מקורות

מהרושם הנוצר בתקשורת סטודנטים לרפואה, סטאז'רים ומתמחים סובלים מעומס הגורם להם לחצים נפשיים שהם תוצאה של תנאי הקבלה, תכנית הלימודים וההכשרה התובענית. ואולם, מסקירת מחקרים בתחום עולה שיעור גבוה מהממוצע באוכלוסייה של הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים אלה טרם לימודיהם והן מחמירות כתוצאה מהכשרתם. הפרעות אלו כוללות דיכאון, חרדה, OCD, נזק עצמי והפרעות אכילה. ביסודם מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם הנמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות כמו גם התחרותיות, השאפתנות וההישגיות המאפיינות את החברה המערבית. שיטות הטיפול המוצעות כוללות טכניקות מן המזרח (בעיקר מיינדפולנס המתמקד בכאן ועכשיו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינמי להבנת היחס ההורי שהוליד תכונות אלה והטיפול הממוקד באדם של קארל רוג'רס המדגיש את היחס החיובי הבלתי-מותנה של המטפל כחוויה מתקנת לאהבה-על-תנאי של ההורים. התופעה מוצגת כמקרה פרטי של חוליי החברה המערבית.

 

מעל 10,000 אפליקציות לבריאות הנפש פותחו בשנים האחרונות, שמיועדות לטפל בשלל הפרעות - מהתמכרות לסמים ואלכוהול, דרך דיכאון וחרדה, התנהגות כפייתית ועוד. אבל האם הגיע הזמן שהטלפון החכם יחליף את הטיפול הקונבנציונלי?

 

תאמינו או לא, אבל ע', איש אקדמיה בכיר, כיום כבר בגמלאות, מעדיף ללכת לקולנוע, לתיאטרון, למופעי מחול ואפילו למסעדות יוקרה – לבדו! עוד כשהיה תלמיד בבי"ס יסודי והתבקש לכתוב חיבור, כתב משפט אחד בלבד. עדות כתובה לצורך המוגבל שלו בתקשורת עם הבריות. למה אנחנו תמיד חושבים שלהיות מוחצן זה יותר טוב, והאם להיות מופנם זו בהכרח בעיה חברתית שדורשת טיפול?

 

מאמר העומד על ההבדלים שבין הפרעת החרדה הטורדנית-כפייתית (OCD) האגו-דיסטונית, המפריעה לאדם ותגרום לו לפנות לטיפול ברוב המקרים, להפרעת האישיות הטורדנית-כפייתית (OCPD) האגו-סינטונית, שהאדם לא רק שלם אתה אלא לעיתים קרובות אף יהיה גאה בה, אך עימותים ביחסים בין-אישיים בעיקר בתרבויות שאינן מקדשות סדר ושמירה על הכללים והתלות של הסובלים מהפרעת אישיות זו בשיתוף הפעולה של הסביבה עלולים לגרום הפרעות כמו חרדה ודיכאון, אשר עשויות לגרום לאדם לחפש עזרה מקצועית.

 

ההבחנה המקובלת בין חרדה ודיכאון נעשית על ציר הזמן: האדם החרדתי חושש מפני מה שיתרחש בעתיד, בעוד האדם הדיכאוני משוכנע שאם היה רע בעבר, יהיה רע גם בעתיד. במאמר זה ננסה להקיף את קווי הדימיון והשוני בין שתי התופעות ולאפיין את השילוב שביניהן. מתח, חוסר מנוחה,קשיי ריכוז הנובעים מדאגה,פחד שדבר נורא עומד להתרחש ופחד לאבד שליטה הם, עפ"י DSM-V, אזורי החפיפה בין הפרעות חרדה ובין דיכאון. שילוב בין תרופות SSRI/SNRI וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול הבחירה הראשון ובחלוף המצב האקוטי ניתן להוסיף טיפול פסיכודינמי וטיפול עצמי תחזוקתי.

 

סקירה מאת הפסיכולוג רועי סמנה, מתוך כתב-העת "שיחות", על ספרו של מייקל אייגן

 

פציעה עצמית היא תופעה אנושית מורכבת ומטרידה. היא שויימה לראשונה כתופעה פסיכופתולוגית לפני פחות ממאה שנה. מאז, מעמיק העניין בתופעה ומתרבה המחקר והידע בתחום. אחת השאלות שממשיכות להטריד היא הקושי הרב בטיפול בפוצעים את עצמם והגעה להישגים טיפוליים מתמשכים. במאמר זה, באמצעות כלי ניתוח אינטרדיסיפלינריים, אציע הבנה חדשה לקשיים אלה. אבחן את תופעת הפציעה העצמית דרך מופעה בשפה, ובאמצעות אבחנותיו הקליניות של הבלשן רומאן יאקובסון בין אפזיות מטאפוריות למטונימיות, אטען כי הקהילייה הטיפולית והפוצעים את עצמם משתתפים בשני 'משחקי שפה'* שונים. בעוד את 'משחק השפה' הטיפולי מאפיינת דומיננטיות מטאפורית תוך תפיסה היררכית של היחס בין מטאפורה למטונימיה, את 'משחק השפה' של הפוצעים מאפיינת דומיננטיות מטונימית. בהמשך לכך אצביע על ההשתמעויות הקליניות הנובעות מהבנת שפת הפוצעים כמטונימית.

 

הרצאה שנישאה בכינוס השנתי ה-15 של איגוד האינטרנט, במסגרת פאנל שעסק בנושא החשיפה העצמית ברשת. ההרצאה מבקשת להצביע על הקשר המורכב והטעון בין שלושה משתנים עיקריים: 1. חווית הבדידות הקיומית –כנגזרת (או גזירה) בלתי נמנעת , של תפיסה תרבותית המאדירה את רעיון האינדיבידואליות, מעדיפה השגיות אישית ומעניקה ערכיות גבוהה במיוחד למימוש עצמי שאפתני של הפרט. 2. אינטימיות- כזיקה רגשית מחוייבת, המחברת בני אדם בקשרי נאמנות אמיצים, ומהווה, מאז ומעולם, את המרפא הטבעי והבלעדי לכאב הבדידות. 3. חשיפת יתר ברשת- כאחת הצורות העכשויות של הניסיון האנושי לטשטש את תחושת הבדידות ולהקהות כאב נפשי באמצעות שימוש בחומרים מאלחשים.

 

מאת ד"ר בן ציון סורוצקיןפסיכולוג קליני לא לפני זמן רב, התגאו פסיכולוגים ומדעני התנהגות אחרים ביכולתם להבין בעיות רגשיות לעומקן. הם לא הגבילו את נקודת מבטם ואת הניתוח שלהם לגורמים הקרובים והשטחיים בלבד לבעיותיהם של אנשים. אלא, הם תרו אחר הגורמים העמוקים יותר, דרך חקירת חוויות הילדות המוקדמת שעיצבו את מבני הנפש בשלבי התהוותה (לדוגמא, תדמית עצמית) ואת התנאים הבין-אישיים בהווה, הפועלים באינטראקציה עם השפעותיהם של מבני נפש אלו...

 

בקבוצות אלו שהנחיתי ניסיתי לעזור למשתתפים להפוך מ"אחים לנשק" ל"אחים לרגש". לאפשר לגברים לפתח שיח רגשי בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים. מסתבר שמטרה זאת אינה רק שלי. גם סטראנבך (Jack Sternbach) במאמרו משנת 2001 העוסק בקבוצות גברים מנסח את מטרתו הראשית באופן דומה. "מטרתי הראשית בעבודה עם קבוצות גברים", הוא כותב ואני מתרגם, "היא לעזור לגברים לפתח את היכולת הפנימית שלהם לקיים קשרים בין אישיים".

 

עא (ת"א) 3670-07 פנחס פישלר נ' אתי דנינו (ניתן: 13.04.10). לאור הראיות במקרה הנדון עולה כי שאלת ההסמכה החוקית ליתן טיפול פסיכותרפויטי אינה רלוונטית, שכן המשיבים הודו שהמשיבה נתנה טיפול משפחתי ולא טיפול פסיכותרפי. לפיכך פסק ביהמ"ש כי יש לקבל את תביעת המערער ולהשיב לו את הכספים ששילם למשיבים עבור הטיפול, שלא היה הטיפול שהתבקש. מעבר לדרוש העיר ביהמ"ש כי פרשנתו ההגיונית של חוק הפסיכולוגים מובילה למסקנה כי אם על פסיכולוג שאינו קליני נאסר ליתן פסיכותרפיה, מקל וחומר על בעלי מקצועות טיפוליים אחרים שאינם פסיכולוגיים.

 

במאמר נסקרות הגישות העיקריות הרווחות בספרות הפסיכואנליטית הנוגעות ל-acting-out, נידונה השפעת המטפל והתהליך הפסיכותרפויטי על חייו ופעולותיו של המטופל, ונבדקת האפשרות שהתנהגות של מטופלת היוותה תגובה לא מודעת להעברה הנגדית של המטפל, שהתבטאה בקושי שלו להתמודד ישירות, באמצעות פירושי ההעברה, עם מגוון התחושות שצרכיה הליבידינליים והתוקפניים עוררו בה.