ברכות לעובדים הסוציאליים על הצלחת מאבקם! ומה עם מאבק הפסיכולוגים?

יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 22/7/2020 | הרשמו כמנויים

תראו, ברור שרמות ה-envy של כולנו עולות על גדותיהן... גם אני הייתי צריכה לקחת כמה נשימות לפני שהצלחתי לברך את ענבל חרמוני ואיגוד העובדים הסוציאליים על ההישג המכובד שלהן!

ויודעים מה, אני גם הראשונה לאכול את הכובע. מודה שהייתי סקפטית. אבל ענבל, סחטיין עלייך, סחטיין על הנחישות וסחטיין על העמידה האיתנה! לך ולעו"סיות - מגיע!

ופסיכולוגיות יקרות,
אנחנו לא קופאות על השמרים, אנחנו לא יושבות רגל על רגל. אנחנו מכתתות רגלינו, הופכות כל אבן בדרך.
חשוב להבין שאנחנו לא העו"סיות. אין לנו איגוד עצמאי ובטח לא אחד ותיק ומשומן. בסופו של יום, כשאני רוצה להיפגש עם יו"ר ההסתדרות אני מקבלת תשובה שלילית וכל הדברים שלנו עוברים דרך הסתדרות המח"ר, ואילו לענבל יש קשר ישיר איתו.
אני אומרת לכן את האמת. לא מסתירה.

ועם זאת, אין להשוות את מצבנו ומעמדנו לזה שהיה פה לפני שנה או שנתיים או שלוש. גם האסטרטגיה שלנו הייתה שונה משל ענבל מלכתחילה ואני מקווה שעוד תקצור פירות. הפסיכולוגיה הציבורית נמצאת במקום בעייתי יותר משירותי הרווחה ולכן דורשת גם פתרון עמוק יותר.

אני יכולה להבטיח לכם שאנחנו לא מפסיקים, ולא מתייאשים, וחוץ מלקנא נזכור גם שכל הישג של העו"סיות טוב גם לנו, מאז ומעולם פעלנו בשיתוף פעולה ונמשיך לפעול כך גם בעתיד.

ואם נצטרך גם לעשות יותר רעש כדי שישמעו אותנו בהסתדרות, נעשה. אני יודעת ומאמינה ובטוחה, שאתם איתי. ושביום קריאה תתייצבו שם לצידי. וזה כל מה שצריך כרגע.
לא יוכלו להתעלם מקולן של 5,000 פסיכולוגיות בשירות הציבורי, שלא לדבר על האלפים הנוספות בעמותות, מגזר שלישי, וכן - גם אלו שבקליניקה וזועקות שצריך לשנות פה משהו, ויפה שעה אחת קודם.

אני לא מוותרת. ואני לא מאבדת סבלנות. אל תוותרו גם אתם.