4.4.2011: על היכולת לענות אדם אחר - שתי פרספקטיבות פסיכולוגיות
שפיות זמנית | 3/4/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
לפני כשבע שנים נחשפה בתוכנית "60 דקות" פרשת ההתעללות המזעזעת בכלא אבו- גרייב שבעיראק. הסתבר שבאגף בכלא אותו תפעלו חיילי צבא ארה"ב התקיימו דרך קבע השפלות, הרעבות, עינויים בחשמל והתעללויות רבות אחרות באסירים (התמונות קשות לצפייה).
בעקבות הפרסום שאירועים אלה קיבלו, חלה התעניינות מחודשת בדיסציפלינות שונות, בשאלות הקשורות לפסיכולוגיה של המענים. פרספקטיבה אחת מציע וורי הרברט בפוסט שכתב בבלוג שלו על בסיס מחקר של לורן נורדגרן, מארי-הנטר מוריס וג'ורג' לוונשטין שחקרו את מה שמכונה בספרות "הפער באמפתיה" (Empathy gap). ככלל, כך הם טוענים, קשה למדי לחוש מה אדם אחר חש במובן הראשוני ביותר- אם חם לנו ברגע מסויים מאוד קשה לרעוד מקור, אם אנו עירניים, קשה עד בלתי אפשרי לחוש תשישות. אם כך, הם תהו, איך ניתן לכתוב אתיקה כלשהי אודות שימוש בעינויים ללא לחוות סבל קשה בעצמך?
הם קיימו ניסוי במסגרתו הם ביקשו מנבדקים לדמיין שהם מתפקדים כחוקרים בסיטואציה בה אסיר מוחזק ערום בחדר בו יש טמפרטורה קרובה לאפס מעלות, ולאחר מכן נתנו להם למלא שאלון אודות הסבל שהאסיר חווה. כמו כן הם נתבקשו לסווג את מה שהאסיר עובר: האם זו חקירה לגיטימית, חקירה קשה, או עינויים שלא מתקבלים על הדעת. בזמן מילוי השאלון חלק מהנבדקים הכניסו יד לתוך דלי עם מי קרח; חלק אחר של הנבדקים הכניס את ידו לדלי עם מי קרח כעשר דקות לפני מילוי השאלון. לאלה נוספה קבוצת ביקורת שהכניסה את ידה לדלי עם מים בטמפ' החדר.
באופן לא מפתיע, הנבדקים שמילאו את השאלון בעודם מחזיקים את ידם בתוך מי קרח חשבו שהאסיר סובל יותר וסיווגו באופן מובהק את האקט כלפי האסיר כעינויים שלא מתקבלים על הדעת יותר מאשר שתי הקבוצות האחרות.
הממצא המעניין שעולה מתוך ניסוי זה הוא שכלל לא היה ניתן להבחין בין הקבוצה שהכניסה יד למי הקרח כעשר דקות לפני מילוי השאלון לבין קבוצת הביקורת- הם סיפקו תוצאות זהות. מכאן אפשר להסיק שזכרון הכאב וחווית הכאב שונות מהותית ושמחווית הכאב בעבר לא נגזרת לבטח עמדה אמפתית (במובנה הבלתי אמצעי). מסקנה זו מאתגרת את המחשבה שאנשים שחוו כאב בעברם הם בעמדה טובה יותר לייצר שיפוט אתי כלפי סיטואציה של עינויים מאשר אנשים שלא חוו אותה; אם בכלל' מי שיש לו עדיפות אתית לייצר שיפוט שכזה הם אנשים שחווים סבל דומה בזמן הווה.
פרספקטיבה שניה היא זו של פיליפ זימברדו, אותו חוקר שביצע בשנות ה-70 את ניסוי הכלא המפורסם באוניברסיטת סטנפורד, ולמעשה מרחיב ומחדד את הטענות שהיו לו אודות ציות, על מנת שיחולו גם על מקרה אבו גרייב. הרצאה קצרה שלו בנושא הזה אפשר לראות פה:
