בלוגים | עלון פסיכולוגיה עברית

שתחליף את קשתותיך במיתרי עוד

עלון פסיכולוגיה עברית | 1/8/2014 | הרשמו כמנויים

מסכמים שבוע מלחמה נוסף. המתח ושגרת האיום ממשיכים לתת אותותיהם בתושבי הדרום. גם ענן האובדן הכבד, האפור, ממשיך לרחף מעל המרחב המקומי הטעון. בצד הישראלי משפחות רבות הצטרפו באבחה, אל משפחת השכול הדואבת, בנפול בניהן. ומן העבר השני, חג העיד אל פיטר, שאמור לסמל בימים כתיקונים מחילה שלום ואחווה, צוין בצלם של הימים המרים ושל ההרוגים הרבים.

רוב הטקסטים שעלו השבוע לאתר, נוגעים באופן כזה או אחר למורכבותם של חיים וטיפול בזמן מלחמה-

במצב של טראומה לאומית מתמשכת, כמו זו המאפיינת את החברה הישראלית, מתמודדים מטופלים ומטפלים גם יחד חוויות טראומטיות הולכות ומצטברות. בתקופות חירום מטשטש הגבול בין החזית לעורף וגם בין מטופל ומטפל כשכל אחד מהם, עלול להיפגע. דליפה של עולמות החיצוניים והפנימיים של המטופל והמטפל, של הפנים והחוץ, מאתגרים את ההתרחשות הטיפולית. במאמרה המרתק והרלוונטי כל כך, כותבת דבורה פלורסהיים על תפקידו של המטפל במצב החירום, ותוהה כיצד ניתן להפוך את חדר הטיפול למרחב מוגן ומגן, לא פרוץ אך גם לא אטום למתרחש בחוץ, אי של שפיות, הפוגה ותקווה?. עוד על האתגרים העומדים בפני אנשי טיפול במפגשם עם הטראומה אפשר לקרוא בסקירת המפגש הרביעי בסדרת ה'ויניקופדיה' של מרכז ויניקוט, שהתמקד בטראומטיזציה הבלתי נמנעת של המטפל בטראומה. נמרוד דרורי שנכח ביום העיון כותב על האלמנטים המדבקים בטראומה, חשיבותה של הטראומה המושאלת, על המפגש הטיפולי עם נפגעי טראומה על מורכבותו והדרישה העמוקה שהוא מציב בפני המטפל.

כמאמינה בחשיבותו של האסקפיזם, מנסה פרופ' עמיה ליבליך לטייל עם גיבורי הספר המאלזי 'ערפילי הערב' בנופי המזרח, אבל שבה ומוצאת את ההקבלות בין המתרחש בסיפור לבין המצב בישראל. איילת וידר כהן, מספרת את סיפור הזמן הזה בכתיבה אסוציטיבית על התמרון בין מטופלת שצריכה להגיע, לבנה שמדריכו מהתנועה נפל בקרב, בין ארגוני החתונה של בתה למבזקי החדשות. בליל החיים האלה, שאינם עוצרים מלכת גם כשהאזעקות שורקות. ב'שפיות זמנית' תוכלו לצפות בסרטונים קצרים שהעלו חברי המרכז הבינלאומי לחקר אובדן שכול וחוסן נפשי באונ' חיפה, העוסקים באספקטים שונים של התמודדות עם שכול ואובדן - כיצד יש להתנהל בניחום אבלים, מה עובר על בנות זוג שכולות, כיצד תומכים בבני המשפחה אחרי הבשורה הקשה ומי תומך בתומכים?. ורות נצר מביאה את שירו המרגש של המשורר יוסף עוזר ובו משאלה לימים אחרים 'שהיסוד הנשי בנפשנו ובעמנו...מי הרגש ומי החמלה, יבוא וישטוף את הדמים'.

- פרסומת -