הלנה וסנדרה - על שתי יצירות עכשוויות
רות נצר | 11/9/2014 | הרשמו כמנויים
הספר 'פרנסוס על גלגלים' (הוצאת זיקית. 2012) שהולך וצובר קוראים רבים בשל חינו הרב, נכתב על ידי כריסטופר מורלי שהיה עורך עתון נשים חשוב בפילדלפיה ובאותה תקופה (1917) כתב את ספרו זה שהיה ספרו הראשון שזכה מייד בהצלחה גדולה. המבט על מהלך מסע הגיבורה של הספר חייב אפוא להתייחס לשנת כתיבתו.
גיבורת הספר, הלן, רווקה בת 39, שעבדה רוב שנותיה כאומנת ואחר כך עברה להיות סוכנת הבית של אחיה אנדרו הסופר הידוע, בחוותם הכפרית, שם טיפלה בחווה ובכל ניהול הבית. יום אחד מופיע בביתם רוכל ספרים נודד שנע על פני הארץ בקרון ספרים רתום לסוסה, שהוא גם ביתו הנייד. הוא מבקש למכור את הקרון לאנדרו אחיה הסופר, שבמילא נודד בדרכים כדי למצוא חוויות לכתיבה. והלן במחווה פתאומית מחליטה לרכוש את הקרון לעצמה ולצאת לדרך כמוכרת נודדת וכך להפוך לאשה עצמאית ולנכס לעצמה את הזכויות של אחיה למסע. המהפך של הלן במסע הגיבורה שלה הוא מהיות משרתת צרכי האחרים וצרכי הגברים לאשה מגשימה עצמה כמפרנסת עצמה עצמאית בדרכים, עוסקת בעניני הרוח והספרות, שעד כה היו המונופול של העולם הגברי בלבד (אחיה והרוכל) ואף מדמיינת לעצמה שגם היא תכתוב ספר. מהפך זה, במיוחד כנגד ההתנגדות הנמרצת של אחיה הוא אכן נועז, במיוחד בתקופה בה נכתב הספר, בראשית המאה העשרים, שבשלהי התקופה הויקטוריאנית, בה אשה יכלה לעבוד או כאומנת או כזונה.
אלא שהמשך העלילה מחזירה אותנו אל עלילת הרומן הקלסי למשרתות, ואל עלילת האגדות בהן סופה הטוב של כל נערה הוא במציאת אלוף נעוריה ובנישואין. לפני כן הרוכל "הפילוסוף הקטן" אדום הזקן, כיאה לאביר המציל את העלמה, מציל אותה משודדים, והלן, כמו אריאדנה שמצילה את תזאוס מהלבירינט, מצילה אותו מבית הכלא. הלן והרוכל הנחמד מתאהבים ואחרי שרשרת ארועים נישאים, ומוכרים את הקרון לאנדרו. מכאן משתמע שהלן תוותר על השגי עצמאותה להיות רוכלת נודדת, רעיון מופרך למדי, ותחזור לאפות לחמניות, שהן, כפי שאומר לה הרוכל, השירים שלה. וכל זה כיאות למתבקש בראשית המאה העשרים: מותר לך לממש פנטזיה של אשה עובדת (מלבד להיות אומנת ועקרת בית), של עצמאות ועולם רוחני, כל זמן שהיא זמנית בלבד. ממש כמו מסעה של דורותי ב'קוסם מארץ עוץ', שנכתב באותה תקופה, שמסיימת את מסעה בשיבה הביתה תוך כדי הכרזה: אין כמו בבית! ואולי בדיוק בשל כך זכו ( ועדיין זוכים) שניהם להצלחה גדולה כל כך.
הסרט שנדבר כאן אודותיו הופק כמאה שנים מאוחר יותר.
בסרט 'יומיים ולילה' ( 2014. סרטם של האחים ז'אן ולוק דארן), סנדרה, אם לשני ילדים קטנים, עובדת במפעל קטן העומד בפני צמצומים. בהצבעה שנערכת קודם לתחילת הסרט מכריעים הפועלים בעד קבלת בונוס מהמעביד בסך אלף יורו על פני המשך העסקתה. חברתה מצליחה לסדר הצבעה חוזרת, אך על סנדרה לשכנע את מרבית חבריה לעבודה לוותר על הפיתוי הכספי לטובת המניע האנושי - ביטול פיטוריה.
המשימה, מטבע הדברים, אינה קלה. כל מי שמסרב לבקשתה, אכן זקוק נואשות לכסף (על מנת לממן לימודים לבת או לשלם את חשבונות הקיום היומיומי). חלקם רואים בסנדרה מטרד שמעמיד אותם בפני דילמה מוסרית שאינם מעוניינים בה. היא מצידה אינה רוצה ברחמיהם, אלא רק שיכניסו את עצמם לנעליה.
במהלך סוף השבוע שבו מתרחשת עלילת הסרט (ומכאן כותרתו) היא מגייסת את כוחותיה ועוברת מבית לבית, ומנסה לדבר על ליבם של עמיתיה. חלקם נענים מיד, ואילו אחרים מסרבים או מתחמקים מלפגוש בה. העניין הקריטי הוא שסנדרה חזרה זה עתה לעבודתה אחרי שהחלימה מדיכאון ממושך. בעלה התומך מאנו (פבריציו רונג'יונה) וחברתה הטובה ז'ולייט (קתרין סאלה) מנסים למנוע ממנה מלשקוע, ודוחפים אותה להתמודד ולקושש עוד ועוד קולות לקראת ההצבעה המכרעת בפרק הזמן הקצר שעומד לרשותה.
מסע הגיבורה של סנדרה מרשים ומהווה סמן של תמיכה במסען של נשים רבות, שנקודת הפתיחה שלהן היא חולשתן – הן חולשתן המגדרית כנשים בעולם הפטריארכאלי המעדיף גברים, ובעיקר, היותה מוּעדת יותר מגבר למצבי חולי נפשיים, כמו דכאון (דכאון אחרי לידה, דכאון המנפאוזה, דכאון של העיפות הכרונית וכו). זו הסיבה שהיא הראשונה המסומנת לפיטורין. סנדרה היא החוליה החלשה במערכת. המנהל מניח שאחרי הדכאון שחלתה בו לא תהיה יעילה כקודם בעבודתה, ומעדיף לפטר אותה. אלא שלפטר אותה הרי זו הדרך לדרדר אותה לדכאון מחודש.
סנדרה נאבקת על מקומה בעבודה למרות היותה חלשה נפשית, נוטה ליאוש, לתחושות חוסר ערך, ולנסיגה. ובמהלך הסרט היא ובעלה במאבק למנוע התמוטטות טוטלית שלה, בהתקפי בכי, התקפי חנק, שכיבה במיטה ואף נסיון התאבדות. בעלה שתומך בה במסירות, ללא חת, בהתמדה, במסירות ואהבה, הוא המאפשר לה לצאת מהנפילות הרבות ולגייס כוחות כדי לפנות אל כל אחד ואחד מהעובדים ולבקש את תמיכתו בה.
מסע כזה קשה לכל אדם, ובמיוחד לכל אשה, משום שאשה נוטה יותר להתחשב בזולת, ובקלות היא יכולה לסגת אל חשיבה על טובת הזולת על חשבון טובתה. סנדרה היא אשה שלמרות כוחותיה הדלים מחויבת לעמוד מאחורי זכויותיה, רצונותיה וזכויותיה, לפתח אסרטיביות נכונה ולהוציא לפועל את המשימה שגובה ממנה מצוקה רגשית הולכת וגוברת.
אין ספק שללא הבעל התומך ללא סייג לא יכול היה מאבק כזה להצליח. אפשר לראות בו את הסמל ליסוד הגברי הלוחמני האסרטיבי שבנפשה, האנימוס, שהכרחי להוצאת המסע לפועל, וכן לראות שמאבק הנשים להתחשבות בזכויותיהן צריך להיות נתמך על ידי העולם הגברי הפטריארכאלי בכללו. העובדה שסרט זה הופק על ידי גברים, מהווה בעצמה תמיכה של העמדה הפטיארכלית כלפי קימום הכוח הנשי.
סנדרה היא גיבורה / אנטיגיבורה, שלמרות קשייה והנטיה החוזרת שלה להתייאש ולשקוע בקורבנוּת, היא מצליחה להאבק למען עצמה ולהשפיע על עיצוב גורלה, וכך לעבור מסע של התחזקות ביומיים האלה, בהן היא מעיזה לא רק לבקש מהעובדים התחשבות אלא מצליחה גם לומר דברים ישירים ובוטים כלפי המנהל ולהתריס כנגדו.
אנחנו עדים לרגישותה האנושית של סנדרה וליכולתה הטבעית להביא אנשים לרגישות אנושית מוסרית כלפיה, וכלפי הסיטואציה בה כולם נתונים. היא מצליחה למצוא בתוכה את האיזון בין קשב לצרכיה לבין קשב לצרכי הזולת. בסופו של דבר כשהיא מצליחה למנוע את פיטוריה, היא מבינה שפועל אחר שתמך בה יפוטר בשל כך, ואז היא מסרבת לקבל את הצלחתה הזו ויוצאת לחפש משרה חדשה, כשהיא מאוששת יותר מתמיד. וכך מסעה הוא גם הגשמת הנאמנות לאנושיות, לאמפתיה ולמוסריות שלה, וכדברי קוהוט, הגשמת נאמנות לעצמי האמיתי שכולל את האמיתות המוסריות הערכיות שלה. גיליגן אומרת שהמוסריות הנשית מבוססת על אמפתיה לזולת, וכאן נוכל לדייק ולומר שסנדרה לא רק פועלת בשרות חיזוק האגו שלה אלא גם מגשימה את העצמי הנשי שלה.
מסע הגיבורה של הלן וסנדרה, כמסען של נשים רבות, מסע הדורש אומץ רב, עמידות ונחישות, הוא מסע האשה כנגד עמדת הפטריארכט, העולם הגברי, של הגבלות, הדָרות, זילזול, קיפוח ודעות קדומות כלפי נשים (היום למשל, מצאתי בעתון מאמר שטוען שנשים שיולדות שכרן יורד, כיוון שהן נתפשות כעובדות פחות יציבות). כיצירות בנות זמננו הן מסמנות לנשים את אופקי האפשרויות החברתיות ואת אופק ההתפתחות האישית ההולך ונפתח בפניהן.
