בין יצריות לאינטימיות: מכשלות בדרך
ד"ר ניצה ירום | 27/10/2010 | הרשמו כמנויים
בין יצריות לאינטימיות: מכשלות בדרך
לא אחת נפגשתי בתהיותיהם של הורים ואנשי מקצוע כיצד ללוות את ההתבגרות המינית של ילדיהם. יצריות הצעירים מביכה משהו את הבוגרים - שלעיתים ינסו להכניעה, ולעיתים יאדירו אותה.
הפעם אני רוצה להתעכב על הנטייה להאדיר את מיניות הצעירים ועל האפשרות שבהאדרה זו המבוגר 'תופס טרמפ' על הצעיר, במקום לראות היכן יש בה יתרון והיכן טמונים קשיים.
"ילדים רוצים להזדיין וזה בסדר" כותב עיתונאי בעיתון 'העיר תל אביב' (גיליון 1563), כשהוא מביט בצעירים הרוקדים לשמע המילים הישירות "ובא לך עלי ובא לי עלייך" ואינו יכול להסיר את עיניו מהם. אכן, יש משהו מרגש בגישתם הנינוחה של צעירים למיניות שלהם. העובדה שצעירים כיום, כולל מתבגרים, עשויים להרגיש חופשיים לקיים יחסי מין מתוך סקרנות וחשק, עלולה לטעת במבוגרים את התחושה או התקווה שמיניות יכולה להיות משהו נקי ממבוכה, מבושה או אשמה. אלה עלולים לטשטש את הבנת המבוגרים ששיקול הדעת של הצעיר והלחץ הקבוצתי שהוא חשוף לו – דווקא מעוררים את הצורך שהמבוגר יהיה שם עבורו כדי לשמור עליו ולהדהד עבורו ואיתו היבטים שונים של נעימות ואי-נעימות.
עולה בזיכרוני מתבגרת צעירה שקיימה יחסי מין באופן חופשי וחזרה ואמרה "לא לעשות מזה עניין", אבל הגיבה בהרגשה טובה כשאמה, שעד כה התעלמה מיחסי המין שלה, התעשתה והפגינה נוכחות.
אלא שגם המבוגר לא פעם 'נתקע' בקושי לראות מיניות כחלק חיוני נורמטיבי של עצמנו וכחלק ממשא ומתן ביחסים הדדיים מכבדים ומתחשבים. הוא או היא יכולים להתקשות לחוות ולדבר על איברי גוף מיניים, על תשוקה מינית לבן או בת, לגבר או אישה מעוררים, על התחושה להיות מושך ואטרקטיבי עבורם. קשה להתייחס למיניות כאספקט של קשר ואינטימיות שבהם מעורבים רגשות ורגישויות, מבלי לצמצם אותה למילים מיניות בוטות.
גם בגילים מאוחרים יותר ניתן לראות כיום בלבול בין מה שאנו תופסים כמיניות משוחררת ובין מה שניתן לזהותו כמיניות מוחצנת ומנותקת. כוונתי היא לחרות מינית לכאורה: קל אולי להודות בחשק המיני ולממש אותו עם מושא מזדמן, אבל קשה לערב אספקטים נוספים של עצמי לתוך הקשר ההדדי וקשה להתייחס לפרטנר כמישהו שלם, יותר מאשר הפונקציה המינית שהוא ממלא עבורנו. במקרה שכזה המיניות המוחצנת יכולה להוות מעין 'עצמי כוזב' או 'פיתיון אפקטיבי', השומר על 'העצמי האמיתי' של האישה או הגבר מפני התגלות לא רק לזולת אלא אפילו להם עצמם. המיניות תהיה במקרים מסוימים דרך להנאה נקודתית המבטיחה חרות אישית, ובמקרים אחרים היא תהיה בבחינת תשלום מס ל'סידור זוגי נוח' – לביטחון אישי ולתקינות חברתית, במחיר רגשות וצרכים שאנו מנסים להכחיש ולהסתיר .
הקושי לחבר את הזיון לקשר הוא קושי שצריך להכיר בקיומו. אין פרוש הדבר שכל מעשה מיני יעשה בלי אינטימיות, המעשה המיני יכול להביא לאינטימיות, ולעתים האינטימיות יכולה להעיב על המעשה המיני.
המבוגר המאדיר עלול לא לראות את הקושי של הצעיר ואת חרדותיו. חרדות ומבוכות הן חלק מובנה במצב שבו שני אנשים אמורים לחדור זה אל זה, להמשך בחשש שידחו, לעורר צפייה מתוך חשש שיכזיבו, להפוך לאובייקט שעלול לבטל עצמו במעשה המיני על מנת לספק צורכי תלות או לזכות באישור חברתי שהוא או היא זקוקים להם.
כך יכולה להתקיים אשליה מטעה שאנחנו חיים בשלום עם המיניות שבחיינו, ושהחרדות והמבוכות הן מאיתנו והלאה. מוחצנות מינית יכולה להיות ביטוי לא של נינוחות אישית אלא להפך, ביטוי של ניתוק והפגנתיות.
