירוץ שליחים" שלמעלה. ברמה האישית, זכיתי לראות ספרים של שניים משלושת ילדי ביריד הספרים. מתי חלוצת המיינדפולנס בארץ, ושותפתי להרבה שעורים וסדנאות, מציגה את שלושת ספריה בנושא זה. יש לה שותפים רבים לכתיבה, וגם להם מגיעות הברכות. אליאב כתב ספר אקדמי בעולם המשפט – זה אחד שאינו מופיע בשבוע הספר העברי, כמובן. ואילו על בכור ילדי, יובל, והסיפור שלו בעולם הספרות - אני רוצה להתעכב. מלבד עיסוקו כגיטריסט, הוא כותב רומנים, ואחרי שהתקשה למצוא להם בית בהוצאות הספרים הרגילות, הקים יחד עם חברו יובל יבנה הוצאת ספרים בשם הוצאת כהל, אותה הגדירו כך "הוצאת כהל היא קולקטיב של אמנים ממדיומים שונים שמשתפים פעולה בקידום החשיפה של היצירות שלהם וביצירת פרוייקטים אמנותיים משותפים". במהלך שכזה – שדומה לו למשל תולדותיה של הוצאת הוגארת' שהקים ליאונרד וולף כדי לפרסם את ספריה של רעייתו וירג'יניה - הפכה הוצאת כוהל לבית למחברים יוצאי דופן, צעירים כשרוניים, שבחלו בניסיון הכושל להיכנס ל'מרכז' ולשלם את המחיר שהוא דורש, והעדיפו את ה'שוליים', בהם מתרחשת ההתחדשות התרבותית.
ובכן, השנה יזמה והציגה קבוצה של מו"לים עצמאיים שכאלה את יריד הספרים האלטרנטיבי בקפה שפירא, בדרום תל אביב. הביקור ביריד זה החזיר את חדוות הספר העברי לכל מי שביקר שם – והיו המון! – או אולי, אם אחזור לדימוי של מירוץ השליחים, הציג לנו את ה'שליחים' שיובילו את עולם הספרות לתחנה הבאה. (איכשהו זה כמעט מתאחד במחשבותי לתחנה הבאה בהיסטוריה של ממשלות ישראל, שהלואי ואכן תתממש מחר). במשטח עפר ומול שולחנות שונים ומשונים שהובאו מהבית, ניראו המון אנשים, מבוגרים וילדים, מעלעלים בספרים המוצגים, שואלים, מתעניינים וקונים. אחדים ישבו על מחצלות פרושות והשגיחו על ילדים קטנים מתרוצצים. אחדים קנו בירה או מיץ מהקיוסק שהוא ליבו של בית הקפה. הייתה שם חדוה פשוטה, בלי כריזה ובלי עובדים שכירים שבאו בחולצות אחידות. כאן ישבו או עמדו בנקודות המכירה הסופרים עצמם וכמה מהמו"לים החדשים. לא הייתה שם חווית הספר כמוצר מסחרי, שהיא כל כך בולטת ביריד הממוסד (השנה בתל אביב במתחם שרונה, שמגלם אולי יותר מכל מקום בתל אביב את עולמם של העשירים). במקביל למכירות ולעלעול בספרים, התקיימה באחת הפינות הקראה של סופרים מן ההוצאות המשתתפות ביצירותיהם, ואף הופעה מוסיקלית של כמה אמנים שהיו קשורים ליצירות. האם אלה מייצגים את התחנה הבאה במירוץ השליחים התרבותי? יתכן.
מכל מה שראיתי שם (מלבד ספריו של בני יובל) אני רוצה להזכיר את המפעל המהולל של גילי בר הלל, הוצאת עוץ, שמוציאה לאור ספרים מתורגמים לבני נוער ממיטב הספרות העולמית. המון אנשים בכל הגילים הקיפו את גילי בדוכן הצפוף של ספרי ההוצאה, ניצחון הספר על הסמרטפון והטלויזיה. ועוד שני ספרים מאלה שרכשתי ביריד, ואני נהנית מהם כבר היום: "'מי זאת עולה מן המדבר' שיר השירים – חידה על אהבה וחופש" מאת מרב מזא"ה, בהוצאת כהל, ו"נגד הטבע" מאת תומס אספדל, בתרגומה של שירה חפר מנורווגית, שיצא בהוצאת לוקוס. חג ספר שמח!
