מחזוריות והמשכיות
פרופ. עמיה ליבליך | 20/9/2017 | הרשמו כמנויים
ערב ראש השנה, עם ריח של עוגות דבש שאני מתעקשת לאפות בעצמי, לפי מרשם ישן (דומני של עמירם רביב ידידנו), ובטלויזיה מסתובבת כתבה על "הדברים המשמעותיים של חיינו בשנה החולפת".
בעוד הם מדברים שם על ביבי וטראמפ, אני ליד המחשב חושבת שמכל הדברים המשמעותיים שקרו לי השנה, יש שניים שאני יכולה לחלוק עם קוראי הבלוג הזה.
הראשון, זו הייתה שנה של המון ספרים של ידידותי וידידי הצעירים, ספרים חדשים שנכתבו ונכתבים, שיצאו לאור או מחפשים מו"ל – כולל הספר היפה של בני יובל "טבעת אש" בהוצאת כהל. בין הספרים הרבים האלה מרגשים אותי במיוחד ספרים של תלמידותי, שבגרו והבשילו בסדנאות "חומר נפש" של חוה רימון ושלי, או בלימודי דוקטוראט באוניברסיטאות השונות. אני מרגישה לפעמים כאמא גדולה, יוזמת של תעשייה קטנה, או תרבות מקומית בטעם וריח משלה. אני מבינה מה דוחף אנשים לכתוב, שהרי גם אני עצמי הולכת בתלם זה כבר שנים. אני גם מכירה את האכזבה הטבעית אחרי שהספר הופיע, המלאכה נגמרה, ולא תמיד מגיעה התגובה המצופה. מכל הספרים הכי מרגש השנה ספרה של נינה פינטו-אבקסיס "סיפורים אינטימיים" שהוא יפה להפליא, וטוב להכיר כי ראשיתו במעבדת הכתיבה של חוה ושלי, כאן בביתי ביפו. אבל בדרך ספר נוסף, של א.ע., על אמא שלה ומסע הבריחה שלה עם שתי בנותיה הקטנות במזרח אסיה בימי המלחמה הגדולה – דבר נפלא שאני מצפה לו. וישנו גם הספר שלי שאו-טו-טו יצא לאור "קולות – עוני חדש בישראל". נכון, ספרים מתרבים עוד יותר מפטריות אחר הגשם, אבל יבורכו כולם.
השני ממין אחר לגמרי. מאז שאני גרה ביפו אימצתי לי חנות, מעין מרכול קטן, בשדרות ירושלים, שבו הייתי קונה במשך השנים, כבר למעלה מעשור. שם הייתי עושה את כל קניות המזון השבועיות, כולל משקאות, ממתקים, חומרי ניקוי, כלים למטבח וכדומה. ידעתי היכן נמצא כל דבר, טרי או קפוא, ארוז או בתפזורת. היכרתי את מנהל החנות, איש קטן בעל עיניים זריזות, את הקצב והגבינאית, עובדי הניקיון, וכמובן כמה מהקופאיות. יכולתי לערוך את הקניות בעיניים עצומות, ובכל זאת הופתעתי לפעמים במוצר חדש ומסקרן. מצאתי שם הכל. והנה, אחרי חופשת הפסח התחלתי לחוש בהתרוקנות המדפים, ובאופן הדרגתי נעלמו עוד ועוד מוצרים עד שהחנות נסגרה לפני כחודש, ועומדת בתריסים מוגפים כפצע בשדרה.
מאז אני בוחנת חנויות חליפיות. אחת יקרה ומקושטת מדי, אחת כל כך גדולה שאלך בה לאיבוד, לידה של אחרת איני מוצאת חניה, ובפעם האחרונה שחניתי שם ברחוב – "דפקו" לי את המכונית. אני נטולת חנות בינתיים, ממשיכה בנסיונות כושלים, עוברת ליד המרכול הסגור ובודקת, שמא ייפתח מחדש.
תירצו – אלה מטפורות, תירצו – מעשים שהיו. אלה סיפורי החיים: תודה על היש, הסתגלות לשינויים ומאמץ להתחדש.
אסיים בעוד סיפור קטן: נכדתי הגדולה, גבריאל, רצתה להתקבל לסדנת תיאטרון לנוער והתבקשה להכין סיפור שתספר אותו בפני וועדת הקבלה. מה גדלה שמחתי כאשר בחרה לספר סיפור משפחתי שאני נוהגת לספר, שמקורו בחווית ילדות שלי המביאה למסקנה כי "חלומות מתגשמים". אמש נודע לה כי התקבלה לסדנה, ואני חשה שיש לי חלק מזערי בזה וחושבת על המשכיות ומחזוריות.
שתהיה שנה טובה, נכונה וחכמה לכולכם!
