מקורות

תקציר ניתן לאפיין את הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית קצרת המועד באמצעות שלושה עיקרים: 1. תחימת זמן, 2. מוקד טיפולי, 3. אקטיביות המטפל; ולראות בה אופנות טיפולית בעלת ייחוד משלה. במאמר נדון באפשרויות ההכלה המיוחדות וניתן תיאור מקרה. התפרסם במקור בתוך: "שיחות- כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה", כרך י"ז, חוברת מס’ 1, נובמבר 2002. הקישור מתוך מדור המאמרים של אתר האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית (www.iapp.org.il)

 

פרופ' סטטמן מגיב למאמרו של פרופ' בית הלחמי, שהגיב למאמרו של פרופ' אליצור, העוסק בהיבטים פסיכודינמיים שונים של ההתגלות והאמונה. החלק הראשון (1) עוסק בחוויית ההתגלות כביטוי לאבל לא-תקין, ואילו החלק השני עוסק בדמות האל כאובייקט-עצמי וכהגנה מפני פגיעות נרקיסיסטיות (2). סטטמן מבקש להסביר מדוע ההתנגדות של בית-הלחמי אינה במקומה, וכיצד היא חוזרת ומאשרת את אחד החששות שביטא אליצור לגבי היחס בין פסיכותרפיה לדת.

 

הכותב מציג את המושג "הזדהות השלכתית" שטבעה מלאני קליין, ומדגים אותו בעזרת פגישה טיפולית עם ילד בן 9. מתוך אתר READER מאגר המאמרים הישראלי

 

פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים (1907) הנו החיבור השיטתי הראשון של פרויד בתחום חקר הדת וכן חיבורו הראשון שבו ניתן למצוא דיון מפורט ושיטתי בנוירוזת הכפייתיות. טקסט זה מלמד אותנו לא רק על הדת במובן הצר של פסיכולוגיה יישומית, אלא שמתוך ידיעותיו בתחום חקר הדת בתקופתו התאפשר לפרויד לשכלל את הבנתו באשר לריטואל הפרטי של החולה בנוירוזת הכפייתיות. מהלך זה אינו מקרי לנוכח הקשר החזק המתקיים אצל פרויד בין המנגנון הדתי-תרבותי לבין הפתולוגיה הכפייתית "אישית". לפניכם אחרית דבר על היחס בין טקס, מלנכוליה ומצפון במשנתו של פרויד מאת ד"ר יצחק בנימיני, העורך המדעי של סדרת "זיגמונד פרויד – מבחר כתבים".

 

"בזמנים קשים אלה, בהם ההיסטוריה חוזרת על עצמה והרשע ,ההרס, הרצחנות, הטיפשות והשיגעון שולטים שוב בכיפה, קשה לו מאוד לאדם לשמור על הטוב, היפה, האתי ,האוהב והשפוי. בעיני זוהי תמציתה של השקפת הנפש הקלייניאנית ועליה אדבר היום- כיצד ניתן לשמר ולהציל מתוך תיקון את האהבה והטוב, שלדעת קליין הנם הישג נפשי ולאו דווקא נתון בסיסי ומובן מאליו. כיצד ניתן לחזקם נוכח המתקפות הבלתי פוסקות של המציאות הפנימית והחיצונית, הספוגות לא רק בחיים ובמיניות כי אם גם בהרבה הרס והנאת הקלקול". הרצאה מיום העיון שהתקיים באוניברסיטת תל אביב בעשרה באפריל ביום העיון "קליין ואנחנו – על התיקון", של ביה"ס לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לפסיכואנליזה.

 

"ייתכן שיִקשה על השומע להבחין בחוט המאחד את דבריי. על כן אומר מראש שאין לי מטרות שאליהן אני רוצה להגיע, ואין מדובר באמת או בתיאוריה שבדעתי להציג בפניכם, אלא בַּדרך שעשיתי בתוך הפסיכואנליזה ועמה..." במאמר זה מתמודדת פרופ' יולנדה גמפל עם השאלה עתיקת היומין של הקשר בין הגוף לבין הנפש. מתוך פרק מתוך ספר בהכנה ששמו יהיה: שמונה "ממוס" לזיכרון של העתיד.