מכתב נוסף למשרד האוצר - על עומסי העבודה החמורים של הפסיכולוגים
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 24/2/2019 | הרשמו כמנויים
אין טוב ממראה עיניים...
ממשיכים בעבודה לקראת המו"מ על הסכמי השכר ולשיקום מערך הפסיכולוגיה הציבורית:
בשבוע שעבר שיגרנו מכתב נוסף לסגנית הממונה על השכר במשרד האוצר, אתי גבאי. גם מכתב זה (כמו המכתב הקודם ששלחנו ובעקבותיו החל שיח עם האוצר), הוא פרי עבודה של חודשים רבים, למרות שהפעם, הוא מתאר נתונים יבשים ביותר:
המכתב המובא בפניכם מתאר את עומסי העבודה עימם אנו הפסיכולוגים מתמודדים בשירות הציבור יום יום.
כולנו יודעים עד כמה המצב קשה, אבל עד שלא רואים את המספרים בתוך טבלה מסודרת - לא ברור עד כמה.
גם אני, שמכירה את המספרים, הופתעתי כשראיתי אותם מסודרים ככה, מביטים מתוך טבלה עצובה שמציירת תמונה ריקה ונטושה של מערך ציבורי רעב לכוח אדם.
תציצו במסמך. המספרים שם מרגישים לעיתים אסטרונומיים, אני יודעת. אבל הם מבוססים (ואף שמרניים לעיתים).
אלה המספרים, איתם אנחנו באים למשרד האוצר. הפסיכולוגיה הציבורית חייבת תוספת מיידית של תקנים לשירות הציבורי, ותוכנית ארוכת טווח לצמצום עומסי העבודה, על מנת להבריא את המערך ולאפשר לאוכלוסייה לקבל את השירות אותו היא צריכה לקבל!
מעט על אופן הכנת המסמך:
כדי למדוד את עומסי העבודה צריך לדעת כמה אנשי מקצוע קיימים במערכת (וכמה אנשים זקוקים לשירותיהם, כמובן). היינו מצפים שהנתון הזה יהיה שקוף וגלוי לכל – כמה פסיכולוגים, מכל סקציה, מכל מעמד מקצועי, באזורים שונים בארץ, עובדים בשירות הציבורי?
ובכן – הוא לא. לא נגיש, לא שקוף, לא גלוי.
אז אחרי עבודת נמלים וקישוש נתונים, הצלחנו להגיע לתמונה יחסית מקיפה של איוש משרות פסיכולוגים בסקציות השונות, והרי היא מובאת לפניכם.
כמובן, שהצד השני של עומסי העבודה עימם אנו מתמודדים, מורכב מהאוכלוסייה אשר לה נחוצים שירותינו. כאן הסתמכנו על ועדות שונות, הגדרות בינלאומיות והשוואות לתחומים משיקים, על מנת להגדיר את הצרכים הריאליים של האוכלוסייה בישראל.
אז מוזמנים לקרוא, נמשיך לעדכן.
מוזמנים להתעדכן גם באמצעות עדכוני החטיבה המתפרסמים מדי חודש במידעון הפ"י (הסתדרות הפסיכולוגים בישראל) - עדכון פברואר 2019 לפניכם.
