מקורות

דמיינו אדם בריא כשור, אך מרגיש לחוץ, מודאג או פשוט לא מאושר. ודמיינו שמכל סיבה שהיא, אותו אדם מתייעץ עם רופא בנוגע לבעיותיו, מקבל אבחנה של דכאון או חרדה חברתית, או כל אבחנה אחרת, ויחד איתה מקבל מרשם לפרוזאק. מה הבעיה בתמונה הזו? ובכן, זהו מקרה קלאסי של מדיקליזציה: פשוט כי המצאתי אותו כדי שיהווה דוגמה טובה למדיקליזציה. אבל מה רע במדיקליזציה? התרופות עצמן? אנשים רבים חושבים שכן, אך אם תשאלו אותי, התרופות הן החלק הכי פחות בעייתי של התהליך.

 

מי יכול להאשים אדם שלא מוכן לאבד את החשק המיני שלו, שלא מוכן להיות רדום או שלא מוכן להיות עצבני? יש דרכים וטכניקות שונות שיכולות לעזור לכל אדם שלוקח תרופות להתמודד בצורה טובה יותר עם תופעות לוואי. כמובן שההצעות האלו לא מוחלטות וצריך לשקול אותן ולהתאים אותם לאדם כדי לצמצם את תופעות הלוואי.

 

אחרי שאושפז השבוע בכפייה במחלקה הפסיכאטרית הסגורה בשיבא, אסי דיין כותב על ימיו באשפוז.

 

ברשימה אישית זו מתארת המחברת חוויות מערב לרגל יציאת האנתולוגיה "עקלקלות", שבה יצירות ספרות הקשורות למחלות נפש. המחברת מתארת בביקורתיות את מצוקת הקיום של חולי הנפש בישראל, עליהם נמנית גם אחותה. מתוך האתר "יעל ישראל עושה רוח"