האמפטיה שבמוזיקה | יואל בלום
חברי הקהילה | 19/1/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
אתה לא תגיע לנפשו של המטופל אם המוזיקה שלך לא תואמת את מה שאתה אומר לו. והמוזיקה של מה שאתה אומר כוללת את הנכונות שלך כמטפל לרדת לעומקם של החלקים הפרימיטיביים בתוך עצמך. משם, מההיכרות העצמית שלך עם חלקים אלו, ולא מהתעלמות או מייפוי שלהם, תוכל לעשות עבודה משמעותית. זו משמעותה האמיתית של אמפטיה. זה לא מהפה לחוץ. ולא מסתכם בלהגיד: ״אני מבין אותך״. אמפטיה היא לא טקטיקה או טכניקה.
והיא לא קשורה ללעודד באופן מאולץ או להעביר השקפת עולם בריאה או חיובית. היא קשורה לספציפיות של המפגש האנושי, לא לסיסמאות ולא לאג׳נדות או לקונספציות ארוזות מראש. היא קשורה גם ליכולת שלך להישאר בעמדה של לא יודע, בנכונות שלך לשאת את הפגיעות הנרקסיסטית שלך, בנכונות שלך לא לרצות לתקן את מי שעומד מולך, היא קשורה ליכולת להתבונן אל תוך נפשו של אדם מבעד למילותיו ולהסבריו. היא קשורה ליכולת לוותר על המקום של להיות צודק. היא קשורה גם להרבה מאוד דברים שלא מלמדים בהכשרה הטיפולית. היא קשורה להיכרות העצמית שלך, לפתיחות העצמית שלך, למקומות שמהם אתה פועל, לאינטיליגנציה שלך, לעומק שלך, לרוחב האופקים שלך, לניסיון חיים, לסבלנות לתהליכים, לאהבה וכבוד כלפי מה שלא רציונלי, ליושר הפנימי שלך, לגמישות נפשית, לרגישות טבעית, ליכולת שלך ליצור יחסים עמוקים ומשמעותיים, וכן- לכישרון. כי יש דברים שלא ניתנים ללימוד- במובן של רכישת ידע תיאורטי. מקצוע קשה זה. ואתה צריך להיות מוכן לטבול את היד שלך עמוק בבוץ. ולעיתים, להישאר המון זמן בבוץ הזה. ואתה חייב גם להכיר בצרכים הנרקסיסטיים הבריאים של עצמך, בתשוקות שלך, בחשקים שלך, ביצריות שלך. ולא להונות את עצמך שאתה אלטרואיסט דגול. וגם להותיר זמן ומקום לעשות שפכטל לנפש שלך, כי אתה זקוק להזנה עצמית כי גם לך יש צרכים עמוקים. אתה צריך להיות ילד ומבוגר בו זמנית. להיות מחובר למקומות האלו. ומסוגל ליהנות, לשחק, לכאוב ולכעוס. כל זאת- ועוד. מת על זה. גם כשאני שונא את זה- אני מת על זה. בורכתי. כך אני מרגיש. תודה על ההזדמנות לשתף.
(פוסט שנכתב בעקבות סיום טיפול בן שלוש שנים וחצי עם מטופלת אהובה ויקרה לי עד מאוד).
