בהרף־עין מסתיים ומתחיל תו אחד של דממה
עלון פסיכולוגיה עברית | 17/4/2016 | הרשמו כמנויים
רגע הלידה הוא אחד המצבים הטרנספורמטיביים ביותר שניתן לדמיין. מעבר חד ממה וממי שעדיין אינו למי שעכשיו ישנו, מאי-קיום לקיום ומאי-הורות להורות. ובכל זאת כמו רגע בזמן, מתקיימת גם בו המשכיות, בקיומו של התינוק כמו גם של האם.
יתכן שאת ההמשכיות בקיומה של האם, למרות השינוי הדרמטי שבמעבר להורות, קל יותר לזהות, שהרי תהליך ההיריון והלידה מצטרף לאוסף עשיר של חוויות נפשיות וגופניות שכבר צברה בחייה. ליהי גבע ליסר ונעמה שוורץ דנות באופן בו עבר טראומטי משפיע על חוויית ההיריון והלידה. הן מתארות את האופנים שבהן טראומה מינית מהעבר פולשת למציאות ההיריון והלידה, ומציעות דגשים להתערבות טיפולית שמטרתה לסייע להפוך את תקופת ההיריון לחוויה עכשווית במקום לשחזור טראומטי של העבר.
מלבד ההשפעות של טראומה מוקדמת על התפתחות האימהוּת, גם חוויית ההתפתחות של התינוק עלולה להיות מושפעת מטראומות שעבר עוד לפני לידתו. בכתבה "על חודו החותך של הקול ועל המשכו" סוקרת אפרת אבן צור יום עיון בנושא טראומות בראשית החיים, בו התארחה הפסיכואנליטיקאית סוזנה מייאלו. מהרצאתה עולה מקומו המרכזי של אובייקט-הצליל במידת המשכיות שעשוי לחוות התינוק במעבר שבין החיים התוך-רחמיים לאלו שמחוצה לו. הצגות מקרה המחישו את האופן שבו ניתן לעשות שימוש בהבנות לגבי טראומות מזמן ההיריון והלידה במהלך טיפול בילדים.
"פנטזיית הזהב", התשוקה לשוב לקיום תוך-רחמי ובכך לבטל את החתך החד שביציאה לעולם, באה לידי ביטוי גם מחוץ לחדר הטיפול, בשדה התרבות והספרות. בספר "להתגעגע לקיוטו: פנטזיית הזהב בשירתם של יצחק לאור ואגי משעול" חוקרת רוז'ה פלנצבוים גבר את האופנים שבהם חותרים השירים למימוש פואטי של פנטזיית הזהב.
לפני סיום שני עדכונים אקטואליים - בעקבות הדיון שנערך בבג"ץ לגבי יישום הרפורמה בבריאות הנפש, כותב רפאל יונתן לאוס על הסכנות שבהדבקת אבחנות פסיכיאטריותלמטופלים ורישומן בתיק הרפואי. ובזירת מאבק נוספת בתחומנו, התקיימה בשבוע שעבר הפגנה בה השתתפו כ-250 פסיכולוגים במחאה על תנאי העסקתם במגזר הציבורי.
נאחל לכולכם חג אביב שמח, חג של התחדשות ופריחה.
"בהרף־עין מסתיים ומתחיל
תו אחד של דממה
שבורא את הדברים מן האין־צליל
אל הרעש הגדול"
(דניאלה ברפמן, מתוך "פתוח כדי סדק")
