המעשייה "מעשה בשבעה קבצנים", עוסקת בתהליכי שבירה, תיקון וגאולה, המתחוללים הדדית בנפש האדם כמו גם בתוך עולם האלוהות. המעשייה אינה מביאה את סיפורו של הקבצן השביעי-הפיסח, שכשרונו המיוחד והפרדוכסלי הוא הריקוד ואשר בו תלויה השלמת תהליך הריפוי והגאולה של האדם והעולם.
המאמר הנדון מנסה לעמוד על המשמעויות הטיפוליות הנובעות מהעובדה שסיפורו של הקבצן הפיסח נותר חסר, ושריקודו נשאר בגדר פוטנציאל לא ממומש- ריקוד שלא נרקד.
לצורך כך, מתבונן המאמר בדמות הקבצן הפיסח דרך ארכיטיפ הגואל הפצוע וכן עומד על מאפייני תורת הריקוד אצל רבי נחמן מברסלב, שבאמצעות המחול, מתעל את האנרגיות המתעוררות באדם לעבר חלקיו הדכאוניים ומעוררי המחלוקת בנפשו פנימה. במקביל מפגיש המאמר בין עבודת המחול הייחודית לקבצן הפיסח, לבין תהליכים תנועתיים-נפשיים המתהווים בחדר הטיפולים, שם אנו עשויים לפגוש בריק, בשיתוק ובכאוס, כמו גם באפשרות לפרום, לרקום ולרקוד מחדש את סיפורי חיינו, בדרך לחוללות עצמית.
| 332 צפיות | פורסם ע"י
קובי קאולי |
הוסף למועדפים