מחקר התפתחותי, משפחתי וגנטי מהעשורים האחרונים מציע כי יחסי האחאות משמעותיים לא פחות ואולי אף יותר מהיחסים עם האם והאב בהתפתחות הנפשית, האינטלקטואלית והקוגניטיבית. בניגוד חריף לכך, התיאוריה הפסיכואנליטית הזניחה את יחסי האחים, והתמקדה באופן מוגזם ומטעה בדיאדה אם-ילד, מציעים חוקרים. ייתכן שמשגה מצער זה מקורו בטעות היסטורית: סקירה של הספרות האנליטית מעלה כי ייתכן שפרויד בילבל בין אירועים משמעותיים בילדותו המוקדמת, וכי הרגשות האדיפליים כלפי אמו הסוו אשמה וקנאה פרימיטיביות כלפי אחיו הצעיר, ג'וליוס, שמת בינקותו.
במאמר מוצגת סקירה תמציתית של החוויה האחאית כפי שעולה במחקר האמפירי ובכתיבה האנליטית, וקריאה למיקום חדש של ההתפתחות הנפשית, כנובעת מתוך מטריצה מורכבת מרובת מערכות יחסים, שביניהן יש יחסי ההדדיות מורכבים, בעיקר בתקופה של שינויים בתא המשפחתי המסורתי
| 659 צפיות | פורסם ע"י
אייל שדה |
הוסף למועדפים