איך להקשיב לקולות שבראש?
שפיות זמנית | 24/8/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כתבה של בנדיקט קרי בניו-יורק טיימס, שתרגום שלה לעברית פורסם השבוע בעיתון "הארץ", סוקרת את התפתחותן של קבוצות "שומעי קולות", שמציעות דרך נוספת להתמודד עם מצבים נפשיים שכוללים הזיות שמיעתיות. בארצות הברית קבוצות אלו מוקמות כחלק מרשת HVN (Hearing Voices Network) ושימוש בשיטה שבבסיסה - היכרות עם הקולות ודיאלוג איתם במקום ניסיום להשתיקם - נעשה גם במגון טיפולים ביתיים ובמעונות, בהם מעדיפים לנסות טיפול הוליסטי בא/נשים במצבים נפשיים קשים על-פני טיפול בתסמינים בלבד.
על-פי שיטת "הדיאלוג הפתוח", שהתפתחה בפינלנד כאלטרנטיבה לטיפול הפסיכיאטרי המסורתי, א/נשי הטיפול פוגשים את המטופלים בסביבה הביתית שלהם ומשלבים גם עבודה עם בני המשפחה והסביבה החברתית. חשיבות התמיכה של הסביבה הקרובה בהחלמה בגישה זו היא גבוהה מאד, מה שכמובן מקשה על א/נשים מבודדים יותר ללא מקורות תמיכה משמעותיים להיעזר בה. זו חלק מהסיבה לכך שיש פסיכיאטרים שמזהירים מפני הסתמכות על השיטה הזו כחלופה לטיפול התרופתי. לעומת זאת, ישנם פסיכיאטרים שמברכים על התפתחות שיטות טיפול אלטרנטיביות ומסבירים שהן התפתחו על רקע הזנחה קשה של המטופלים שסובלים מהפרעות פסיכיאטריות קשות.
בארצות הברית השיח שבין הממסד הפסיכיאטרי לחלופות הטיפול הללו הוא עדיין מקוטב מאד. מסיבה זו גם המטופלים מרגישים שהם צריכים לבחור בין קבוצות התמיכה וההיכרות עם הקולות שהם שומעים לבין טיפול תרופתי, וגם המוסדות הטיפוליים שנותנים עזרה תרופתית נמנעים ברובם מלשלב גם את השיטות הדיאלוגיות המתפתחות. באירופה, לעומת זאת, השיח בנוגע לגישות הטיפוליות הוא פתוח ורחב יותר בחלק מהמקומות, ובהם ניתן למצוא כבר דוגמאות לשיתופי פעולה ועבודה משולבת של הפרספקטיבה הפסיכיאטרית המסורתית עם העמדה ההוליסטית-דיאלוגית.
