למה בני האדם משתפים פעולה זה עם זה?
שפיות זמנית | 20/10/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
באפריל השנה הופיעה בבוסטון גלוב כתבה (שתורגמה במוסף החג של "הארץ") אודות הסוציובילוג המפורסם אדוארד וילסון, וניסיונו להפריך את התיאוריה הרווחת אודות אלטרואיזם בטבע. וילסון ושני עמיתים המתמחים במתמטיקה פרסמו זה מכבר בכתב העת המדעי החשוב Nature מאמר ששומט את הקרקע מתחת לתיאוריה המקובלת (אותה קידם וילסון במשך שנים) של ברירת שארים (Kin selection). לפי תיאוריה זו, "אורגניזם המנסה להעביר את הגנים שלו לדורות הבאים, יכול להעביר אותם בדרך עקיפה אם יסייע לקרוב משפחה לשרוד ולהתרבות. אחים, למשל, חולקים בערך מחצית מהגנים שלהם. וכך, בהתאם להיגיון הקר של האבולוציה, אדם המסייע לאחיו להוליד צאצאים, התועלת בשבילו תהיה מחצית התועלת שיכלה להיות לו אילו הוליד צאצאים משלו. בהתאם להסבר הזה, התנהגות אלטרואיסטית כלפי מישהו, שהוא בעל אותם חומרים גנטיים שיש לך, אינה בעצם הקרבה עצמית, אלא דרך שונה לקידום הגנים שלך."
הסבר יפה ואלגנטי, שפותח ופורט על ידי החוקר המפורסם ריצ'ארד דוקינס בספרו "הגן האנוכי", רק שלפי וילסון ועמיתיו בהרווארד, המתמטיקה העומדת בבסיסו לא תקפה. לטענתו הבסיס לשיתוף הפעולה בטבע הוא שקבוצות של משתפי פעולה מסוגלות לגבור על קבוצות שחבריהן אינם משתפים פעולה, וכך, באמצעות ברירה טבעית, משתמרת הנטייה לשיתוף פעולה.
על פניו הדיון יכול להישמע כויכוח פנימי של ביולוגים, אך בבסיסו עומדות שאלות מהותיות לכל מדעי האדם כמו אגואיזם מול האפשרות לשתף פעולה, מקור הנדיבות, ושאלות רבות הקשורות לפסיכולוגיה אבולוציונית וחברתית. כדאי לקרוא.
