"ראיון בלתי אפשרי" עם ד"ר אברהם בנימין ז"ל - המטפל הראשון שלי ומחבר הספר ה"ראיון המסייע"
ארנון רולניק | 3/7/2013 | הרשמו כמנויים
זהו ראיון בלתי אפשרי כמובן, אני מראיין את מי שהיה המטפל הראשון שלי ד"ר אברהם בנימין שכבר אינו בין החיים. אברהם היה פסיכולוג יחיד ומיוחד בנוף שלנו, לימד באוניברסיטת חיפה וטיפל בביתו וב"אורנים"
בראיון אני מתייחס להשקפת עולמו שלהערכתי הינה רוג'ריאנית בעיקרה אבל אפשר לראות שם ניצנים של הגישה האינטרסוביקטיבית , ולא פחות את כיווני המקום האקטיבי של מטפל הCBT
אני חב לאברהם הרבה מיכולתי כמטפל אבל גם ליכולתי לשמוע. אברהם טיפל באמצעות חוש השמע שכן היה עיוור.
ובהקשר זה ברצוני לצטט משהו שהוא כותב על היותו עיוור
"אני עיוור מלידה... אני מזכיר מום זה כאן, כי אני חש חובה לספר עליו למטופלי מיד עם ראשית הטיפול... למיטב ידיעתי שום מטופל לא הפסיק את הטיפול בשל עיוורוני, אף כי אין לי ספק שהיו מי שהדבר הרתיע אותם ומנע מהם להגיע אלי.
אני משתדל להתייחס למצב כאילו הוא מובן מאליו, איני יכול לראות הבעות פנים, לעולם לא אדע כיצד נראה המטופל. אין ספק שאני מחמיץ רמזים בלתי מילוליים. אין כל פיצוי על כך. מצד אחר, אילו חשבתי כי בעיוורון יש משום מכשול שלא ניתן להתגבר עליו, הייתי בוחר מקצוע אחר".
אצל ד"ר בנימין למדתי גם הנחיית קבוצות. התרשמתי כיצד בעיוורונו הוא יודע להתייחס לכל פרט בקבוצה כאילו הוא גם רואה אותו. עד היום כשאני נמצא בקבוצה (ראה קבוצת ה"שבר והתיקון שלי), אני משווה את המנחה לד"ר בנימין. ומתאכזב...
גם כשאני מטפל ורוצה להבין טוב יותר את המטופל אני עוצם את עיני.
אברהם היה שייך לאסכולה ההומניסטית בפסיכולוגיה – אסכולה שממעטים לדבר עליה במאה זו. כנראה בגלל שהמחנות המרכזים של עולם הפסיכותרפיה - הדינמי מחד והקוגניטיבי התנהגותי מאידך עסקו בקרבות בינהם ובתווך "נמחצה" לה הגישה ההומניסטית.
אני מקווה ש"במעין ראיון זה" בו אני מקריא חלק מספרו הראיון המסייע - אני תורם משהו להנצחת זכרו של אדם יקר זה.
אני גם פונה לאנשים אחרים (פסיכולוגים או מטופלים) למצוא דרך לתת ביטויי הוקרה לד"ר אברהם בנימין. מי שיכול לתרום רסיסי זכרון אנא כתוב לארנון ב rolnick@gmail.com
