אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה בְּקָרוֹב
עלון פסיכולוגיה עברית | 15/11/2020 | הרשמו כמנויים
השבוע עלה לכותרות החיסון לקורונה, כשנראה שהיום בו יגיע אלינו, הולך ומתקרב. החיסון הוא ייצוג קונקרטי לגורם שניתן לייחל שישנה את פני הדברים. במצב בו השגרה הפכה כזו שטומנת בחובה אפשרויות קצרות מועד בלבד למחזורים של הטבה מסוימת והחמרה מסוימת, החיסון הוא התקווה לשינוי כללי המשחק, לחזרה ממשית ל"חיים הרגילים" שלנו. כולנו ממתינים בתקווה לחיסונים שעוד יגיעו, ובכל זאת מעניין ומפחיד להרהר - מה קורה כשאין דבר לחכות לו שישנה את פני הדברים? במצבים בהם שינוי המציאות והאובדנים שבתוכו, כאן כדי להשאר?
השבוע באתרנו טקסטים מקוריים ומעניינים על השפעות עמוקות וארוכות טווח של הקורונה ועל נושאים אחרים:
"אין מנוס מלהודות שהשגרות המוכרות לעבודת הפסיכולוגיה החינוכית (סדר יום, מפגשים, וכד') קרסו, יחד עם כל שגרות המערכת החינוכית. עקב כך, אנו נאלצים להכיר וללמוד שיטות עבודה זרות הן ברמה הטכנולוגית והן ברמת מסגרת העבודה ומנסים להסתגל אליהן". מאמרו של יובל הבר "חיבורים בתנאי כאוס: פסיכולוגיה חינוכית במשבר הקורונה – איפה, מה ואיך?" משרטט מפה תלת-ממדית במטרה לסייע בניווט הפסיכולוגיה החינוכית בפרשת הדרכים שלפניה ולממש את ההזדמנות לצמיחה הטמונה ביציאה מאזור הנוחות.
למידה מרחוק בחברה הערבית - רחוקה יותר ממה שחשבנו - רשאד אלקרינאוי מהשירות הפסיכולוגי חינוכי ברהט בטור דעה חשוב ונוקב: נוכחות הקורונה הבליטה את היעדר המשאבים של מערכת החינוך הערבית, ואף ערערה את החוסן הנפשי של קהילות בתי הספר.
במדור סקירת מאמרים, מאמרו של ברומברג - "עמידה במרווחים: הריבוי של העצמי ומערכת היחסים הפסיכואנליטית". במאמר זה ברומברג מסביר מהו מצב של ריבוי עצמי (multiplicity of self) ואת המנגנון הבריא והפתולוגי של הדיסוציאציה של מצבי-העצמי. הוא מתאר את מושג "העמידה במרווחים" (standing in the spaces), שפירושו עמדה שבה ניתן להכיר ולהתבונן בהיבטים אחרים של העצמי גם כאשר הם סותרים את החוויה הנוכחית.
ובפסיכובלוגיה -
בבלוג 'שפיות זמנית' 'ניוז' מחקרי - מחקר של אוניברסיטת אוקספורד: אחד מכל חמישה חולים בקורונה יפתח הפרעה פסיכיאטרית. ומחקר ישראלי חדש: כאב נפשי וסבילות לכאב נפשי מנבאים תוצאות טיפול מעבר לסימפטומים (וככל שיותר כואב לכם - כך גובר הסיכוי שפסיכותרפיה תעזור לכם).
ד"ר מרים אבנרי-הכהן כותבת על פרשת "חיי שרה" בבלוג שלה - "בפרשה אנו נפרדים מאם האומה היהודית, ובאותה הזדמנות לומדים כי אפשר למות, כפשוטו, מתוך שמיעת בשורה רעה, אפילו אם היא רק 'פייק ניוז'"
ד"ר חנה דויד כותבת על כך שהשמיים הם לפעמים באמת הגבול: "האם הקביעה לפיה צה"ל תרם, באפשרו לנשים להתקבל לקורס טיס, לשוויון בין המינים, נכונה? זכורני שלפני למעלה מ-20 שנה אמר לי דר. יואכים וורמבולד, מבית הספר לשפות של אוניברסיטת תל אביב, שהוא לא טס בחברות תעופה ישראליות. הסיבה, לדבריו, היתה 'שהן לא מעסיקות נשים'. המחאה שלו היתה תרומה אישית לפמיניזם הישראלי, לא לזה שנהג להתרברב בשירות הנשים בצה"ל כזרז לשוויון בין המינים, אלא לזה הפרקטי, שלא מוכן להשלים עם הדרת נשים משום מקום"
מה דעתכם/ן?
פסיכולוגיה עברית מתרגשת וגאה: מגזין דה-מרקר בחר בשבוע שעבר את 40 האנשים המבטיחים מישראל שגילם נמוך מ-40 במגוון תחומים. אחת ממשרתות הציבור ברשימה היא יפית טדלה (36), פסיכולוגית קלינית שעובדת בקליניקה פרטית ובמחלקת ילדים ונוער בבי"ח גהה. במהלך תקופת הקורונה טדלה הקימה מערך התנדבותי של מטפלים להענקת תמיכה רגשית בשיחות קוליות או שיחות וידאו למבודדי קורונה דוברי אמהרית.
•
וְחָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר לָךְ עַל כָּךְ
אִם זוֹ אֵינָהּ יְדִיעָה מַרְעִישָׁה
זֶה מִשּׁוּם שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת פֶּ לֶ א
הֱ י וֹ תֵ נ וּ בְּ ת וֹ ךְ הָ ע וֹ לָ ם .
מַ ה שֶּׁ קּ וֹ רֶ ה בּ וֹ ק וֹ רֶ ה
בְּ לִ י הֲ פ וּ גָ ה .
זוֹ הָעוֹנָה בָּהּ קַל לוֹמַר מַשֶּׁהוּ
עַל הָעוֹלָם וּלְחַכּוֹת לְיַד
(ישראל אלירז)
